Things I'll Never Say

החיים שלי משעממים ויבשים וגם כשאני לרגע עסוקה במשהו טוב ומצליחה לחייך המועקה בבטן ובלב תזכיר לי אחרי כמה שניות שרע לי. רע לי כל הזמן וזה כמו מבוי סתום, דרך ללא מוצא.

קשה לי להתרכז, אני חושבת הרבה על כמה שבני אדם הם כלום בסך הכל, ושבסוף כולנו נמות ולא יהיה עוד בוקר שפותחים את העיניים והמוח קולט איפה אתה נמצא ומעבד את הנתונים ואז מגיעה המחשבה הראשונה. לא יהיה יותר אני. לא יהיה יותר אתם. ובעצם לא יהיה יותר כלום. אז לפחות להנות, לחוות ולעשות בדרך אל הכלום הזה - אבל גם עכשיו זה כלום!

[אני שונאת פוסטים מגעילים כאלה אבל הייתי חייבת לפרוק.]