גופרה בלגית

בבלגיה מעטים הימים שבהם בא לצאת לטייל ואפילו לרדת מהכבישים הראשיים ולנסוע לאורך הנהר לאן שהדרך תוביל. בשבוע שעבר היו כמה ימים שכאלה. כמו שאני מכירה את האקלים  ההפכפך כאן אנחנו כבר נשלם על הימים היפים האלה בימי זעם ובגשמי זעף במהלך הקיץ..

אז בשבת שעברה חזרנו לדיננט.   למעשה נסענו לנמור וממנה טיפסנו לאורך הנהר לדיננט שבה כזכור נולד ממציא הסקסופון .

אז כמו שביפן פורח הדובדבן כשלא מתפוצצים שם כורים גרעיניים, אז בדיננט זו כנראה עונת הפריחה של הסקסופונים כי הגשר שניצב על גדות נהר המאוס היה מלא סקסופוני ענק בשלל דוגמאות (שהזכירו לי את השוורים שכבשו בזמנו את שד' רוטשילד בתל אביב למי שזוכר).

מדיננט היפה המשכנו לאורך הנהר עד שהגענו לליאז' התעשייתית, המכוערת, הלא נקיה והמאד דרום ים תיכונית (אני משתדלת מאד, בסדר?). בשלב הזה התפשרנו על כביש מהיר העיקר שנצליח לעקוף את העיר הזאת מבלי לגעת בה ממש.

האוטוסטרדה לכיוון אאכן הגרמנית לקחה אותנו לחלק הגרמני של בלגיה. בבלגיה כידוע אם לא מספיק ואלונים ופלמים שמסרבים לתקשר ביניהם, קיים גם מיעוט גרמני שחיי בעולם משלו, היינו נקי, מסודר, דובר גרמני ומלא שטרודלים.

חלק מתרבות הטיולים שלנו כוללת עצירות תכופות לשירותים ולקפה ועוגה. בדיננט מצאנו קונדיטוריה חביבה שנקראה ע"ש אחד – יעקב. העוגות היו נחמדות וצרפתיות – כאלה שניתן למצוא בקלות בפטיסרי טוב בכל בירת מחוז דוברת צרפתית. משנכנסנו לבלגיה הגרמנית כללי המשחק השתנו ושודרגו.

העוגות, בעיקר אלה עם הקרם והקצפת קפצו מדרגה. עם זאת להפתעה שהמתינה בתוך הקפה הראשון אליו נכנסנו למנוחת פיפי – קפה- מאפה לא ציפינו.. טוב, אולי כן ציפינו בתת מודע מרגע שהמילה גרמניה נאמרה בקול רם.. בבית הקפה עיטרו את אחד הקירות דלתות תנור ענק שמייד הזכירו לנו מי אנחנו ומי הם. ללא אומר חשבנו כולנו על הביקור ההוא בבירקנאו – ראו בעצמכם.. מילא אנחנו, הקונוטציה היתה אוטומטית, אבל לא יכולתי שלא לתהות מה עובר בראש של יושבי הקפה הקבועים שנכחו שם שגילם הממוצע הוא 80...

למרות חווית ההשמדה עברנו את הגבול לגרמניה והעברנו את הלילה בעיירה הציורית מונשאו. אין הרבה מה לכתוב על העיירה הזאת עדיף להביט בתמונות או פשוט לנסוע לשם. רק מילה לטובת ההסטוריונים שבינננו – למי ששחשב ששת"פ בתחום הטרור בין גרמנים לפלסטינים הוא נחלת העבר שפשה מן העולם בסוף שנות השבעים – הביטו בברווזי החמאס שמצאתי במונשאו ותחשבו שוב..

בבוקר חזרנו לבלגיה, חלפנו חיש מהר על פני החלק הגרמני

 וחזרנו למחוז הואלוני לכפרים שעדיין  ממשיכים את הקרנבלים של פורים.

 הכל כמובן במטרה שמקדשת את האמצעים – לשתות בירה וכמה שיותר.

גברים נשים וטף מחופשים צועדים ובקבוקי הבירה בידיהם

כמיטב מסורת האיזור. הקרנבל הנוכחי התקיים

בכפר שנקרא סארט שם חוגגים מדי שנה בתהלוכת תחפושות

המלווה קרונות מקושטים בפרחי נייר בצורת דמויות שונות ומוכרות וכמובן גשם של קונפטי.

מהכפר המצוי בסביבות העיר ויויה (Vivier ) במחוז ליאז' חזרנו בכבישים צדדיים במסע בסגנון זן ואמנות אחזקת האופנוע (מי סיים את הספר? עם היד על הלב? אני הגעתי לעמוד 60 כשהייתי בכיתה י' ומאז לא המשכתי)תוך מעבר בעיירות פחות ויותר מעניינות עד שהגענו ללובן. עיר שבמרכזה שוכנת האוניברסיטה הקתולית העתיקה ביותר באירופה וכיום מתפתחת אף היא לכיוון עיר שבה תשכון בעתיד הלא רחוק המכללה האסלאמית – אחת מיני רבות באירופה.

את הטיול החביב והמתיש הזה קנחנו בקנלוני עסיסי בבריסל – מה שבטוח בטוח. עם כל הכבוד לבירה הבלגית ולשטרודל של דוברי הגרמנית – הנוסחא המנצחת תמיד תהיה שייכת לגזע העליון: המטבח האיטלקי.