כאן רינת.. חברה של המכוערת..
חח סורי שרק עכשיו העלתי.. אבל.. רק עכשיו נזכרתי:) חחח
~מנקודת מבטו של סבסטיאן~
"תביאי לי קצת" לחשתי לג'ניפר
היא הביאה לי את הקולה
המטריה הפריעה לי את הוצאתי אותה, אף פעם לא אהבתי את המטריות המטומטמות האלו.
היא נפלה לי על המכנס וכשהרמתי אותה ראיתי קשקוש כזה
הסתכלתי יותר טוב וזה היה מספר טלפון
"הברמן:]"
הייתי המון
"מה זה?!" שאלתי
"מה?" היא שאלה בתמימות
הראיתי לה את המטריה
"לקחת את המספר טלפון שלו???" שאלתי וכולם הפנו אלינו מבטים
"לא שזכור לי" היא אמרה "אתה רציני?" היא שאלה
"אני הולך אליו" אמרתי עצבני
"סבס!" היא קמה אחריי
הלכתי לברמן
"קח את המטריה הזו, ותתרחק מהחברה שלי"
ג'ניפר תפסה את היד שלי
"תירגע" היא לחשה לי
"אני לא יירגע, מי אתה חושב שאתה???" שאלתי אותו
"אחי, תירגע...אפשר להסביר לך??" הוא שאל
"כן, תסביר לי למה לעזאזל התחלת איתה?!" צעקתי
"סבסטיאן...תראה-" הוא התחיל לדבר
"מאיפה אתה יודע את השם שלי??" שאלתי המום
"תן לי לדבר!" הוא אמר
"תדבר כבר" ג'ניפר אמרה לו
"כשהייתי גר בקנדה לפני חודשיים בערך ראיתי כמה הופעות שלכם, ואהבתי אתכם מאוד...וידעתי שאתם לא מקומיים, אם היית קורא את ההמשך היית מגלה שהצעתי סיור פה באזור ולקחת אתכם למקומות היפים"
הסתכלתי במטריה
עכשיו ראיתי
"אם אתם צריכים סיור בעיר..
הברמן..-"
לא ידעתי מה לומר, אבל ג'ניפר ידעה בדיוק איך להרגיע אותי
"אז..ראית הופעות שלהם?" היא שאלה בחיוך
"כן, אתם מעולים, ומצטער אם הכעסתי אותך" הוא אמר
"מצטער אם עלו לי הפיוזים..." אמרתי
אני לא באמת מצטער, אני עדין שונא אותך
"אני גם מצטערת" ג'ניפר אמרה
"זה בסדר,אני הייתי מגיב יותר גרוע אם היו מתחילים עם החברה שלי...ו..אני קצת מתבייש לבקש, אבל..אם אפשר חתימה?" הוא הביא לי מפית ועט
"באמת?" שאלתי בחיוך
"כן, אני אוהב את המוזיקה שלכם" הוא אמר
"אה..אוקי..תודה"
חתמתי לו על המפית
"בעוד כמה שנים, כשתהיו מפורסמים..אני אמכור את החתימה הראשונה שלך ואתעשר מזה!" הוא אמר
"אתה רוצה לבוא לפגוש את שאר הלהקה?" ג'ניפר שאלה אותו
"אה..אני מסיים משמרת עוד 10 דקות" הוא אמר
"ואז תראה לנו מקומות יפים בעיר" אמרתי
"סבבה מבחינתי" הוא אמר
חזרנו לשאר החברים
"סאב הכל בסדר?" הם שאלו אותי
"אתם לא תאמינו מה קרה עכשיו" אמרתי
"דבר.." ג'ף אמר
"פגשנו את המעריץ הראשון שלכם" ג'ניפר אמרה והחזיקה את היד שלי, שילבתי את האצבעות שלי בשלה.איזו הרגשה נעימה. למה הייתי כזה פזיז? אני אידיוט.
"באמת???"
"שלום" דור-הברמן היה מאחורינו
עשינו היכרות בינו לבין הלהקה ואז יצאנו מהמלון, בעקבותיו
"ג'ני..?"
"מה?"
"אני מצטער על מה שהיה" אמרתי
"מה היה?" היא שאלה
"עם הברמן הזה.." אמרתי
"אתה זוכר מה שהיה עם ניקול?" היא שאלה
"למה את מזכירה אותה עכשיו?" שאלתי
"אתה זוכר שהלכתי איתה מכות?" היא שאלה
וחשבתי שהלכת מכות עם חתולת רחוב? כן אני זוכר
"כן, ברור שאני זוכר"
"זה היה בגלל שהיא התחילה איתך..אז כמובן שאני מבינה אותך, ואין לך על מה להצטער...אני אפילו חושבת שאם לא היית כועס הייתי נעלבת" היא חייכה
"באמת?"
"ברור, אני אוהבת אותך" היא אמרה ונסחפנו לנשיקה ארוכה
"אני אוהב אותך" אמרתי גם והמשכנו והתקדמנו אל החבורה.
הוא הראה לנו בית קפה שכונתי ומהמם
ובשעה 12 הגענו למלון, אנחנו לא רגילים עדין להפרשי השעות, ואנחנו בד"כ ישנים בזמן הזה. היינו מותשים ורצינו רק לישון.
ג'ניפר התקלחה ואני אחריה.
כשיצאתי היא כבר ישנה, נכנסתי למיטה לאט...לא רציתי להפריע לה.
היא הסתובבה וחיבקה אותי, וככה נרדמנו.
בבוקר צלצול הפלאפון שלי העיר אותנו.
"אתה לא מתכוון לענות לזה?" ג'ני שאלה
"לא, אין לי כוח"
היא קמה וענתה לפלאפון
"כן פייר?לא..מה פתאום! אז איך לא שמענו?!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
