היום זה היום בו באמת הבנתי מי החברים האמיתיים שלי. אלה שאיתי בכל זמן שאצטרך.
אלה שלא משנה מה קורה, בודקים לפני ואז מאשימים. היא יכולה לקרוא את זה כמה שהיא רוצה. היא לא מעניינת אותי יותר.
הצורת דיבור המעליבה שלה הייתה נוראית. היא פגעה בי והיא אפילו לא יודעת כמה. אז טעיתי בעבר והצטערתי. אבל אני בטוחה ואני מרגישה שזה משהו יותר עמוק מזה.
לברר?
לא נראה לי. אחרי כל מה שספגתי ממנה, דיבור איתה זה לא בדיוק הדבר שאני חושקת בו.
אני צריכה זמן לי ולחברים האמיתיים שלי.
אני פותחת דף חדש ונקי, בלי כל השאר. את הדברים האישיים אני אשמור לעצמי ולאנשים הקרובים לי.
כבר לא אכפת לי מי קורא פה, כולם יכולים לקרוא פה. כי המקום הפרטי שלי, המקום בו אני שומרת את כל הרגשות ואת כל הזכרונות זה בתוכי.
והאדם היחידי שיודע עליי הכול זה רק אני.
ותודה, תודה אך ורק לך. שהיית בשבילי כשהתקשרתי, שישר באת ולא היה אכפת לך איפה את. תודה על הכול.
את הבת אדם הכי נפלאה שהכרתי, כל מילה שאמרת לי היום, כל צחוק שהוצאת ממני היה אמיתי לחלוטין ואני מרגישה את זה.
אני יודעת שעלייך אני יכולה לסמוך בלי להתאכזב כי את כמוני, מרגישה אותו הדבר.
אז תודה לך שאת פה בשבילי, רק עכשיו אני מבינה כמה את חשובה לי וכמה את אוהבת אותי.
תודה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
