גם אתם מוצאים לעצמכם תירוצים רק כדי לא לצאת מהבית ? או שזו רק אני ?
ואיך אני ממשיכה לשחק במשחק שכבר מזמן הפסדתי בו ...
כיף לדעת שסופסוף יש מישהו שמבין אותי , מרגיש עד כמה אני מתייסרת .
לא הבינו אותי בפוסט הקודם אבל זה לא משנה ...
כשהתכוונתי שאני רוצה לברוח , אני באמת רוצה לברוח , לאו דווקא בגלל שיהיה רעש או משהו כזה .
הבעיה היא הרבה יותר עמוקה .
כשכל המשפחה המורחבת תבוא לפה מחר כי יש לאחותי יומולדת , זה נורמלי לרצות לברוח מפה ?
אני כבר לא יודעת כלום .
כל מה שעושה לי טוב לא טוב לי בעצם .
אני שוב מרגישה שבא לי להסתגר בתוך עצמי ולהיעלם .
אני רואה את המשפחה שלי יושבים ביחד , מדברים וצוחקים , ובא לי לצרוח .
שמישהו יקח אותי מפה .
קיבלתי החלטה .
מקווה באמת לא להתחרט כי אסור ללכת אחורה .
הוא עוזב ומשאיר אותי להתמודד עם עצמי לבד .
איך אני אסתדר בלעדיו ?
גם אני רוצה ללכת מכאן .
אם כולם עושים את זה אז גם אני יכולה . לא בא לי להישאר תקועה מאחור בזמן שכולם כבר התקדמו
כינוי:
No break
בבלוג זה
בכל הבלוגים
