גופרה בלגית

לפני כחודש, באחת המסעדות בבריסל נפל לידי (טוב, נו, לקחתי בעצמי מהסטנד) ברושור שכותרתו "אני אוהב את הבלגים" (ואני מייד תהיתי: למה?). הברושור מפרסם את מוזיאון  המנציח את ז'ק ברל האגדי, שהיה כנראה הדבר הכי טוב שיצא מבלגיה באלף השנים שחלפו וגם אלה שיבואו. ברל מצוטט בברושור כמי שאמר את המשפט "זה חשוב לדעת שכל אחד בא מהיכן שהוא" וגם "כל השירים שלי מדברים על בלגיה".

גם אני רוצה לדבר על בלגיה.. והדברים שעולים לי בראש כרגע בקשר לבלגיה לא ממש עושים לי מצב רוח לשיר אותם. אז כמו שיואל מרקוס נוהג לכתוב לעתים בהארץ -  להלן 3 הערות על המצב:

1. סיפור ראשון – המוסך: לפני כחודשיים גיליתי שהאורות באוטו שלי לא עובדים. אור חניה כן, אור גבוה כן רק אור רגיל שאותו יש להדליק בלילה הפסיק לעבוד. בערך כחודש ימים נסעתי עם אורות גבוהים ברחבי העיר וסינוורתי נהגים בשווין נפש (להזיק לנהיגה של הבלגים כבר ממילא לא יכולתי). אח"כ הייתי קצת בארץ בחופשה וכשחזרתי מיהרתי  כדי לבדוק מה התקלה. הגעתי למוסך רנו שנמצא בתוך הסוכנות שבה קניתי את האוטו חדש בניילונים. וכך התנהלה השיחה עם הבלגי המקומי:

אני: "שלום, אני נוסעת בלי אורות. אפשר לבדוק אם מדובר בפיוז שרוף או בתקלה רצינית? אם זה פיוז אשלם לך או שאחליף לבד על המקום, אם זה רציני אשאיר את האוטו כאן מחר מהבוקר."

פקיד הקבלה (חוץ מחלוק לבן זה נראה כמו קליניקה לניתוחים פלסטיים): "את צריכה לקבוע תור גבירתי."

אני:" רק תגיד לי אם זה דורש להשאיר את הרכב כי אני צריכה להיערך בהתאם".

הפקיד: "כדי לבדוק אם זה פיוז את צריכה לקבוע תור." (בודק במחשב) "את יכולה לבוא בעוד שלושה (!) ימים."

אני: "תשמע, אני נוסעת בלי אורות!!! איך אחזור הביתה עכשיו? זה כמו להניח לי לנסוע בלי חגורת בטיחות!"

הפקיד: "מצטער גברתי. רק דרך תור".

אני: "אולי בכל זאת? שניה אחת. רק לראות שזה יותר מפיוז כי אם זה פיוז חבל על הזמן שלך ושלי וחבל גם על החיים שלי ושל הנהגים האחרים בכביש כי אני נוהגת בלי אורות!!!"

הפקיד (מתרכך, או שנמאס לו ממני): "אבדוק עם הבוס שלי". הולך לדבר עם הבוס, חוזר אחרי 10 דקות עם ארשת ניצחון: "טוב את יכולה לבוא מחר בבוקר ולהשאיר את האוטו קיצרתי לך את התור.."

אני נפרדת ממנו בשמחה עד מחר בבוקר – ניצחתי את השיטה. למחרת השארתי את הרכב ליומיים (!) ועוד עלה לי 90 יור החלפת שתי הנורות: 25 כל נורה ועוד 40 יורו עבודה.. לפחות לא לקחו על יומיים איחסון..

2. סיפור שני – בבנק: לפני כחודש, ביום חמישי גשום אחד,  הגעתי לבנק שלי בבריסל. בקשתי לבצע העברת סכום כסף מהחשבון שלי בבריסל לחשבון שלי בארץ. "אני רוצה להעביר סכום של כך וכך יורו לחשבון שלי בישראל", אמרתי לפקידה. "אין בעיה" היא אמרה לי "זה ייקח שבעה ימי עבודה". "לא לא" אמרתי לה, "אני צריכה להעביר את זה כמה שיותר מהר. יש לכם נוהל אקספרס? אני מוכנה לשלם". "בודאי, ענתה לי, "זה עולה עוד 10 יורו". "בסדר בסדר", אמרתי לה", ומתי הכסף יגיע לחשבון שלי בבנק?" הפקידה חשבה לרגע, בדקה במחשב ובלוח השנה וענתה לי: "ביום חמישי הבא..".  אחרי קצת ויכוחים והזמנת פקיד אחר לדיון בעצה אחת הסכימו להבטיח לי שהכסף יגיע בתוך ארבעה ימים. לשאלתי מתי הכסף יצא את הסניף הבטיחו שבששי בבוקר. "אבל בשבת וראשון לא עובדים אז בישראל אז יפיצו לסניף שלך רק ביום שלישי". "בישראל עובדים בראשון", אמרתי, "זה בסדר, רק חשוב לי שתתנו את ההוראה להעביר מבלגיה כבר בששי". אבל הם בשלהם: "בשבת וראשון לא עובדים אז הכסף יגיע רק בשלישי.."

