'' יש לי דחף חיים נמוך . אני חושבת שתמיד היה לי . אף פעם לא ממש הבנתי מה השוס הגדול בלהתקיים .
ולא שאני אעשה משהו בעניין , לא שאני אלך ואארגן לי איזה מוות גואל באמצעות קפיצה או כדורים או משהו , הרי
זאת בדיוק הבעיה עם אנשים כמוני . הם אף פעם לא קמים ומארגנים לעצמם שום דבר פרקטי , שום דבר מעשי , פשוט יושבים
ומחכים שיקרה משהו גדול שיציל אותם , מחכים לנס . זאת שפעת של חוסר עשייה , שפעת של פסיביות , לוקים בה אנשים מסוגי שלא יודעים לרצות ,
לחלום , או לתכנן .
אתם בטח מכירים אנשים שמדברים ככה . רואים אותם ברחבי העיר , מסתובבים בפנים מכורכמות ומפטירים '' בא לי למות '' מהיר כששואלים
אותם מה שלומם . אנשים חושבים שזו סתם צורת ביטוי אופנתית . אבל אני חושבת שאני יודעת מה עומד מאחורי התשובה הזאת .
כל אחד ואחד מהאנשים שאי פעם אמרו לכם את זה , התכוון באמת .
יש איזה שלב במהלך היום שאת כבר לא יכולה להחזיק את זה יותר , את בוערת מרוב אומללות ושנאה עצמית , ויותר מהכל , את חייבת לפרוק מעלייך
את הסוד הזה , את ההשתוממות שלך מזה שאת רוצה למות למרות שהכל בסדר בחיים שלך .
יש רבים מאיתנו , אנשי דחף החיים הנמוך , וקשה לנו מאוד להסתובב ולהסתיר את האכזבה שלנו מהמתנה הכי גדולה שקיבלנו .
לכן , כשאחד מאיתנו אומר '' בא לי למות '' , אנחנו בסך הכל מנסים לאותת , תגיד לי שזה בסדר להרגיש כבוי ולא ברור וריק ואבוד בתוך רצף הפעולות
הזה . תגיד לי שאני לא פריק , שאני לא אדם מכני וקר ומוזר בגלל ששמחה בשבילי זו מילה של זמרי חתונות , ולא משהו שיוצא לי להרגיש הרבה . ''
כינוי:
No break
בבלוג זה
בכל הבלוגים
