הסכיזופרניה של אלוהים

שלמה התחיל קצת לכעוס והתקופה לא מבשרת טובות. למרות שהוקל לי בעניין הלו"ז (ובניגוד לרוב המכרים, זה דווקא לא קשור למצב הסימסטר או הסילבסטר), המצב לא טוב. לא טוב בכלל... אמר הגמל.

הייתי רוצה אדם שילווה אותי למשך כל החיים שלי. מישהו כזה שאני אמות עליו ושהוא ימות עליו. או מישהי. עוד אין לי דעה בנושא. אבל לא טוב לי כי אני לבד מדי ומה שרע בזה זו הידיעה שגם אם כביכול לא הייתי לבד, זה מצב בלתי ניתן למניעה. זה לא משהו שמישהו היה יכול לתקן. לה לה לה, כמה שלי רע...

האמת שלא רע לי כל כך, פשוט נורא לחוץ וזה לא משפיע טוב על כלום. אף אחד לא מגיב בחיוב לשום דבר חיובי מצדי, מה שלא מעודד בכלל וגורם לי לחשוב על הפרדוקס של תפיסת העולם. מה שפעם תיארתי בפיזיות של "אם אתה רואה את הטלויזיה בתור טלויזיה, יכול להיות שאני רואה את זה בתור תפוז, ואת התפוז בתור טלויזיה, ורק השמות של האלמנטים זהים בצורת התיקשורת שבעצם לא ברורה לאף אחד עלי האדמות". זה נחמד ומופשט.

אני צריכה להיות מרוכזת באימונים מיוסרים ככל שיהיו. אני צריכה לעבוד חזק על לא להשפיל את עצמי מול מי שסביר להניח שאשפיל את עצמי מולו...

הכל רע ולחוץ ואני מחכה ללא לעבור שום בחינה. ואפילו בחינות ריאליות, אני מקבלת אותן חזרה מעולות יותר ממה שהגשתי אותן (ככישלון), אני עוד מפחדת להצליח לעבור למקום טוב יותר.

מי שחושב שזה מצחיק שאמא שלי חושבת שיש לה השפעה בלתי מוגבלת על החיים שלי שירים יד! XD

אוף... כרובי מטומטם.

כל יום הוא כותב משהו אחר, ולמרות שאתה רואה את ההקשר, נראה שהוא מתבלבל.

כרובי, כרובי, כרוב יקר, סמים ואלכוהול זה דבר נהדר.

אני מתגעגעת לכרובי בלי סיבה, הוא לא משהו משהו, הוא מיצג את הממוצע.

היצוג די מקסים, אין התלוננות. אבל בראש יש לי איתך קצת בעיות.

קשה להעביר רעיון בחרוזים. ועוד רוצים שללהקה אני אכתוב שירים.

מקרוני,

רוני.