גופרה בלגית

כשגרים בחו"ל הדבר הכי טבעי זה לעקוב אחר מנהגי המקום ולתהות על קנקנם.  מאז שאני בבלגיה אני מרבה לעקוב אחרי ההפרעות הנפשיות של העם הזה בשלל אירועים, פסטיבלים ושאר תירוצים לשתיית בירה ברחבי המדינה. ואם בצ'ק ליסט עסקינן - הרי שכבר ראיתי איך עושים בירה, ראיתי איך עושים שוקולד, ראיתי איך עושים צ'יפס ו..ראיתי בתקשורת המקומית (!) איך עושה פדופיל. לזה האחרון לא ממש הלכתי לראות מקרוב את הפעולה שלהם. לא הסטייל שלי, למרות שהבטחתי לעצמי לנסות ולהתנסות בכמה שיותר חוויות מקומיות. אפילו לי יש קוים אדומים!

אז מה נותר? מולים!

באחד מימות השבוע שעבר יצאתי לבדוק מאיפה משתין המול. היה זה אחד מהימים ההזויים הללו ששנים אח"כ עוד אזכור אבל לחלוטין לא אצליח להבין מה עשיתי שם, מי הזמין אותי ולמה.. קבלתי הזמנה מרשת מלונות מריוט בבלגיה לכבוד חגיגות ראשית הקציר – אז באתי.  לא שאלתי למה אני, לא שאלתי מה בתכנית, לא חשבתי על עצמי בכלל – רק חשבתי עליכם קוראיי היקרים ועל האחריות שלי כבלוגרית לספק את סקרנותכם.

אגב ההזמנה בהחלט הגיעה כרעם ביום בהיר (היום הבהיר היחיד השבוע, כל השאר מאז רק גשמים ורוחות) כי עד אז כל המלומדים בהלכות שרצי הים דאגו ליידע אותי שמולים מגישים במסעדות רק בחודשים שמסתיימים באות ר'. תבדקו בעצמכם.

ההרפתקה התחילה בארוחת בוקר באחד ממלונות הרשת. על ביצה מקושקשת, מיני נקניקים, גבינות, מיצים טבעיים ויוגורט התוודענו לחברי הקבוצה. אני העדפתי להתוודע למארגנים של הסיור – כי מי יודע? אולי יש להם עוד הפתעות באמתחתם?

אחרי ארוחת הבוקר הדשנה יצאנו לכיוון דרום הולנד, לאיזור שנקרא  Zeeland   שם מגדלים מולים בחוות מיוחדות.  אז בפעם הבאה שמלצרית מתחכמת מנסה לעשות עליכם רושם במסעדה הבודדת בארץ שמגישה מולים ואומרת: "בכל יום רביעי אנחנו מקבלים משלוח טרי מניו זילנד".. תדעו שהמשלוח לא צריך לטוס יומיים כדי להגיע אליכם לצלחת ושהעיכוב זה בגלל האיטיות של המסעדה. המולים מגיעים מזילנד, אולד ולא ניו זילנד, שנמצאת בגבול שבין הולנד ובלגיה.

נלקחנו לבית אריזה לשם הספינות שופכות את שלל המולים הקצורים, נשטפים היטב וכמיטב המסורת ההולנדית ששומרת על איכות הסביבה המים מוחזרים בשלימות לים ממנו באו. המולים לא. אלה נלקחים אחר כבוד במסוע למיון מדוקדק וידני של הרבה סינים (שמתם לב שיש המון סינים?) שמפרידים את המוץ מהמול ושולחים למכונה שאורזת. גם שם יש הרבה סינים שמפקחים על המלאכה. בסוף המסלול מחכים ארגזים שממתינים לשיגור למסעדה שליד ביתכם.

