היי.
סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות את הפרק, אני מחכה שאנשים יגיבו קצת, כדי לדעת מה לשפר.
אז הנה הפרק.
ריק צפר, עקף את המכונית מהצד השני וצעק מהחלון: "תלמד לנהוג!" .
איימי לא אמרה כלום, רק ישבה שם, חרדה.
"את בסדר?" הוא הסתכל עליה בדאגה.
היא הנהנה בראשה, ומלמלה "כן, עכשיו בוא נגיע כבר לסרט"
וריק, בניסיון להגיע אותה, אמר לה שיש רק עוד חמש דקות נסיעה, וקיווה שהיא תהיה בסדר.
-
מישל לקחה דף ועט מהשולחן, ושרבטה במהירות מכתב לאימה.
לאחר שסיימה את המכתב, היא ניגבה דמעה שאיימה לזלוג, והניחה אותו על השולחן.
היא שמעה את דלת הכניסה נפתחת ברעש, ואת דרק ואיזה נערה שמעולם לא שמעה את קולה נכנסים.
"נו, בואי כבר!" אמר דרק, צוחק.
"אני באה, אני באה" אמרה הנערה "אבל תביא לי מים קודם"
"נו, קאסי, שתית בדרך" צחק דרק, ומישל שמעה את הברז נפתח, ואת הנערה מצחקקת.
"אל תהיה גס רוח!" צעקה אימה של מישל בכעס.
"אישה משוגעת.." מלמל דרק, מה שהצחיק את הנערה עוד יותר. "בואי לחדר שלי כבר"
"טוב, קרציה" גיחכה הנערה.
מישל גלגלה את עינייה וירדה בשקט למטה, ובדקה אם אמה שם. היא שמעה אותה מהחדר שלה, מזיזה דברים בעצבים.
"בטח האיפור שלה. שאף אחד לא יראה את הקמטים" חשבה לעצמה מישל בחיוך, ועלתה למעלה.
היא ישבה בחדר שלה כחצי שעה, ושמעה את אימה צועקת "אני יוצאת לארוחת ערב!" .
היא הסתכלה מהחלון וחיכתה שהמכונית תצא מהחניה.
כשראתה את החלק האחורי של המרצדס הלבנה של אימה נעלמת בעיקול של הרחוב, היא החליטה לחכות עוד מספר דקות למקרה שהיא תחזור, ואז לצאת.
היא חיכתה רבע שעה, חשבה שכבר בטוח לצאת, לקחה את המזוודה והארנק שלה וירדה למטה.
היא נזכרה במכתב שהשאירה על מיטתה, ובמכתב של מיטתה של איימי, ולשבריר שנייה עבר במוחה הרעיון להישאר בבית, ולקוות שהמצב יהיה טוב.
אבל אז היא נזכרה במה שאימה אמרה לה, ובמה שהיא ענתה במלוא הכנות, והבינה שזה בלתי אפשרי מבחינתה.
היא לקחה כרטיסיה והלכה לתחנת האוטובוס.
היא התקשרה לאלכס.
"הלו?" ענה לה דניאל, כפי שהבינה.
"דניאל, אפשר לדבר עם אלכס?" היא שאלה.
"רק שנייה. אם הוא היה מחזיק את הטלפון שלו אצלו זה היה טוב" השיב דניאל. כשאמר משפט שלם, מישל שמה לב שהיה לו מבטא אפריקאי קל.
"הנה הוא" אמר דניאל, והעביר את הטלפון לאלכס.
"היי מישל" אמר אלכס.
"אני עכשיו בתחנה"
"טוב. מחכה לך" אמר אלכס.
"תודה. נראה אותך כבר"
"נתראה" אמר אלכס.
היא ניתקה את הטלפון והכניסה אותו בקושי רב לכיס מכנסי הג'ינס שלבשה.
"סליחה, קו 65 כבר עבר?" היא שאלה איש שעמד בתחנה.
"היי, זאת לא את מהפרסומת?" הוא שאל, מחייך.
"אממ.. איזה פרסומת?"
"לקולקציה החדשה של בלו-נוטס או משהו כזה" הוא ענה, ועדיין חייך אליה.
"אה, כן. זאת אני" היא אמרה, נהנית מהתחושה שאנשים מכירים אותה.
"אז.. את פנויה?"
"לא. קו 65 כבר עבר?" ענתה במהירות.
"הוא צריך לעבור עוד כמה דקות" אמר האיש באכזבה, וכבר לא חייך.
האוטובוס הגיע כעבור מספר דקות, ומישל הגיעה לתחנה לביתו של אלכס בעשר וחצי.
היא צלצלה בפעמון, ואלכס פתח.
היא נזרקה על צווארו, והתחילה להתייפח.
"די, תרגעי" הוא אמר, מלטף את שערה החלק.
-
לילה טוב, ושתהיה לכולכם אחלה שנה 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
