*שומע: Xuxa - Ilarie*
כמו כל חופש גדול, יש לו סוף.
והסוף של החופש הזה כבר נראה קרוב.
איך אני שונא את זה!!!
שונא בית ספר, פשוט שונא.
מבחנים
בחנים
עבודות
שיעורים
דו"חות מעבדה
והשנה גם חברים חדשים מצטרפים!
בגרויות
מתכונות
נמאס לי!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מתנחם בכך שעוד כמה שנים אני אסיים ברוך השם.
שאסיים ואראה אנשים מהשכבה ברחוב, לא אגיד להם שלום!
שאפגש עם מורים בסופרמרקט, לא אדבר איתם!
לא רוצה לדעת מהבית ספר המסריח הזה!
ובכלל... הילדים המסריחים בבית ספר שלי.
שונא אותם. אחד אחד.
תאמינו לי, הלוואי שהייתה עלייהם שואה... הייתי מוכן לסבול בעצמי.
ילדים כ"כ מגעילים, רק מקללים, מרביצים ומוציאים "פנינים" מהפה המסריח שלהם.
אני יושב לי בכיתה בשקט, עם המוזיקה שלי, לא מתייחס לאף אחד מהפרוצות והערסים.
כולם חושבים שאני "אחלה גבר" וילד טוב, אבל בתוך תוכי אני מתפלל שהאדמה תפתח והם יבלעו לתוכה.
וכן, אולי הגזמתי במשפטים האחרונים, אבל אני לא סובל אותם.
אם הייתם רואים את הפרוצות האלו שמתלבשות ומתאפרות כמו לא יודע מה... בנות 30!
הולכות לי עם מכנסיים שהם כמעט לא מכנסיים...
הבית ספר הזה מגעיל אותי!!!
ועכשיו, אני צריך להתחיל הכל מחדש. הכל.
שוב פעם לראות ת'זבלים, להשתעממם בשיעורים וכל יום מחדש, לחכות לרגע שבו אהיה בבית.
אתנחם בזה שאני נוסע לטורקיה ביום ראשון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
He's So Unusual