Love Games.

אני יודעת שזה לא בסדר.
אני יודעת שהוא אגואיסט וחסר רגישות.
אני יודעת שהוא תוקפני ולא מתחשב.
כל התכונות הרעות שלו ידועות לי, ואני למדתי לאהוב אותן, זה כל היופי.
הרי החוכמה היא לאהוב את התכונות הרעות, כי את הטובות כולם אוהבים.
אני לא מפחדת לאבד אותו. אני יודעת שאני אסתדר.
אני פוחדת להיקשר אליו יותר מידי, ואז להיפגע מהטעויות שלו.
אני מפחדת לסמוך עליו, אני מפחדת להאמין לו.
אבל הוא כ"כ חשוב לי, רק אלוהים יודע עד כמה.
הבחירה היא שלי, זה נכון.
אבל כל הבילבול הולך בין המטרה, ההישג והרצון.
המטרה להישג טוב יותר, ההישגים הלא מוצלחים, 
והרצון להשאיר אותו קרוב אליי.




הוא רק משאיר בי טעם של עוד..