He’s So Unusual

חלום חיי, לנסוע.

עכשיו השעה היא חמש, העירו אותי והתארגנתי מהר מאד.

אחי קם וצרח לי לתוך אוזניי "נוסעים לטורקיה!!!" וממש נבהלתי.

שיהיה לכם שבוע טוב, אני הולך.

אוף, אני ממש אתגעגע למחשב. איזה לחץ הולך פה!!!

"איפה המברשת שיניים?"

"לקחת את הנעליים?!"

"שלא נאחר!!!"

להית'!

אעדכן כשאחזור

כנראה מההתרגשות.

פאק. עוד 3 שעות אני צריך לקום.

עוד 5 שעות אני צריך להיות בשדה תעופה.

כולם סביבי ישנים, ורק אני, ער לי, מתרגש כמו ילד קטן, וכותב בישרא-בלוג.

מה אתם עושים שאתם לא מצליחים להירדם?

טוב, אחזור לי למיטה.

הפעם באמת הגזמתי...

זהו.

ארזנו הכל.

אני ממש מתרגש!

בחיים לא נסעתי, אני לא יודע איך תהיה הטיסה, אני לא יודע מה עושים שמגיעים לשדה תעופה...

מחר ב-4 בבוקר אנחנו קמים, ב-6 אנחנו שמים את הכלב שלנו בפנסיון (אוף, כ"כ עצוב לי עליו... מסכן) ואנחנו רצים לשדה תעופה.

אני כ"כ שמח, בזמן שכולם עצובים וחוזרים ללימודים אני חוגג לי בטורקיה...

איזה כיף!

5 ימים לא לשמוע מהמדינה הזאת.

לא "זה רצח את זה", "זה בחקירות", "זאת נעלמה". לא כלום!

הנה תמונות מהיום, הכל ארוז:

האולסטאר המאאאגניבות שלי, בין כל הבלאגן :

והתיק שאני לוקח איתי למטוס... הוצאתי ת'אולר שקיבלתי מ-AXN מהתיק כי אסור, אבא ישר ראה והתחיל לצרוח: "אוי לא!!! הוא לוקח סכינים!" :-/

והטראגוס החמוד שלי :)

מחר הוא בן שבועיים... אסור להיכנס איתו לבריכה, אבל נו... איך אני יכול שלא?

אני מבטיח לך טראגוס יקר, שאני אצלול כמה שפחות ואטפל בך אחרי שאצא מהבריכה!

שבוע טוב לכולם ושנת לימודים מוצלחת!