לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גופרה בלגית

גם כשחיים בבלגיה יש דברים שחייבים להגיד בעברית. קודם כל שגופרה בלגית זה טעים! בעיקר בחורף קר

Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2010

בין הרים ובין גבעות


בשבוע שעבר אמא באה לבקר, נטשה את השגרה המשעממת בארץ הקודש ובאה לבדוק אם כל מה שכתוב בבלוג הזה נכון. מזג האוויר הסביר פנים, אז נסענו לטייל לדידננט. דיננט היא עיר מאד יפה שיושבת משני צידי הנהר על צלע הרים סלעיים בלב הארדנים הבלגים כ70 ק"מ מבריסל. אבל בשילוט הכבישים היא לא מופיעה  איכשהוא במלחמה הלשונית בין השלטים בפלמית לשלטים בצרפתית ותרגום שמות הערים כדי לבלבל את הצד השני, החליט כנראה מי שהחליט שקשה לתרגם דיננט אז בחלק הפלמי לא מזכירים אותה עד שמגיעים ממש קרוב למחוז אליו היא שייכת. לא נורא, אנחנו עם הג'י פי אס שכשהתייחסנו אליו יפה ואמרנו לו כמה פעמים הוא מצא לנו גם את דיננט.



בדרך לדיננט עברנו בעיירה יפהפיה שנראית כאילו הלכה לאיבוד בכל המימדים,

כאילו הזמן עצר מלכת בדיוק כשהיה בדרך לשומקום. ככה בדיוק נראית העיירה ספונטין: מצודה עתיקה שנראית כאילו היפהפיה הנמה

עדיין נוחרת לה בעליית הגג, בתים עתיקים פזורים לצידי הכביש, נחל עובר באמצע ומידי פעם נכנס ויוצא גם מתחת לבתים המרהיבים, טיפוח מוקפד של פארק יפהפיה וצמחיה סביב הנחל, תושבים מקומיים צהובי וכתומי שיער בגוונים שכבר לא רואים היום. ושקט מרגיע מסביב.. כזה שלא ממהר.








11 ק"מ אח"כ הגענו לדיננט. דיננט הייתה עיר חשובה מאד במאות שבהם כולם רצו חלקים מבלגיה: הגרמנים, הצרפתים, ההולנדים ומי לא?. בדיננט ניצב אחד הגשרים החשובים מעל נהר המאוס שהתחבר למחוז ליאז' (שהיום חלקים נבחרים ממנו, שהשפה הצרפתית בהם היא שפה שניה, כבר יכולים להקרא מאדינת באני - ליאז'..). העיר המדהימה הזאת יושבת על שתי גדות הנהר, מחוברת כאמור בגשר ומשופעת בבניינים מרהיבים ועתיקים שלכל אחד מהם סיפור משלו שמספר את ההיסטוריה של המקום. כיום על הגשר מתנפנפים להם דגלי מדינות שונות, לאורך גדות הנהר פזורים בתי קפה ומסעדות ורציפים מהם ניתן לשכור סירות ולשוט בימים יפים כמו זה שאנחנו בחרנו.



בבתי הקפה על הרציפים היו פזורים בלגים לבנבנים שצצים בדרך כלל במדינה הזאת כפטריות אחרי הגשם, בתקווה לשזוף את החלקים שהם לא הספיקו להשחים במיטות השיזוף. בדיננט ראינו כמה נשים שאחה"צ הזכירו לי את העוף בגריל שמסתובב במשאית הגדולה שניצבת בשוק האוכל בבריסל כשהשומנים מטפטפים על פרוסות תפוחי האדמה האפויים... טוב טוב.. זה כבר נושא לפוסט אחר..




אתר התיירות המרכזי בדיננט הוא המבצר, הסיטדל, שמתנשא מעל העיר וגם מהווה נקודת תצפית מרהיבה על כל העיר. למבצר ניתן לעלות ברכב, ע"י הקפת הפסגה שעליה הוא יושב, או ברכבל, כפי שאנחנו עשינו. אפשר גם לעלות ברגל איזה אלף מדרגות אבל אני בטוחה שעולם הרפואה מכיר טוב יותר ממני טיפול תרופתי לכאלה שבוחרים באופציה הזו כשיש רכבל מדי 10 דקות..









המבצר עצמו מתחיל תמים: עולים רואים איזה מטוס ממלה"ע השניה, שם יש גם איזו מסעדה ואז פונים לכיוון המוזיאון. בכניסה למוזיאון הבחנו בשני תותחים ובאדם קשיש ששאל מאיפה אנחנו והזמין אותנו להצטרף לסיור שיחל בעוד 5 דקות. עד שהחל הסיור הספקתי לקפוץ לשירותים ואפילו לצלם מחלון השירותים את הנוף המדהים שנפרש ממנו..














