פרק 35
~מנקודת מבטה של ענת~
הגענו לשם והבנים היו מרוחים כולם בעוגה, הלכתי למטבח של פייר, לקחתי נייר סופג והתחלתי לנקות את כל העוגה מהפרצוף של צ'אק
"אתה רוצה להסביר לי איך זה קרה?" שאלתי
"פייר רצה לפתוח את המכתב, ואח שלו הביא עוגה, וסאב אמר שאם הוא לא התקבל נזרוק עליו את העוגה...אבל הוא התקבל, ובכל זאת סאב העיף עליו העוגה" הוא אמר וצחק.
אני מניחה שאני מחכה לרגעים שהם יתנהגו כמו אנשים בוגרים.
אבל מצד שני, זו הסיבה שהתאהבתי בצ'אק.הוא לא מפחד להיות עצמו....גם אם מדובר בילד קטן...זה מה שיפה שם בכולם.
חזרנו אליהם, פתאום צ'אק קיבל טלפון
הוא ניתק אחרי דקה.
"אהה..עכשיו אני מניח שצריך לקנות עוד עוגה" צ'אק אמר
"מה?למה?" כולם שאלו
"קיבלתי את המכתב"
רציתי למות.
הוא קיבל את המכתב.
"לא, חכו, בואו נשב כאן...מחר נלך אליך" אמרתי
"לא עזבו, אני מעדיף לא לחכות...בואו נלך אליי..." צ'אק אמר
"לא!הבית של פייר כולו הרוס!" הסתכלתי.
האמת שפייר והאחים שלו כבר הספיקו לנקות
"ענת, מה קרה...?לא התעוררת עדין?" צ'אק שאל
"לא..פשוט קבענו אצל פייר...אין לי כוח ללכת עד אליך" תירצתי.
רציתי לדחות את הגילוי הזה עד הסוף.רציתי לזרוק את המכתב לפח. לשרוף אותו.לא יכול להיות, היום מקבל את המכתב.מה זה?יום הדין?
אם הוא התקבל?הוא יעבור מכאן!הוא לא יהיה כאן!!!!!איך אני יחיה בלעדיו?!הוא באמת יהיה מסוגל לעזוב אותי?
אחרי חצי שעה מצאתי את עצמי עולה עם צ'אק לחדר שלו כשכל השאר מחכים בסלון.
~מנקות מבטו של סבסטיאן~
ההרגשה של כולנו הייתה נוראית, איבדנו כבר את פייר...אבל לפחות הוא יישאר ללימודים כאן, אבל צ'אק...אם הוא יתקבל הוא יצטרך לעזוב!לעזאזל..לעזוב אותנו!!!!!!
"סבס.." ג'ניפר החזיקה את היד שלי
חייכתי, לא התחשק לי ממש לדבר
"יהיה בסדר" היא לחשה והביאה לי נשיקה קטנה בלחי
"מה נעשה חבר'ה?" דיויד שאל
"מה נעשה עם מה?" פייר שאל
"על מה אתה מדבר?" ג'ף שאל
כולנו היינו בסוג של הכחשה.
"אם הוא יתקבל" אמרתי "הוא יצטרך לעזוב"
"אנחנו יודעים" הם אמרו בשתיקה
"הוא עומד לרדת עם המכתב, הוא עומד לומר אם הוא יהיה פה, או יעזוב...ואנחנו עם פרצוף תחת, תתעודדו, זה הרגע הגדול שלו" פייר אמר וקם
"אתה צודק...מה שלא יהיו התוצאות...אנחנו אמורים לשמוח בשבילו" דיויד אמר
"בקיצור אנחנו אמורים לשקר לו..." אמרתי
"גם אני חושב שזה לשקר לו" ג'ף אמר
"למה לשקר?" פייר שאל
"כי זה שקר, אף אחד מאיתנו לא יהיה שמח לראות אותו אורז מזוודות ועוזב למקום שרחוק אלפי קילומטרים מכאן" אמרתי
"אבל גם זה יהיה שקר, כי אנחנו תמיד אומרים שאנחנו חברים שלו, ובתור אנשים שאומרים שהם החברים הכי טובים שלו, אנחנו אמורים לשמוח בכל מה שהוא עושה!ואם לא נתמוך בו, זה אומר ששיקרנו, שאנחנו לא באמת החברים שלו" פייר אמר דברים נכונים וסיכם את העניין.
"אז..סיכמנו?" ג'ף שאל
"מה?" כולנו שאלנו
"סיכמנו שלא משנה מה יהיו התוצאות, נקפוץ משמחה בשביל צ'אק..." ג'ף אמר
"כן..סיכמנו..."
"מה נעשה?" דיויד שאל
"מה נעשה עם מה?" שאלתי
"עם הלהקה" דיויד אמר
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"פייר לא יהיה פה, גם צ'אק לא...בדיוק התחלנו להופיע...מה עושים??" דיויד כמעט צעק
"תירגע דיויד...נחשוב על משהו.." ג'ף אמר
"אני באמת מתחיל לשאול את עצמי כל הזמן שאלה אחת מטומטמת" דיויד אמר
"מה השאלה?" שאלנו אותו
"מה באמת החלום של כולנו?ללמוד?להיות רופאים?להיות עורכי דין, או להקים את הלהקה המזדיינת הזו יחד!" דיויד אמר .
יכולנו לראות שהוא מבואס מכל מה שקרה והולך לקרות היום.
"דיויד בוא.." סטייסי משכה אותו החוצה
הם חזרו אחרי כמה דקות
"אני מצטער על ההתפרצות שלי." דיויד אמר והתיישב
"טוב איפה צ'אק כבר?!" פייר צעק
~באותו זמן, מנקודת מבטה של ענת~
עלינו לחדר שלו כשהשאר התיישבו בסלון.
המכתב היה מונח על הכרית שלו.
צ'אק נראה לחוץ, הוא כל כך חיכה לזה.ואני כל כך רציתי שהרגע הזה ידחה.
"ענת..אני רק רוצה שתדעי...שמה שלא יקרה..אני אוהב אותך, יותר מכל דבר אחר בעולם הזה" הוא אמר
הנהנתי
דמעה ירדה
"אל תבכי..אני מבטיח שלא משנה מה התוצאות שום דבר לא ישנה את הרגשות שלי כלפיך" הוא נישק אותי
ישבנו במיטה, שותקים.אני מניחה שהוא חשב על העתיד, וגם אני
"טוב איפה צ'אק כבר?!" שמענו את פייר צועק
"אנחנו באים!" צ'אק צעק.
הוא הושיט לי את היד שלו...תפסתי אותה וירדנו למטה.
"נו...תפתח" הם אמרו לו.
צ'אק פתח את המכתב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
