להגיד לכם תאמת
היום בשיעור היסטוריה, הייתה לי מוזה!!
ורינת יכולה להעיד על זה בתגובות!
(רינת איתי בכיתה, אז היא בהחלט תעיד על זה!!)
ו.....התחלתי לרשום
וזה נמשך לאורך שני שיעוריי ספרות!
בקיצור, מה שאני מזה לומר
זה שהיום אני מעדכנת פרק ראשון לעונה השנייה
צפו להפתעות רבות בעונה הזו.
פרק 1
"תביאי לי את התיק" סבסטיאן לקח ממני את התיק
"אבל סבסטיאן!אני יכולה להרים את זה!"
"קרין!לא מספיק לך גבס ביד אחת..?"
"אוף, אני לא נכה"
לקחתי את אחת המזוודות ביד השנייה וגררתי אותה עד לבית
אחרי שסיימנו לארגן הכל נפלנו מותשים על המיטה
"אז זה החדר שלנו?" שאלתי
"אם תרצי יש חדרים אחרים" הוא אמר
"לא, מה פתאום, זה מושלם..."
"איך היד שלך?" הוא שאל
"בסדר גמור!"
"והתפרים??" הוא הסתכל
"מוציאים לי אותם עוד יומיים.." אמרתי
"מעולה" הוא נישק אותי
"אני לא מאמינה שזה קרה לפני יומיים, השוד, והכל"
"גם אני לא"
"זה נדמה כאילו זה קרה לפני חודשים שלמים. כאילו זה לא קשור אליי..."
"הגבס והתפרים מוכיחים כמה זה קשור אליך..."
"סבס, תגיד, מה עם סיבוב ההופעות שלכם?"
"אני חושבת שאת אמורה לדעת"
"רגע אני יבדוק.." הוצאתי את הקלסר בו נמצא כל מה שקשור אליהם
"ההופעה הראשונה שלכם בעוד חודש..."
"מגניב, יש לנו חודש לעשות מה שבא לנו" הוא חיבק אותי וסחף אותי לנשיקה ארוכה
"לא ממש, יש לכם המון עבודה עד אז"
"את תבואי איתי...נכון?" הוא שאל
"לאן?"
"לסיבוב הופעות" הוא אמר
"מה חשבת?!" צחקתי
"שלא תחשבי אפילו להישאר בבית, ולא לראות אותי במשך כל סיבבו ההופעות"
"איזה באסה, אני כבר תכננתי...-"
"תכננת מה??" הוא דגדג אותי
"דייי!סבס!סבסטיאן!"
נפלתי על הספה, הוא נשכב מעליי והמשיך לדגדג אותי
"מה תכננת??" הוא שאל
"סבס!די!חחחח לא תכננתי כלום!סבס!!"
"נכנעת??" הוא שאל ונצמד אליי
"לא!" דחפתי אותו ועכשיו אני זו ששכבה מעליו
הוא תפס אותי בכתפיים והפיל אותי עליו
"נכנע?" שאלתי
"כן, נכנע" הוא צחק ונישק אותי
גם עינב עברה לגור עם פייר...
אנחנו ממש בלתי נפרדות כנראה.
אני מניחה שהכל היה ממשיך להיות כרגיל אם לא היה מגיע סיבוב ההופעות.
עבר חודש, והתחיל סיבוב ההופעות.
אני לא יודעת איך הדברים התגלגלו, אבל אני וסבסטיאן כל הזמן רבנו. ואם לא רבנו לא דיברנו. ואם לא זה ולא זה...אז לא היינו ממש...מאושרים מהמצב.
משהו קרה שם, בסיבוב ההופעות.אולי הלחץ, אולי הגעגועים לניו-יורק.אולי העובדה שבאמת אסור לשלב עסקים עם תענוגות. אבל משהו קרה,
משהו שגרם לי להחליט החלטה מסוימת.
אז החבר'ה בדיוק חוזרים לקנדה.הפסקה קצרצרה מהבלגן שהיינו שרויים בו.
נכנסנו עם כל המזוודות הביתה.
אבל ידעתי, הייתה לי הרגשה שלא הייתי צריכה לפרק אותן.
בערך שעה אחרי שהגענו הביתה, סבסטיאן ואני שוב רבנו.
אני אפילו לא הולכת לומר על מה כי זו הייתה שטות.
אנחנו רבים על שטויות. ורבים כל כך הרבה.
למחרת, ביקשתי ממנו שנדבר.
הוא היה קר, עד ששמע את המשפט הזה
"אני רוצה שניפרד..." אמרתי.
כן, אני רוצה שניפרד.
"מה?!"
"אנחנו לא מפסיקים לריב, זה פשוט לא הולך"
"אבל להיפרד?"
"סבסטיאן תראה, אולי זה גם לא מתאים לי סיבוב ההופעות הזה, אני לא יודעת מה גורם לנו לריב בלי סוף. אבל זה לא יכול להימשך ככה"
"אז לא נריב"
ראיתי שהעיניים שלו מתחילות להעלות דמעות
"זה לא ייפתר ככה, וזה גם לא ייפסק. אנחנו צריכים הפסקה"
"הפסקה??"
"להיפרד, להתרחק, אני לא יודעת!אבל..אני...אני חוזרת לניו-יורק"
"מתי החלטת את זה??"
עכשיו
"לפני שבועיים בערך"
המממ...
"אבל-"
"תראה, אולי אם נתרחק, זה יעזור, אולי נצליח להישאר רק ידידים"
"אז אנחנו נפרדים?"
"כן"
"אוקי.."
הוא אמר ויצא מהבית.
ארזתי את המזוודות שלי.
דיברתי עם אותו האדם שהשכיר לי את הדירה הקודמת, וגם עכשיו אני יכולה לשכור אותה.
סבסטיאן חזר בערב.
וראה את המזוודות
"אז את עוזבת עכשיו?"
"כן.."
"לא תתני לזה עוד קצת זמן?"
"סבסטיאן, אני מצטערת, אבל...עוד זמן זה לא מה שיפתור את זה"
הוא הנהן ועלה לחדר שלו
המונית הגיעה, הכנסתי את המזוודות ונסיעה של 12 שעות החלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