בסופו של דבר הכסף עבר ביום ראשון והגיע אלי לחשבון בישראל בשני בבוקר כפי שצפיתי. אבל הם לא השתכנעו..

3. סיפור שלישי שבו המציאות עולה על ל דמיון - חברת החשמל: אני לוקחת את מלוא האשמה על הסיפור הזה. לפחות על ראשיתו. שכחתי לשלם חשבון חשמל.קורה. גם בארץ זה קרה לי. אז מה עשיתי בארץ? דקה לפני (ולפעמים אחרי) שניתקו לי את החשמל, הייתי מתקשרת, משלמת בכרטיס אשראי ומייד היה מי שלחץ על מתג והאור חזר למעוני. בבלגיה זה לא ככה. קודם כל, אם פספסתי תשלום חודשי אז זה לא מתפקידה של החברה לגלות לי שאני חייבת על איזה חודש בעברי. ככה ואחרי חצי שנה פתאום מגלים שלא שילמתי, שולחים התראה ומהר מאד מגיע גדוד של חשמלאים לביתי, מתקינים מעין מאט זרם על שעון החשמל שלי במרתף הבניין  ומורידים את החשמל ל6 אמפר. מתח כזה מספיק לאורות, טלוויזיה, מחשב ומקרר פחות או יותר. כל מכשיר אחר יקפיץ את הפיוז ויחשיך את הבית.

או קיי, הבנתי את הרמז, רצתי לבנק ושילמתי. עוד באותו יום גם שלחתי פקס עם אישור התשלום (כי מחלקת החשבונות שלהם לא יכולה לדעת לבד שנכנס תשלום) . אח"כ גם התקרשרתי לוודא שקיבלו את הפקס ולתאם הגעת טכנאי. עכשיו עלי להמתין "לפחות שבוע" עד שיבוא טכנאי לחבר אותי בחזרה. אם באמצע חל סוף שבוע או חג (כמו 1 במאי) ימים אלה אינם נספרים במניין הימים הנכללים בהגדרה של "מינימום שבוע". זה המצב שלי כרגע. מול המחשב ובהמתנה. ללא מכונה כביסה או מדיח.. אבל זה הרבה יותר טוב מהפעם הקודמת שזה קרה לי. לפני כשנתיים כששכחתי לשלם איזה חודש חשמל והגעתי לחוב עצום של 85 יורו.. בקשו ממני לקבוע פגישה עם..העובדת הסוציאלית של החברה.. של חברת החשמל!!

ולמי שתוהה למה לעזאזל אין לי הוראת קבע לתשלום לחברת החשמל, אז באמת שניסיתי פעם. הגעתי לבנק ומלאתי טופס להוראת קבע ואז נאמר לי שעלי להמתין בין חודש וחצי לשלושה חודשים שהבנק יאשר את ההתקשרות הזאת עם החברה.. חברת החשמל היחידה במדינה!!!!

אז ז'ק יקירי, לאור ההיכרות שלי עם העם שלך, תרשה לי לא לחלוק איתך את ההתלהבות הזאת. למזלך יש לך שיר או שניים שיגרמו לי להדחיק את האהבה הבלתי מוסברת שלך לבלגים. אחד השירים האלמותיים ומן הידועים ביותר של ברל "אל תעזבי אותי" הוא שיר של אהבה סופנית, אובדנית, שמתחילה ברקימת ממלכה שבה האהבה היא המלכות, האהבה היא החוק והאהובה היא המלכה ועד לשלב שהוא מוכן להפוך להיות הצל של הכלב שלה ובלבד שלא תעזוב אותו. בחרתי להציג את הקליפ הזה כי יש בו תרגום לאנגלית  די נאמן למקור, אם כי לא נשמע טוב כמו במקור הצרפתי. שימו לב לאזהרה הבאה:  התמונות קשות לצפיה, הוא היה נורא מכוער בצעירותו..