פרק 1אני מאוד לא מרוצה!!!
עוד שתי כניסות יש לי מתאיים כניסות אבל יש לי בקושי עשר תגובות!
מה זה הבווושה??
טוב יאללה אנשים אני מתחילה עם הפרק אבל שתדעו שזאת לא רוקסי פה...
פה חברה שלה :]
רוקסי שלנו חולה :|
והמחשב שלה לא רוצה להכניס אותה לישראבלוג...
אז אני פה בימים הקרבים יעדכן במקומה...
גם את פרק 15 אני שמתי אבל לא היה לי כח להגיד שזאת אני
ורק למען הפורטוקול אני גם עוזרת לה בסיפור כי בעצם...
אני דאשה XP
פרק 16:
בפרק הקודם:
הרגשתי איך מניחים אותי על המיטה של האחות
"אתה יכול לצאת בבקשה"
שמעתי את האחות שואלת את מי שהביא אותי
"אני יכול לחכות לה במיסדרון?"
שמעתי אותו שואל בקול דואג
"אה.. כן.. ניראה לי אני אצתרך את העזרה שלך.."
שמעתי איך הדלת נינעלת את האחות ניגשת עלי
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
"טוב תורידי את החוצלה אני רוצה ליבדוק אותך"
האחות אמרה לי בחביבות אבל הראש שלי כל כל היתפוצץ שפשוט
לא יכולתי להיות נחמדה אליה
"מה ליבדוק מיתפוצץ לי הראש!"
אמרתי לה אבל כשמעתי את עצמי שמעתי שאני לוחשת
מה שלא תיכננתי לעשות
"אני חייבת לבדוק אותך בואי אני יעזו לך להוריד את החולצה"
הרגשתי איך ידיה מתחילות לגעת בקצות החולצה שלי
הרמתי ידיים למעלה והיא הורידמה מימנני את החולצה
בזמן שהיא הורידה אותה הראש של כאילו פוצץ בתוך עצמו פצצת אטום גרעינית או משו כזה!
הרגשתי את המזגן הקר נושב לי על הגב החשוף.
לפי ידיעתי בחדר היו
האחות ואני בחזייה וכל שאר הציוד המישרדי והרפואי שלה
לפתע הרגשתי משו קר מונח לי על הגב ועברה לי צמרמורת בכל הגוף
הבנתי שזה הדבר הזה של הרופאים
"תנשמי עמוק"
קולה של האחות הידהד בחדר או שזאת היתי רק אני?
התחלתי לנשום והרגשתי שעם כל נשימה כאב הראשש רק מיתחזק
אחרי זה היא אמרה לי לשכב על הבטן
היא התחילה למשש לי כל מיני נקודות בגב
וכמה מהן מעוד כאבו
אוחרי זה היא נגעה לי בכמה נקודות ברגליים הרגשתי כאילו היא חותכת אותן
שיחררתי "איי" קטן לאוויר כי לא יכולתי יותר
אחרי זה היא הושיבה אותי וביקשה ממני לפתוח את העיניים,
ולנסות לפחות להיסתכל על מה שהיא מראה לי,
ראיתי הכל מטושטש וחלק מהמיספרים שהראתה לי לא הבנתי מה הם,
עד שהיא הגיעה לאיזה מיספר שעוד לפני שהצלחתי לראות אותו כאב הראש שוב תקף
הפעם זה היה כאיל מפוצצים לי בראש פצצה ומכניסים אותו ישר למיים קרים
תפסתי את ראשי והאחות התחילה להילח
"מה? מה קרה?"
"כאב .... ל..י.. ראש... מתפ....וצץ...."
סיננתי בקושי
"טוב בדיקה אחרונה ..,
שמעתי שהיא די פוחדת
היא עזרה לי ללבוש את החולצה
מה שגרם לכאבים נוספים
ואז ביקשה ממני לעמוד
"אבל... א..א...ת.. מחזי..קה..לי..א..ת....היד..יי..ם..נכון?"
שאלתי אותה בחשש
"ברור אנ חייבת לשמור ששום דבר רע לא יקרה לך"
הרגשתי את החיוך שלה למרות שלא ראיתי אותו בברור
קמתי מהמיטה ובשניה שהרגליים שלי פגעו בריצפה
הרגשתי חוסר שיווי מישקל
ניסיתי להישאר על הרגליים אבל הירכיים התחילו לירעוד
וכאבים נוראים תקפו אותי בכפות הרגליים ובראש באותה שניה
הרגשתי כאילו שמכניסים אותי לתוך תנור
האחות ישר תפסה אותי ואז שמעתי אתה קוראת
"ירון!! כנס פנימה!
אני צריכה אותך!"