הסיור כלל הסבר מפורט (מדי לטעמי) על כל מה שעבר על המצודה המרשימה הזאת והעיר היפה הזאת מאז שהוקמה המצודה במאה ה16 ונחרבה ואח"כ במאה ה18 ע"י הצרפתים ושוב נחרבה ומאוחר יותר נבנתה שוב ע"י ההולנדים ששלטו באיזור. אחר כך שמענו על הקרבות והמשאים ומתנים, ראינו מיצגים שמבהירים את המאורעות ושמענו תדרוך מפורט על כל חרך ירי. אחרי המסע הזה יצאנו למרפסת תצפית מרהיבה שממנה ניתן להשקיף על כל העיר מלמעלה. חשבתי שהיה שווה להקשיב להסברים המייגעים בצרפתית ובפלמית רק כדי להגיע לתצפית עוצרת הנשימה הזאת. אבל אז כשחשבתי שנגמר והולכים לשתות קפה ולעכל את כל הקרבות ואולי גם להספיק לרדת מההר ולשים עוד מטבע במדחן, קרא לנו שוב הקשיש המתשיש להמשך הסיור הבלתי נגמר.



בחלק הזה של הסיור נלקחנו לראות את שחזור החדרים בהם חיו החיילים, את הכלא של אלה שניסו להימלט וגולת הכותרת הייתה כשהוריד אותנו המדריך הנמרץ שלנו לחדר שנבנה בצורת תעלות קרב וברקע נשמעו קולות ירי ופיצוצים (ואצלי בדמיון גם הושמע שיר מוכר: "שתיים, שתיים ושלושים...בבית הספר..לשוטרים..") וזחלנו בתעלות הבלגיות של מלחמת העולם הראשונה (וזה ממשיך: "לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב.. שלחתי את אמא") עם בובות של חיילים עטויות מסיכות אב"כ. משם הורדנו למרתף יותר נמוך שבו נכונה לנו הפתעה מסוג אחר: כל המרתף, שרוב הקרקעית שלו מוצפת במים, שקוע בחלקו האחד ולמעשה כל החדר נטוי על צידו באופן שלא מאפשר ללכת ללא התלות על המעקה מחשש לנפילה לתוך המים. היחיד שהלך זקוף ללא תמיכת המעקה היה המדריך שלנו שמלכתחילה חשדתי בו שיש לו רגל אחת יותר קצרה.. כשיצאנו הסביר שהחדר התת קרקעי שבו בקרנו חטף פגיעה ישירה שפשוט גרמה לצד אחד של הרצפה לשקוע וככה נוצר החדר ההזוי האלכסוני הזה.












אחרי סיור חוויתי של כשעה וחצי במבצר ירדנו חזרה לעיר ברכבל ונכנסנו לאטרקציה נוספת של העיר היא כנסית נוטרה-דאם שנבנתה במאה ה - 14



חזרנו לרציפים על מנת לחפש מקום לסעוד את נפשנו, שכן הזחילה בתעלות העלתה את מפלס הרעב. על הגדה חיכו לנו הרבה עופות צלויים דמויי אדם שהתחרדנו בשמש הנדירה. בסופו של דבר בחרנו בבית הקפה שנקרא על שמו של הנהר ולו מרפסת עם תצפית יפה לעיר ולנהר עצמו. באוירה בלגית טיפוסית סעדו להם שם בעיקר נציגי המחלקה הגריאטרית עם הרבה פודלים מסביבם. אבל האוכל היה טעים והנוף שווה.





ובל נשכח..לפני שיצאנו מהעיר המקסימה הזאת חלפנו על פני פסלו של ממציא הסקסופון (לתשומת לבו של הקורא ביל ק.) אדולף סקס הוא צרפתי במוצאו, תושב העיר דיננט ואביו היה יצרן כלי הנגינה של אחד ממלכי צרפת.


שני דברים משכו את תשומת לבי בין כל חומר הלימוד לבגרות בהיסטוריה אירופית שקבלנו בדיננט היפה:

האחד, . אף אחד לא דיבר איתנו על מלחמת העולם השנייה והשני, שבין כל המלחמות הקדומות הללו בין הצרפתים להולנדים- בזמן שכולם שם נלחמו אלה באלה, מה בדיוק עשו הבלגים חוץ מלזלול גופרה?









נכתב על ידי , 4/7/2010 01:35  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגופרה בלגית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גופרה בלגית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)