נהייתי ממש בררנית, ואם יש תכונה אחת פצפונת או מעשה אחד קטן שלא מוצאים חן בעיניי,
יורד לי מהבחור, ואני חותכת את זה. פעם הייתי שמחה על כל מי שבא לא משנה מי (וזה כמובן גרוע יותר לדעתי)
והיום אני פשוט חושבת שאף אחד לא מספיק טוב בשבילי, שאולי לא קיים הגבר ששווה את היחס שלי אליו.
וזה לא שאני לא נדלקת על בחורים, אני כן, כמעט כל יום אני נדלקת על אנשים שאני רואה, אבל תוך כמה שעות אני שומעת עליהם משהו אחד קטן, או מדברת איתם חצי דקה, או סתם מוצאת איזו סיבה וכבר יורד לי מהם. בגלל זה נורא קל לי לעבור מאנשים.
אבל בחיי שמעולם לא הייתי בסיטואציה הזאת שגבר עם חצ'קון (סתם דוגמא) - פוף TURN OFF, לחתוך. גבר שעבר טסט 6 (דוגמא) - פוף TURN OFF, לחתוך. אני תמיד אמצא את הדברים הקטנים האלה להעיף גברים, לא לסמוך עליהם. להסתדר לבד.
ואולי זו הסיבה שההורים שלי חושבים שאשאר רווקה לנצח.
בחיי, שום דבר שקשור בגברים כבר לא מרגש אותי.
Done that, been there, seen this.
כאילו מיציתי הכל מבחינת זוגיות.
ולעומת זאת, בכל השאר שלא קשור למערכת יחסים וזוגיות, אני כל הזמן מגלה דברים חדשים.
והגדנ"ע היא רק דוגמא נפלאה לכך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חִינָנִית. ♥