בשלב זה הוזמנו ע"י בעל בית האריזה לטעום שלל ממטעמי הים ההולנדי שכלל מולים, שרימפסים, הרינג ושאר תועבה שהים פולט. על מנת שלא נשכח איפה אנחנו חיים הוגשה גם בירה בשפע. לאלה מאיתנו שלא שותים בירה, כמוני, הוגש יין.. השעה היתה 11:00 בבוקר ומצב הרוח השתפר והלך.

לאחר בית האריזה נלקחנו לשיט בספינה אל תוך חוות המולים. שם קבלנו הסבר על תהליך הגדילה של המולים ועד קצירתם. הללו גדלים כגוש אחד ויוצרים אשכולות שמחוברים לקרקעית הים במעין שרך שמונע מהם להסחף לחלק העמוק. הגידול נעשה בגובה מים של לא יותר מכמה עשרות ס"מ בודדים. לאחר שנתיים המול הבוגר מיועד לקצירה וזלילה ע"י טורפי שרצים (כמו כמה מכם בודאי שכבר מזילים ריר מתחילת הפוסט הזה).

מסתבר שלאחר הקציר הספינות מגיעות עם השלל לנמל המולים ושם נערכת הבורסה היחידה בעולם לסחר בחיה המוזרה הזאת שחלקכם מכנים אותה "מנה עיקרית". נציג הספינה צריך לבשל את המולים שלו ולהגישם לקניינים הפוטנציאלים, אלה טועמים ומציעים מחיר. לאחר שסוגרים על מחיר, הספינה ממשיכה לאיזור הפריקה של בית האריזה, המולים נארזים ונשלחים בהקפאה היישר לעוד לקוח מרוצה ביבשת או מעבר לים.

למותר לציין שגם על הספינה הוגשו לנו משקאות שכללו בירה יין ושתיה קלה.

לאחר חוויה מרעיבה שכזאת חזרנו לאוטובוס שתויים מעט והמשכנו היישר חזרה לבריסל למסעדה המפורסמת שה-ליאון שהיתה אף היא ממארגני היום המוזר הזה. שה-ליאון, המסעדה הכי מפורסמת בהקשר של מולים, שכיום היא כבר רשת, קיימת בבריסל משנת 1893 והוקמה ע"י הסבא של הסבא של הסבא של הבעלים הנוכחי. בקשתי מהנציג שלהם קצת פרטים עסיסיים על המקום, על המשפחה, אבל הוא חשב שנורא ירתק את הקוראים שלי שהילרי קלינטון ברחה פעם מהמארחים שלה ובאה למסעדה וששני צרפתים ששיבו שם מעט בלעו את לשונם מעוצמת ההפתעה. מ ש ע מ ם!!!! מה שכן, המסעדה ענקית ומאד יפה שכן בנויה חדרים חדרים. הבעלים קנו מדי פעם חלק נוסף במסעדה כך שנוצרת תחושה של מבוך שיאננו נגמר בבנין עתיק ויפה ליד מרכז העיר העתיקה של בריסל. המסעדה גם מגישה כמאה ועשרים מנות שונות (!) אבל מכיוון שהם לא נתנו לי שום תמריץ מסוג שהוא אני לא אעשה עבורם את העבודה – תכנס ללינק ותקראו לבד.

אז זהו.. עכשיו באמת נשאר רק לראות איך עושה פדופיל. שמעתי שאת זה אתם יכולים למצוא באינטרנט גם בלעדי..

קבלו התנצלותי הכנה על השקט שאפף את הבלוג בחודשיים האחרונים. הייתי מאד עסוקה אבל זה כמובן לא תירוץ. אני מניחה שיהיו בקרוב השלמות לחודשים שנעלמו מלוח השנה הגופרתי.

ולמי שמוטרד מחזרתי הקרובה לארץ – אמנם אין בכוונתי להפוך את הגופרה לפלאפל -  אבל גם אין לכם מה לדאוג בטווח הקרוב כי הגופרה תמשיך להתקיים לפחות עוד חודשיים.