שיר ראשון (ללא שם)
והינה נסגרה קמעה הדלת למשכן נשמתי,
נצבעה זה מכבר באדום.
סדקים אין בה בדלת,
בשל חלוף השנים,
כרועץ מפרידה עד הלום.
עד מתי תתקשח? תדחיק נפלאים?
עד אשר ינחל השלום.
מייחל,
גם היום,
לאותו סדק ראשון.
___________________________________________________________________________________
___________________________________________________________________________________
דיאלוג התהיות (שם זמני)
מריונטה הזעה בעזרת כבלי העבר, הייתי אומר,
שכן ללא הם הייתה רפויה ודומיה.
הייתי אומר בעזרת כבלי העתיד,
הרי הם אשר סוללים את דרכה.
ללא עתיד וגורל תהיה נטועה במקומה.
אם כן, חוטי העתיד יובילוה הַיְשֶר-
והעבר יינשאו את ההיכר וייצבוה.
אני תמהה, כלום חוטי העבר יכבלוה?
כמות חוטי העתיד.
ועל כן, גורלה-
היה ונשאר-
להיות כבולה.
ושוב, איני יכול שלא לתהות,
זהו דבר רע?
__________________________________________________________________________________
אשמח לשמוע הן תגובות בונות והן הארות. יתר על כן, אם תוכלו לכתוב איזה שיר אהבתם ואיך הבנתם אותו, אהיה אסירת תודה.
חן