המתח שלפני חריצת גורלך. המתח שלפני עריפת ראשך בגליוטינה (הלא הוא מכשיר כלשהו מימי הביניים שאיני מתאמצת להרחיב את ידיעותי בנוגע אליו...). המתח שלפני הקלאסית של צור.
אח... צור, צור, צור... צור בן זאב היקר. נכס צאן ברזל. אני מכבדת ומעריכה. מעריצה ומשקיעה. מפחדת עד בושה בגאווה. "אני מפחדת מצור בן זאב!!!".
בחיי, איש חינוך שאין כמוהו. יודע להלחיץ במינון הנכון ובזמן הנכון. לכוון לך את המחשבה בדיוק ל-100. יודע גם להרגיע כשצריך מנוחה. מה שהוא יודע לעשות הכי טוב זה לגרום לך להפנים עד כמה אתה כנר נוראי ומחורבן. שבאמת אין כמוך. אין נוראי כמוך.
ואתה יושב חסר אונים, עם פיק בירכיים אבסורדי (הלא, אתה לא מרגיש בכלל את הברכיים!). ממש תענוג. משרד הבריאות ממליץ לחתוך ורידים לפני שנפגשים עם הבנאדם הזה...
קשת המסכן. חייב להיות פוליטיקלי קורקט נונ סטוף... הרי איך הוא יגיד לבחירת גפרורו שאבא שלו מתעב אותה בצורה חולנית כל כך... שהוא רק מתכנן ימים ולילות איך להשמיד אותה ואת האצבעות ההרסניות שלה... (מחשבה ליגיטימית לגמרי. הרי אתה צור בן זאב- אלוהים. ומה הן זכויות היתר שלך אם לא... הכל!!!). "אה... כן... פשוט... הדבר שהוא הכי שונא זה כשלא לומדים תפקידים". ואני מהנהנת בהבנה וחיוך מסביר ומאוד לא מאשים. מנסה לגרום למסכנוני להבין שאני ממש לא נגדו. זה פשוט שאם צור לא יגמור אותי, מה שיגמור אותי יהיה... לא. צור זה מה שיגמור אותי.
יומיים ברצף יש לי הרכבים עם השטן. על "הצילו" מגיע לי קרדיט. לא ל גלעדי שליט הסנוב הזה!
הפתרון היחיד הוא לחתוך ורידים כל יום לפני התקופה הזאת בשבוע, ככה שיצא שביומיים האלה אני אהיה מאושפזת!
ואיזה מותק תובל המלך הזה. עוזר לי על התחת (אמ... אופס?...) מתי שאני רק מבקשת. רק, אמ... טוב שנזכרת לבוא, אחרי שצור נזכר לשחוט אותי!
לא חשוב. זה פשוט מטמין בי נטיות אובדניות כל הסיפור הזה (סיפור וצור זה חרוז. איזה משחק מילים משע... לא. אין כל דבר משעשע באדם הזה.)
הגליוטינה קוראת לי,
רוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
violina
