פרק 36
~מנקודת מבטה של ענת~
צ'אק פתח את המכתב, לא הסתכלתי.
אך פתאום נפרש חיוך על פניו, קיוויתי כל כך שהחיוך הזה נובע מכך שהוא נשאר איתי, שהוא מאושר מזה.
אבל שתי שניות אחרי זה הוא צרח
"התקבלתי!!!!!!"
הרגשתי שאני קורסת.
הוא עוזב אותי, והוא מאושר מזה.
כולם קפצו עליו, כולם.
אבל אני ישבתי בצד.
וחשבתי, מה יהיה עכשיו?
מה יקרה?
ניפרד?
נחזיק מעמד?
פאק עם החיים האלה.
"ענתי..." סטייסי ישבה לידי
"מה..?" חייכתי חיוך מאולץ
"הוא התקבל..." היא אמרה
"את חושבת שלא שמעתי אותו צועק את זה מאושר?"
"אני מניחה ששמעת..." היא אמרה
"וואלה" אמרתי
"ענתי!" צ'אק חיבק אותי וסובב אותי באוויר
"כל הכבוד צ'אק..." אמרתי וחיבקתי אותו
"מה יש?" הוא שאל
"כלום" חייכתי "אני גאה בך" נישקתי אותו
הבנים הלכו אחרי חצי שעה.
"מה יש?" הוא שאל
"כלום" אמרתי
"ענתי..משהו עובר עליך..."
"סתם..שומדבר מיוחד" אמרתי
"את יודעת שלא משנה איפה אני יהיה אני עדין יאהב אותך?נכון..את יודעת..." הוא אמר
"אני יודעת" אמרתי "זה פשוט קשה, לחשוב שתהיה כל כך רחוק ממני...לא מספיק במשך חודש לא ראיתי אותך, עכשיו אני לא אראה אותך במשך כל הזמן הזה של הלימודים" אמרתי
"את תראי אותי, בחופשות, בחגים"
"אבל תצטרך ללמוד.." אמרתי
"אז אני גם אלמד וגם אהיה איתך..."
"ומה עם הבנים?עם הלהקה שלכם?" שאלתי
"להגיד לך את האמת...אני לא יודע מה יקרה"
"ואיתנו?מה יקרה?" שאלתי
"אני...אני לא יודע"
דמעה אחת כבר ירדה.
הרגשתי שאני לא יכולה לשבת שם יותר, הלכתי הביתה.
למחרת לא הלכתי לבית הספר.
בצהריים דפיקות בדלת.
זה לא היה צ'אק. זו הייתה שיר
"הי" היא חייכה
"הי, כנסי"
"לא היית היום בבית הספר, קרה משהו?"
"קרו המון דברים"
"באתי, כי סביר להניח שאני היחידה שתוכל לנסות להבין אותך, החברים שלנו נוסעים מאיתנו..."
"אני לא יודעת מה לעשות..." אמרתי
"גם אני לא, אבל את אוהבת את צ'אק, ואני את פייר, הם אוהבים אותנו...זה יחזיק מעמד, זה חייב..." היא אמרה
"הוא יהיה במרחק של כמה מדינות ממני, איך אני אחזיק מעמד?!איך???" התחלתי לבכות. היא חיבקה אותי
"אני בטוחה ששום דבר לא יפריד ביניכם, גם לא מדינה או שתיים..."
"לך קל לומר, הוא לומד פה, בקנדה!צ'אק לומד בפאקינג מסצ'וסטס!אני אפילו לא יודעת מה זה!"
בכינו שתינו...התפרקנו.
הודעה מג'ניפר
"צ'אק ופייר מחפשים אתכן, הם בטח בדרך אליכן"
אחרי כמה דקות עוד דפיקות בדלת.
הסתכלנו..אלה היו פייר וצ'אק
"מה לעשות?" לחשתי לשיר
"לא יודעת, נפתח?"
"לא יודעת..." אמרתי
"מתישהו נצטרך לדבר איתם על זה" היא אמרה ופתחנו את הדלת
"אפשר לדבר איתכן?" פייר שאל
"כן, כנסו" אמרתי.
ישבנו ארבעתנו בסלון.
"תראו, אלה היו זמנים מטורפים ממש, הלימודים, החזרות, ההופעה, האבות שלנו!אבל, יש לנו עכשיו חודשיים עד שנתחיל עם הלימודים בקולג'!ועוד מעט החגים!אני לא רוצה שנריב" צ'אק אמר
"העובדה שנלמד רחוקים מכאן לא אומרת כלום!נדבר כל יום בטלפון, נשלח תמונות, נדבר בוידיאו, נישאר יחד!" פייר אמר
"אתם רציניים?" אני ושיר שאלנו
"אתה מוכן?" צ'אק שאל את פייר
"כן.." פייר אמר
"אני אוהב אותך" פייר פנה לשיר וצ'אק אליי, הם אמרו הכל ביחד, באותו זמן "ואני תמיד יאהב אותך, לנצח...אני לא אתן לשום דבר להפריד בנינו, גם לא לימודים, אנחנו נישאר בקשר, האהבה שלנו חזקה יותר מהכל"
הסתכלנו עליהם המומות.
ופשוט צחקנו וחיבקנו איתם.
אם יש חודשיים עד שהם ייסעו, אז ננצל אותם, עד הסוף.
כעבור שבוע.
אני וכל הבנות היינו בבית של צ'אק, ראינו סרט ואז כשהסרט נגמר
"נספר להן עכשיו?" דיויד שאל
"אתם בטוחים?" ג'ף שאל
"זה סגור" צ'אק אמר
"על מה אתם מדברים?" ג'ניפר שאלה
"מה דעתכן, על חופשה יחד, כולנו, בפלורידה?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
