טוב. הלכתי לישון ב-23:45.
די מוקדם, לא?
טוב, אז התהפכתי במיטה מצד לצד ולא הצלחתי להירדם...
טוב, הקיצר סוף סוף הגיעה השעה 2, והצלחתי סוף סוף להירדם!
אך לא הספקתי לישון שעה, וכבר ב-3:21 התחילו להם רעמים וברקים כ"כ חזקים שזה העיר אותי - ולא יכולתי על לחשוב לחזור לישון.
שוב פעם ניסיתי להירדם בליווי הרעמים החזקים שהיו בחוץ (בחיי, אלו הרעמים הכי חזקים ששמעתי בחיי) ולא היה כיף.
כבר לפני 7 שאמא נכנסה לחדר היא ראתה אותי ער.
הקיצר - חרא של לילה.
ואגב, היום נתקלתי בסרטון שאני צילמתי לפני שנה, של התקפת הרעמים הראשונה.
לא להאמין שעברה שנה ואני עוד צילמתי את זה... תיהנו!
ואיך היה היום בבית ספר?
לא יותר מחרא...
שעתיים ראשונות מתמט', התכוננו למבחן ואני סה"כ צריך להיזכר בחומר ולחזור עליו ואני מוכן.
בזמן השעתיים כל שניה התחיל גשם והפסיק. זה ממש שיגע אותי!
ואז היה ביולוגיה.
גם כן, לא הייתי יום שישי והשלמתי, אבל אמרו לי עמוד לא נכון ואמרתי לו "לא באתי ביום שישי, הייתי חולה, אני אשלים ואראה לך" והמורה אמר "לא, צריך להשלים. בשבילי זה נחשב אי הכנת שיעורי בית" נו באמת... אני תמיד מכין! אז פעם אחת לא באתי ובאמת שהשלמתי, אשמתי?! גם כן...
ואז היה לנו לשון, ורק המורה נכנסה היא פצחה ב"תוציאו את המבחנים המתוקנים שלכם" ואני בנימה של "WTF?!" והיא החליטה שהיא אמרה להביא את המבחנים הנכשלים של הכיתה להיום, שנתקן אותם יחדיו.
"מי שלא הביא, שירים את היד, אני רושמת כי בשבילי זו אי הכנת שיעורי בית" - וכל הכיתה מרימה את היד.
אז המורה החכמה באה לבדוק - ואז נכנס לנו המורה לאמנות וחפר לנו על המסע לפולין, שעולה 6,000 שקל...
כעבור דקה הוא יצא, ומה עשתה המורה ללשון? חפרה לנו על פולין ושכחה בכלל מה"תיקון מבחן". היא כ"כ מורה גרועה, אלוהים.
אח"כ היה לנו תנ"ך, והיא חילקה את המבחנים!
היא התחילה לקרוא שמות, אז שאיזה ילד דפוק בא לקחת את המבחן שלו והתחיל לצרוח "ישש!!!!" והיא הפסיקה את החלוקה.
ולמי עוד לא חילקו? כן, לי.
ממש התעצבנתי! היא הפסיקה לחלק והתחילה ללמד ולהכתיב לנו. ואני כ"כ רציתי את המבחן!!!
בסופו של דבר, היא חילקה. קיבלתי 82.
ואז ניסיתי לחפש את המחנכת שלי להגיד לה שאני לא הולך למגמת אמנות היום עקב מיגרנה בגלל הלילה הנורא שהיה לי... והלכתי הביתה בשמחה וצהלה.
אוף, כל הבית ספר מגעיל, רטוב, מלא שלוליות, כולם באים בארוך... כולל אני. זה כ"כ עצוב!!!
זהו, הקיץ הלך לו. הוא לא ישוב. עכשיו עליי לעבור את תקופת החורף הנוראית.
המעילים.
הבגדים הארוכים.
השלוליות.
הבוץ.
המטריות.
הגשם.
הברקים.
הרעמים.
איכס.
אגב, אף אחד בכיתה לא אמר לי אפילו "תתחדש" אחד על התספורת החדשה.
ילדים מסריחים.
מה הרוע?
ואני עוד שואל ילדים אם הם ראו את התספורת, אז הם עונים פשוט "כן" קטן ומסריח.
שיילכו קיבינימט!@$!@!#
בטח מקנאים.. בכל מקרה, היום ממש דפקתי לוק לבית ספר!
והחלפתי עגיל בלוב! (החור ה"רגיל" בתנוך האוזן). נכון יפה?
והנה תמונה, של המכנס הארוך הראשון של השנה.
אני מקווה לראות את עצמי כבר בפוסט של "הקיץ הגיע!!!!" ולשים את התמונה הזאת ולצחוק. אמן שזה יגיע מהר.
וואי. אחת התמונות המפגרות שצילמתי. מי מצלם את הרגליים שלו?! 
שיהיה...
ועדכוני סינדי:
שיניתי את לוגו הבלוג כמו ששמתם לב.
זו תמונה יותר יפה והיא יותר מתאימה לרקע הלבן של הבלוג, לא?
והיום, כמו כל יום, נכנסתי לאתר ויקיפדיה כי רציתי לראות מה מצב סינדי במצעדים, וראיתי שכתוב שהסינגל החדש שלה "Into The Nightlife" צועד במקום ה-1 בגלגל"צ. אני באמת מקווה שזה נכון!
שהשבוע הזה יעבור מהר כבר 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
He's So Unusual