באמת שזה קשה.
באתי בבוקר וה"חבר הטוב" שלי נכנס. יושב, לא אומר כלום.
וכמו כל בוקר אני יזמתי את השיחה ואמרתי "היי" והוא עשה לי "כן" עם הראש.
כ"כ התעצבנתי.
ופשוט לא דיברנו.
ואז היה הפסקה והלכתי למקום שאנחנו תמיד יושבים בו.
והוא בא, והתיישב רחוק רחוק ממני...
איזה חבר טוב, הא?
טוב, חזרנו לכיתה.
"למה אתם לא מדברים?" שאלה ילדה לפניינו, בעודי "שומע" מוזיקה ב-MP3 הוא מדבר איתה.
הפסקתי את המוזיקה והקשבתי.
"אני לא יודע מה יש לו"
סליחה?!
אתה לא יודע מה יש לי?!
שכחת מה היה לפני חופש חנוכה?
1.לא באתי ביום שישי והתבשר לך שיש בוחן בתנ"ך ביום שישי. ולא התקשרתי אלייך כי אתה לא עונה. קשה להרים פלא' להגיד שיש בוחן?
2.שגיליתי שיש בוחן ביקשתי ממך לראות ת'מחברת לראות אם יש לי את הכל החומר להתכונן, ואמרת "לא, לא הבאתי כי יש היום בוחן" ואז שהבוחן מסתיים תוך 10 דקות והמורה אומרת "להוציא מחברות!" אתה פתאום שולף אותה במהירות ואני פונה אלייך "שיקרת לי!" ואתה עונה: "לא שיקרתי, חיפשתי בתיק ומצאתי" - כן כן, תשקר את אמא שלך לא אותי.
3.והדבר הכי מזעזע - המורה המשיכה להכתיב מה שהיא התחילה ביום שלא באתי, 2 שורות מסריחות, ביקשתי ממך להעתיק אותם.
"לא עכשיו! אחרי השיעור" - "לא, אחרי השיעור אני הולך הביתה!"
"אז אחרי חנוכה" - "אבל זה 2 שורות!!! מה הבעיה?? אני מעתיק אותן בשניה!"
ואז, תוך כדי שאני מסתכל במחברת שלך, אתה מסתיר את השורות עם היד. זה השיא.
ואני מדבר רק על המקרה הזה, לא על זה שאתה לא בא ואני ישר מגיש לך את המחברות שלי.
שלא הבאת את הכפפות שלך לחממה ואני במיוחד בשבילך ידעתי שלא תביא אז הבאתי לך כי פעם שעברה לא ירד לך מהידיים הגועל של המלפפונים.
ועל זה שאתה מסנן אותי כמו משוגע ובחיים לא עונה.
על זה שאתה לא שם על מה שאני אומר ותמיד "שוכח".
על זה שאפילו שאתה ממש צריך אותי אתה לא מתקשר, שולח לי הודעה "תתקשר אליי", כי מי אני שתוציא עליו שיחה?
ועל זה שבטיול השנתי היית כמו כלב לבד ואני התקשרתי מיוזמתי ושיעשעתי אותך כל הטיול, אבל ברגע שהגעת הביתה - לא ענית לי לפלא'.
אז מי צריך חבר כזה?
אז עכשיו אני לבד. לבד גמור.
אין לי חברים בכלל.
וגם לו, הוא עוד יותר מסכן ממני.
וזהו, כל היום היינו לבד והסתובבנו במקומות שונים.
ילד מגעיל, ממש מגעיל.
עם חברים כאלו לא צריך אויבים...
עדיף להיות בודד רק לא עם חברים כמוהו.
אז אני בודד...
וזהו.
עוד פרק בחיי נסגר.
אבל אני עושה איתו עוד פרוייקט בחממות, מה אעשה עכשיו?
ואני איתו במעבדה...
נמאס לי. לא רוצה לדבר איתו. אפילו לא אכפת לו.
זה ממש מעצבן אותי.
אמן, אמן שיבוא מישהו חדש לכיתה ונוכל להיות החברים הכי טובים.
ושתהיה לי חברה... נמאס לי כבר להיות לבד.
אתם לא יודעים עד כמה קשה לא לדבר עם אף אחד כל היום...
אוף. אם יבוא מישהו חדש ונורמלי שאוכל להתחבר איתו אני ממש אשמח.
אבל זה לא ייקרה, ומה שנותר לי לעשות הוא רק לספור ימים עד לחופש הגדול.
ואז הסיוט יתחיל שוב...
אני כ"כ Unusual?!?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
He's So Unusual
