בחמישי בערב יצאתי לבדוק איך בריסל נפרדת מהעשור הקודם ומקבלת את החדש. בחצות בדיוק התייצבנו במרכז העיר, ביחד עם עוד כמה אנשים..מאה? אולי אלפיים? איש שעמדו וחיממו את הרחוב שהטמפרטורה שלו היתה מתחת לאפס. האמת? התפלאתי לראות כ"כ הרבה אנשים ברחובות אחרי שש בערב – ממש מראה חריג ומיוחד בבריסל. ניחשתי שהרוב בכלל לא מפה.. מצד שני הגיוני שאם יש בלגים שבאמת רצו לחגוג את השנה החדשה הם בטח קפצו מבעוד מועד לאמסטרדם, ברלין או פריז ואולי ללונדון.

בחצות בדיוק החלה מסכת זיקוקי דינור לא רעה בכלל. אמנם לא כמו זו שהצרפתים יימח שמם העניקו לנו לפני שלוש שנים בת"א (כדי שלא נשנא אותם אבל בסוף שנאנו אותם בגלל הפקקים שיצר המופע..) אבל בהחלט מכובדת. מהנקודה בה עמדתי אפשר היה להבחין במספר מוקדים של זיקוקים ברחבי העיר. נחמד.
כשהסתיימו הזיקוקים הרשמיים מטעם עירית בריסל החלה החגיגה האמיתית: נערים ונערות בני 14 -15 הקיאו לכל עבר את האלכוהול שבודאי החלו בשתייתו טרם השקיעה (שהיא די מוקדמת כאן), חבורות של צעירים שאגו כמו אוהדי כדורגל בריטים כדי שישימו לב שגם הם שם, קבוצות של אנשים שהתחפשו לכבוד האירוע (או שנשכחו ברחוב מהלואין?) ובעיקר ערסוני רחוב מכל העדות שפתחו במופעי זיקוקים ספונטניים משלהם, גם דינור, גם זיקוקים קטנים ופחות מזיקים, חזיזים, קפצונים ועוד שאר מרעין בישין שהושלכו לרגלי העוברים ושבים ביחד עם התנפצות עליזה של בקבוקי אלכוהול ריקים על המדרכות.
לאורך כל הערב עננה כיסתה את מרכז העיר, הפעם לא הייתה עננה זו מהלהקה הקבועה ששורה מעל בריסל ומקנה לה את האפור האפור הזה – העננה הזאת דווקא עלתה מההמון כלפי מעלה, כחלחלה, ריחנית ומתקתקה שהשתלבה בשמחה ובאלכוהול. כמה צעירים בלגים מקומיים החליטו ברוח האווירה ההוללת
לחרוג מהקוד ההתנהגותי החשוב ביותר של עמם וניסו להיות נחמדים תוך שהם אונסים עוברים ושבים ללחוץ את ידם וצועקים בקריאות אפופות אדים: שנה טובה שנה טובה.. נראה לי שזה המרד של הבלגים בדור ההורים: להיות נחמד לזרים..
אחר כך ירדנו לכיוון הגראנד פלאס ואיזור הפאבים והמסעדות של סט.ג'רי. עם כל ההמונים שהיו ברחובות הצפיפות לא הפריעה להתנייד בעיר בין עשרות אלפי הולכי רגל כי כל הרחובות היו חסומים לתנועת כלי רכב. בכניסה לפאבים עמדו סלקטורים חסונים שדיברו ביניהם ערבית ומנעו מאנשים מהמוצא שלהם להיכנס לתוך הפאב.. אני מניחה שהם יודעים את הסיבה...
בשעות הקטנות של הלילה( שהחלו לגדול), כדי לחזור לאזור שבו הפקרנו את האוטו, לקחנו מטרו שהסתבר שעבד כל הלילה לכבוד החגיגות. אושר גדול במיוחד לנוסעים בתחבורה הציבורית הסבה הידיעה שהנסיעה היתה כל הלילה בחינם. בין כל המאושרים שנסעו בחינם והמאושרים ששאפו הרבה מהעננה הכחלחלה ואף מילאו בה את הקרונות, זכינו אפילו למחווה של יורש של מייקל ג'קסון שפצח בריקודי עם ג'קסוניים בתחנת המטרו. חזרנו הביתה עייפים אך רצוצים. בריסל חזרה לתנומת מאה השנים שלה ולאפור דומיננטי.

ומילה על מזג האוויר:
קר מאד והרבה שלג. האגם בפארק ליד הבית קפוא ורק קטע צר ברוחב של כעשרה מטרים עדיין רטוב וכל הברווזים והברבורים התרכזו שם (למי שתוהה לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא..). היום כשבישלתי פסטה, השארתי את חלון המטבח שממוקם מעל הכיור, פתוח. אחרי חצי שעה ניסיתי להרים את המסננת מהכיור כדי לשטוף אותה הסתבר שהמים קפאו והדביקו אותה לקרקעית הכיור.. הבזיליקום קופא בתוך המטבח, שני הפלפלים הקטנים שהסתדרו עד כה כ"כ יפה במרפסת קפאו ומתו (אני פשוט לא לומדת..) ורק גבעולי הצבעונים שלי מאושרים מהטמפרטורה שהגיעה היום למינוס שמונה!!!
