פרק 16
אני הולכת לספר לו על דון.
לקחתי נשימה עמוקה
"זה דון" אמרתי
"מה איתו?"
"הוא...אני...אני בכלל לא אוהבת אותו"
"באמת היה חסר לך.." הוא צחק
"זה לא זה, אני והוא כבר קרוב ל3 שנים יחד, ולא אהבתי אותו בחיים"
"אז למה את איתו?" הוא התיישב לידי
"אתה זוכר את הפינה ההיא בפארק?"
"כן.."
"הייתי שם יום אחד עם אחי, עינב ועם דון. אחי ודון חברים מבית ספר יסודי. בקיצור אז הייתי איתם שם, ההורים שלי היו אמורים לחזור מחו"ל. ואז הגיעו שני שוטרים, וסבתא שלי הייתה מאחוריהם. בגלל שרון יותר גדול ממני היא לקחה אותו לצד, וראיתי איך הוא מתחיל לבכות, ידעתי שהם מתים. הרגשתי את זה. ודון היה איתי למשך כל הזמן, למשך כל התקופה הזה...והיו לי רגשות אליו, למשך חודש בערך, ואחרי שהעניינים איתי ועם רון נרגעו מעט, אבא של דון נפטר, דון ירש את החברה.ולא יכולתי לעזוב אותו, כמו שהוא תמך בי כששני ההורים שלי נפטרו, כך גם אני תמכתי בו."
"ו..?"
"ואז דון החליט להעסיק אותי ואת רון, ואת עינב. כי היינו חבורה כזו, מאז ומתמיד יחד. ואז הוא צבר כוח, והשפעה, וכסף. וחשב שהוא יכול לקנות את העולם. והתחלתי לשנוא אותו, ואז אמרתי לו שאני רוצה שניפרד, והוא איים עליי, הוא אמר שהוא יפטר אותי, ואת אחי ואת עינב"
"מה?!"
"חכה..תקשיב...לא רציתי לגרום לכזה דבר, לאחי ולעינב. זה היה משאיר אותנו בלי עבודה. בלי כלום.לא יכולתי לעשות להם את זה"
"אבל...הוא אשכרה איים עליך!"
"סבסטיאן תירגע...בבקשה"
"ומה עכשיו?הוא עדין מאיים עליך???"
"לא..כאילו..לפעמים, זורק רמזים פה ושם, אבל אני עדין מפחדת"
"אני לא מאמין לזה בכלל..." הוא קם והתחיל להסתובב בחדר.
"תבטיח לי שלא תעשה כלום"
"מה??השתגעת??"
"סבסטיאן בבקשה, אני בטחתי בך וספרתי לך את זה, אפילו אחי לא יודע. אני מתחננת שלא תעשה עם זה כלום ושזה לא יצא מהפה שלך"
"קרין, את באמת מצפה שאני ישב בחיבוק ידיים?!"
"לא...אני לא רוצה שתשב שחיבוק ידיים, אני רוצה שתחבק אותי, כי אני צריכה אותך, ואני צריכה שלא תספר לאף אחד"
הוא התרכך וחיבק אותי
"תבטיח לי.."
"מה??"
"תבטיח לי, בבקשה"
"אני...אני מבטיח"
הלכתי לאמבטיה לשטוף פנים.
הוא נכנס וחיבק אותי מאחור
"אני לא רוצה לראות אותך בוכה שוב"
"כשאני איתך, רוב הסיכויים שאני לא יבכה"
הוא סובב אותי אליו ונישק אותי ארוכות.
נשכבנו על המיטה שלו, אני מעליו
מנשקת אותו נשיקות קטנות, בלחיים, באף, בשפתיים, בצוואר
הוא הכניס את היד שלו לתוך החולצה שלי וגרם לי לצמרמורת לאורך הגב
צחקתי
"מה?" הוא צחק גם
"אתה מדגדג אותי" צחקתי
הוא התחיל לדגדג אותי בבטן, בצוואר, בידיים
והתקפלתי מצחוק על המיטה
"דיי!דיי!נכנעת!סבסטיאן!"
"מה את מוכרת לי??" הוא שאל
"מה מוכרת??מה??"
"כן...אם את רוצה שאני יפסיק את צריכה לקנות את זה"
"מה זה צריך להיות?!" צחקתי
"אז מה את מוכרת לי?!?"