שמעתי איך הדלת ניפתחת ואת צעדיו של ירון
ידיו תפסו אותי והוא שוב הרים אותי
"אנחנו צריכים לקחת אותך לאחות הכפר..
אין לי פה תרופות מספיק חזקות..."
הבנתי שהאחות מדברת לירון ולא אלי אז שתקתי,
ידעתי שאם אני אנסה לדבר זה היה כמו ללכת לרוסי גדול בשם סלבה
שמעוצבן מהבוקר עם אקדח טעון [ביד שלו] ולבעוט לא בביצים
או בקיצור.. להיתאבד!
הרגשתי איך אנחנו מתחילים לזוז
השאנתי את הראש שלי על החזה שלו נותנת לו לעשות את כל העבודה של ללכת,
דווקא היתי שמחה שזה ירון ולא מישו אחר
אבל מצד שני...
היתי שמחה שזה היה כל חבר טוב שלי ...
ניכנסו לתור המכונית של האחות
הוא הניח ותי בעדינות על מושב אחורי
[הרגשתי את הכיסאות שהיו מילפנים..]
והתישב לידי
כמה שניות אחרי זה התחלנו ליסוע
המירפאה היתה ליד חדר האוכל..
אבל יותר למטה
בזמן הסיעה הרגשתי שאני לא יכולה לסבול יותר את הכאב הזה ופשוט התנתקתי..
-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-\-
כאילו שוב עמדתי באמצע שום מקום
הכל היה חשוך מסביב ..
שחור..
ורק אני כאילו עומדת מתחת לספוט לייט
התחלתי ללכת והאור שמעלי ממשיך לעקוב אחרי
למרות שהכל היה שחור מיסביב
ניראה כאילו שהריצפה שאני עומדת עליה היתה בצבע לבן
אבל רק מיתחתי..
המשכתי ללכת מנסה למצוא יציאה או משו
לפתע התחלתי לשמוע קולות מהדהדים
לפתע ראיתי מולי מיטבח שעולה באש
כשהיתקרבתי ראיתי את זה כאילו זה מוקרן על קיר
גבר ניכנס למיטבח מיתקרב בצעדים כבדים לאחת הפינות
הוא לא היה כבאי ולא ניראה כאילו הוא רוצה להציל מישהו
לפתע הוא שיחרר צחוק ,
צחוק קר וחסר נשמה ..
כאילו שצוחק סתם מכלום
אבל יחד עם זה נישמע גם קול קטן ומפוחד
שהגיע מהפינ שאליו אותו גבר היתקרב
בפינה היתה אישה בוכה מגוננת על ילדיה
שני ילדים
ילד וילדה ..
הילד ניראה גדול יותר מהילדה
אבל שיהם ניראו מאוד מפוחדים
לפתע קפאתי
אלו היו אני ואחי..
והאישה היתה אמא שלי שהיתה בהריון..
לפתע ראיתי את הכל מנקודת מבט שלי באותו הגיל
ראיתיאת פניו של הגבר
למרות האש מסביב ראו שהוא גבר נאה גבוה
שערו בהק מאור הלהבות
על פניו היה מרוח חיוך שעשה לי חשק להקיא
הוא התחיל לצחוק
"למה? למה אתה עושה את זה?
למה את שורף את הבית?
אתה רוצה שהילדים שלך ימותו?
איזה מין אבא אתה?"
שמעתי את קולה של אימי מהדהד בחלל הריק
המילים האלה לא רק הידהדו בחלל אלה גם בראש לי
'..איזה מין אבא אתה..'
אבא שלי הגבר שאני שונאת מכל אבל יחד עם זה הוא החולשה שלי
כל חיי שנאתי אותו כי הוא עזר אותנו ולא התקשר ולא דאג
אבל בעצם כל חיי ניסיתי לשכוח את הזיכרון הזה
אבא שלי ניסה להרוג אתנו?
את אמא שלי?
את אחי?
את אחותי שעדיין לא נולדה?
אותי?
לפתע הכל נעלם וחזר להיות שחור
רק הצחוק האכזרי שלו הידהד בחלל
ניסיתי לברוח ממנו רצתי בכל הכח
רצתי על שנפלתי,
כשנפלתי התחלתי לבכות..
לאת ראשי
לא כאב לי ..
הרגשתי כאילו נפלתי על מזרן ממולא בפוך
בכיתי בגלל מה שראיתי עכשיו
לפתע שמעתי משו שגרם לי להרים
את ראשי
הסתכלתי וכאילו שוב הוקרן סרט על הקיר
גינה, שקט, ילדה קטנה מיתנדנדת על נדנדה
יום קיץ בהיר
לפתע נישמעו צעקות
אישה וגבר רבים ותינוק בוכה בקרע
"אני..! אהרוג..! אותך..!"
בין כל מילה נישמע צליל של סטירה
"איך אתה מעז? אחרי שסלחתי לך?
