היי כולם.
פרק חדש, הגיע הזמן.
אני מקווה להסתדר יותר, אין לי זמן לכלום. הורידו שעות מהמערכת, אבל טרחו לאזן את זה עם עבודות ושיעורי בית.
טוב, אם יצאו שטויות בפרק הזה, זה כי אני עייפה כמו אני לא יודעת מה, תודות ללימודים,
שהיו אמורים להתחיל בשבילי בתשע וחצי, אבל תקעו לי פרויקט בשמונה.
טוב, גמרתי להתלונן.
הפרק הקודם, לדעתי, יצא די טוב, ואני מקווה שזה יהיה אפילו יותר טוב.
מהפרק הקודם:
הוא לא עמד בזה. היא הביטה לתוך עיניו. הוא רצה באותו רגע לספר לה הכל. רצה לשפוך בפניה את ליבו.
אפילו על אבא שלו רצה לספר לה. הוא לא הרגיש כך מעולם.
'פשוט לשפוך הכל' חשב. 'בלי לשים לב. בלי לחשוש'.
הוא נישק אותה, והנשיקה הזאת העבירה צמרמורת נעימה בשניהם.
'אני אוהב אותך' הוא ניסה להעביר עם הנשיקה הזאת, ודימה לעצמו שהיא מעבירה 'גם אני אותך'.
-
הם שמעו את המנעול בדלת. היא ניתקה את שפתיה משפתיו.
אמא של איימי עמדה בדלת, לבושה בכותונת לילה קצרה.
"אמא!" אמרה איימי וצחקקה.
"תכנסי כבר. בשעה כזאת חוזרים? ולמה אין לך מפתח? יש לך מושג איפה מישל?"
"ביי ריק" היא אמרה וחיבקה אותו.
"איימי!" אמרה אימה שוב.
איימי נכנסה הביתה.
"יש לך מושג איפה אחותך?" אמרה אימה בתוקפנות.
"מאיפה אני יודעת?" מלמלה איימי, ועלתה לחדר.
"איימי! בואי לכאן!"
איימי המשיכה לעלות במדרגות.
"איימי! תבואי כשאני קוראת לך!"
"אין לי כוח אמא" אמרה איימי ונכנסה לחדרה.
היא נכנסה לחדר ומצאה שם מכתב על השולחן.
היא פתחה אותו, וקראה אותו לאט.
"איימי,
אף פעם לא כתבתי מכתב בריחה מהבית. אלא אם מחשיבים את הפעם שבה הייתי בת תשע, ורציתי את הפלאפון הורוד הזה. אני מניחה שזה לא אמור להישמע כמו מכתב התאבדות,
אבל אם זה נשמע ככה בכל זאת, אל תקפצי לדברים הלא נכונים.
את בטח יודעת איפה אני. אמרתי לך קודם. למקרה ששכחת, תנחשי.
בכל מקרה, איפה שאני לא אהיה, זה יותר טוב מאשר עם האישה המטורפת הזאת.
אני מניחה שהיא תדע איפה אני. ז'תומרת, היא תדע אצל מי, אבל לא תדע איפה זה.
גם את לא יודעת איפה זה, אז היא לא יכולה לסחוט אותך. נתקעה.
טוב, באמת שאני לא יודעת למה אני כותבת את מה שאני כותבת.
אני אהיה בסדר.
אוהבת אותך,
מישל.
נ.ב: תנעלי את החדר שלי. רק לך יש גישה אליו"
איימי קיפלה את המכתב, והניחה אותו במגירה.
היא הניחה שמישל לא חשבה הרבה כשהיא ברחה.
לאימן יש מספר הפלאפון של מישל, ואם מישל לא תענה, אימא שלהן תילחץ, ותתקשר למשטרה או משהו בסגנון.
והיה גם את עניין בית הספר. דרק ומישל למדו באותו בית ספר.
אבל היא הניחה שמישל חשבה שכל עוד היא עשתה משהו, אימא שלה תבין, והכל יהיה טוב.
-
ריק החנה את המכונית מול הבית, ועלה בשביל הגישה הצר.
הוא שמע את הנערים שמסתובבים בחוץ צועקים וצוחקים. כנראה אחרי כמה בקבוקי בירה.
הוא הוציא את המפתח ופתח את הדלת הכי בשקט שהוא יכול.
הדלת חרקה.
"אוי שיט" הוא חשב לעצמו, מדמיין מה יקרה מחר בבוקר, כשאימו תגיד שהיא לא יכלה לישון כל הלילה כי הוא העיר אותה, והוא יגיד שזאת הייתה חריקה קטנה, ושזה לא כזה עניין גדול, ואז היא תצעק עליו, ותגיד לו שהוא כפוי טובה, ואנטיפט, ושאכפת לו רק מעצמו, תצא לעבודה בזעם, ותשאיר אותו להכין אוכל לאחיו הקטנים.
הוא המשיך לחשוב על כך גם כשפתח את המקרר והוציא בקבוק בירה, כשמזג לעצמו את הבירה לכוס, וכשהחזיר את הבירה למקרר וסגר את הדלת.
כשלגם מהבירה הקרה, חשב על כך שאביו יגלה מחר ששתה מהבירה, ואז יהיה בצרות.
אבל אז הוא נזכר שמחר יום שישי, כלומר שאביו יהיה בעבודה משש בבוקר, שעה שבה ריק לא חשב להתעורר בה אפילו.
הוא הסתכל בשעון. אחד וחצי.
"איך תספיק להגיד לבצפר מחר, דביל?" הוא חשב לעצמו, סיים את הבירה, ועלה לחדרו.
היה לו חדר קטן. הוא לא הכיר אף נער בגילו עם חדר כ"כ קטן.
מצד שני, הוא גם לא הכיר אף נער בגילו שהכין ארוחת בוקר לאחיו הקטנים, וטיפל בהם מהרגע שחזר מבית הספר.
-
הוא חלם עליה.
הם הלכו במסדרון ביחד. דיברו, צחקו.
היא אמרה שהיא אוהבת אותו. הוא אמר שגם הוא.
הוא ליטף אותה. היא ציחקקה.
הוא הסתכל בעינייה.
ואז היא נעלמה. פשוט נעלמה.
דרק התעורר.
"מה אתה עושה, אידיוט?" הוא חשב. "אתה לא יכול להתאהב בה. זה לא בסדר."
הוא הלך לאמבטיה ושטף את פניו.
"אסור לך. אתה תפגע בה. אתה תמיד הורס הכל." הוא חשב לעצמו שנית.
הוא חזר למיטתו, ונרדם.
שוב היא.
הולכת במסדרון. הפעם לא איתו. עם מישהו אחר.
הוא לא ראה מי זה.
"קאסי!" הוא קרא.
היא הסתובבה. היא ומי שעמד לידה.
הוא היה שילוב של שני אנשים.
חלקים מפניו היו שייכים לאביו, וחלקים אחרים לכריס.
קאסי צחקה. לא את הצחוק הרגיל שלה, צחוק מרושע.
הכל התהפך. סיגריות, ובקבוקי אלכוהול הקיפו אותו, והוא צנח אל האדמה.
הוא התעורר שוב.
"תירגע. רק חלום" הוא חשב.
-
נו, איך?
מקווה שאהבתם.
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