"מה שאתה רוצה!" אמרתי כנועה
"מה עם...זה?" הוא הצביע לכיוון השפתיים שלי
"זה?" הצבעתי על הלחי שלי
"לא..זה" הוא הצביע שוב
"זה?" נגעתי בקצה האף עם האצבע והתגריתי בו
"לא..עוד קצת למטה"
"אה...זה?" נגעתי בשפתיים שלי
"כן"
הוא התנפל עליי בנשיקה.
אחרי שהתנתקנו התחפרתי מתחת לשמיכה וחיבקתי אותו
נרדמנו.
פרק 17
התעוררתי בעקבות השמש שסנוורה אותי
הרגשתי שאני מחבקת מישהו
נזכרתי שנרדמתי כאן אתמול
קמתי מהמיטה והלכתי לצחצח שיניים.
התמתחתי
ראיתי מהמראה את סבסטיאן נכנס אחריי ושוטף פנים
חזרתי למיטה, מתחפרת מתחת לשמיכה
"את עדין עייפה??" הוא שאל
"לא..קר לי" צחקתי
"אה..למה לא אמרת??"
הוא נכנס לתוך השמיכה וחיבק אותי
שמענו צחקוקים
"זה..אנ...אני מדמיינת?" שאלתי
"אם את שומעת את פייר ודיויד מצחקקים אז לא"
הסתובבנו, הם היו במרפסת וכשראו שהבחנו בהם הם התחילו לצחוק
קמנו לפתוח להם את המרפסת
"אוף אתם קרציות!" אמרתי להם "על הבוקר??" פיהקתי
הם המשיכו לצחוק
"מה יש לכם?!" שאלתי
"מעניין למה הבגדים שלך תלויים מחוץ למרפסת" פייר אמר והתחיל לצחוק
"אני לא מאמינה!"
הלכתי לקחת את הבגדים מחוץ למרפסת
נכנסתי לאמבטיה והתלבשתי
"איך בכלל ידעתם שאני פה??" שאלתי
"הקולות ששמעתי בלילה.." פייר אמר
אני וסבסטיאן היינו בשוק
"וואי וואי איזה קולות, כמה רעש אתם עושים. חוץ מזה, הייתה לי הרגשה שאת פה, ידעתי ש-"
"אוי תפסיק לחרטט!" דיויד אמר לו והביא לו כף "הוא ראה את המכונית שלך!"
"יאו!יא שטינקר!" הוא התחיל לרדוף אחריו, למזלנו הם המשיכו את המרדף מחוץ לחדר.
"אני יזוז" אמרתי
"כבר??" הוא שאל
"כן..אחי בטח כבר מת"
"טוב..אני ילווה אותך"
הוא ליווה אותי עד המכונית
"נתראה מחר?" הוא שאל אותי
"כן" נישקתי אותו על השפתיים
הגעתי הביתה.
"סוף, סוף!" אחי צעק
"שתוק"
"מסכנה עינב.." הוא אמר
"ולמה זה?" שאלתי
"ישנת אצלה יומיים, רוצה עוד סיבה?"
"חה, חה. מצחיק, לא ישנתי אצלה יומיים"
"אז???"
"ישנתי אתמול אצל סבסטיאן"
"מה?!!!לא חשבת להודיע לי?!"
"הודעתי לך!" אמרתי
"אמרת שאת ישנה גם היום מחוץ לבית וזהו!לא אמרת אצל מי, למה, מתי, איפה?"
"רון!אני לא בת 15!תפסיק להציק לי..."
"אז..ישנת אצלו אה?"
"אתה מפגר, לא קרה כלום"
"אני מקווה בשבילו"
"אל תהיה דפוק, אם אני ירצה לשכב עם מישהו זה לא יהיה מעניינך"
"מה את אומרת!!" הוא התחיל לצחוק
"מה שאתה שומע!"
"אנחנו עוד נדבר על זה, אני יוצא, בי"
הוא טרק את הדלת
למחרת במשרד
הלהקה צריכה להגיע תוך כמה דקות
"קרין, תעלי למשרד שלי" דון אמר בטלפון
עליתי קומה למשרד שלו, שנמצא סמוך לחדר הישיבות
"אנחנו צריכים לדבר..." דון אמר לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