אני לא מאמינה!"
נישמע קול של אישה בוכה
הילדה שבגינה הפסיקה להיתנדנד וניגשה לחלון שהיה ממוקם נמוך
ככה שהיא יכלה להציץ פנימה
היא נעמדה על קצות האצבעות והיסתכלה פנימה
שוב ראיתי דרך עיניה
ראיתי אתאימי בוכה לחייה אדומות נורא והגבר שהיה אמור להיות אבי
אדום כולו אבל מכעס ולא ממכות
היה וריד נפוח שאיים להיתפוצץ הרקתו
הוא הרים את ידו ונתן לה עוד סטירה
הרגשתי איך דמעות רותחות זולגות לי על הלחי
רציתי לקפוץ עליו ולחנוק אותו לקחת אקדח ולירות בו
רציתי להגן על אמא שלי ולהרוג אותו!
אבל לא יכולתי לעשות כלום
זה הרי רק זיכרון שמוקרן על קיר
לפתע אותו גבר שאמור להיות אבי הסתובב לצאת מהחדר
ושם לב לילדה הקטנה בחלון שבעצם היתה אני
הוא ראה ות וניגש בצעדים מהירים לחלון
"מה את מיסתכלת?!!!
האא?!!
לכי מפה!!!
אין לך על מה להסתכל!!!"
והילדה הקטנה [אני] ברחה ו"הסרט" שוב נעלם,
שמעתי בכי של תינוק,
קמתי והתחלת ללכת לכיוון הבכי כשדמעות בעיני
לא יכולתי להוציא מראשי את השרפה ואת המכות
ואני חשבת שאני סתם ככה שונאת אותוכי הוא ברח ולא הופיע יותר
מגיל 4 לא ראיתי אותו ואני לא רוצה ליראות אותו!
עקבתי אחרי קולות הבכי לפתע הם שתקו
הסתובבתי לאחור וראיתי אותו עומד מאחורי עם סכין מונפת גבוה
-
קמתי וראיתי שאני במיטה שלי
"דאשה?"
שמעתי את קולו של יבגני
"היא היתעוררה?"
התישבתי וראיתי את יבגני, חן, אלכס, ירון, רדן, מייקל, אור ונטע כולם ישבו איפשהו
על הפוף על כיסאות שהופיעו משומקום
על הריצפה על השולחן
או סתם עומדים
"דאשה מה קרה?"
איתי את חן מיסתכלת עלי כולה בלחץ
והבנתי למה היתי כולי מכוסה זעה קרה וניראה לי גם כמה דמעות
ניגבתי אותן מהר וחיכתי אליה
"ברור אני מרגיש מצויין.. :]"
אמרתי וחייכתי לכולם
"כן מצויין האחות לא אומרת ככה"
זה היה ירון
"למה מה היה לי?"
שאלתי מודאגת
"היא אומרת שהיא לא בטוחה אבל ניראה לנ היתמוטטות עצבים קלה.."
הוא אמר חצי בשקט
"קלה??? כוסעמו ערס אי עוד שניה היתי מקיאה לה שם דם ומיתעלפת!"
כמה צחקו אבל מיד שטקו
"טוב היתעלפת באוטו.."
הוא אמר עם חיוך נבוך
לא הבנתי למה הוא היה נבוך בכלל
"טוב אבל מה שחשוב עכשיו זה שאת בסדר שהוא הציל אותך והפי אנד!!
רק אתם לא זוג ולא תהיה נשיקה אבל בכל זאת!"
שמעתי את יבגני מתחיל לזבל
עכשיו הבנתי הוא חדש וכולם קוראים לו גיבור וכמו שאני הספקתי להכיר אותו...
הוא בחור שמיצטנע כשאין לו יציאות פוזה מעצבנות שדורשות בעיטה..
"טוב בוא הנה!"
אמרתי ופתחתי ידיים לחיבוק
חיבקתי אותו חזק
[עוד שניה הוא היה צריך להיכס למיון ולא אני..]
כששיחררתי אותו אמרתי לו בשקט שאפחד לא יש "תודה"
בדיוק כשהוא התישב על המיה שלי ליד הרגליים נישמע דפיקה בדלת
"מי?"
כל מי שהיה בחדר חשב שהוא זה שאחראי על הדלת -.-"
הדלת ניפתחה קצת וראשו של יאן הציץ פנימה
"אמנ.. אני יכול להיכנס?"
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
זהו!!!
טוב אני רוצה תגובות!!!!
ורוקסי רוצה שם לסיפור!!
לזה שהיא כותבת פה..
כי היא רוצה להעלות סיפורשני..
שהסיפור השני הוא שלי!
אז קדימה יא דבלים!!
תגובות!!!
ושם לסיפור!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Rockci
