היום היה מרחף. מאוד מרחף. הכל בגלל הגישה החיובית מדי שלי. זה כמו לאכול שוקולד עם ביצה.
הבוקר התחיל בהרגשה "מרעננת", שוב לשאוב לאחותי את המוח מהאוזניים, אבל לא באמת.
גם נמאס לי להיות טרמפיסטית.
אחרי עשרים דקות של השתלשלות עניינים הכנסתי מכות לערס חסר פואנטה בחיו. רחום לבי, רק בגלל זה רציתי לתת סוף לסיפור חיים הנורא הזה שאין לו.
אחר כך היה איזה צ'יקס פייט מתמשך כי אני נורא נהנת לתת מכות כשאני עצבנית. מקורי... וגם יש לי ציפורניים ביד ימין. חשבתי שזה יהיה נחמד להביא אותן לכדי שימוש לפעמים.
חשבתי שאולי אני אתחיל לקרוא ספרים כדי למלא לעצמי עניין בחיים. עכשיו כשאני חושבת על זה זה מעציב אותי מדי. אני צריכה ספרים כדי להעסיק את עצמי. אני משועממת.
חסרים לי אנשים בחיים וחסרה לי גם קצת מציאות.
שפיות זה נורא משעמם וגם שיגרה. מה קורה כשחוסר שפיות הופך לשיגרה?
איזה משהו תלה בחדר שלו תמונות של פרויד ליד התמונות שלו עם המשפחה. זה היה קצת מוזר וטיפה יהיר.
איפה הולכים לישון להרבה זמן?
גוני.