אז ככה
אני יודעת שכרגע יש שמועות גורפות שהם עומדים להגיע לארץ
אבל מבחינתי, אני מעדיפה לא להאמין לזה
אני לא באה להוריד תמוטיבציה, חס וחלילה!!!
הלוווווווווווווואי והם יגיעו!!
פשוט...שלפני בערך חצי שנה, אני זוכרת שגם היו שמועות כאלו...והתאכזבתי אח"כ לשמוע שזה לא נכון..
חחחחחחחחחחח אבל אני עדיייייין מממממממש רוצה שהם יבואו
מממממממששש!!כאילו...זה הדבר שיעשה לי את ה-חיים.
במידה והם יבואו...
זה יהיה ב3 לדצמבר, יום רביעי.
וכרטיס יעלה 180 שקלים.
שיהיה בהצלחה לכולנו ו...תתפללו חזק
פרק 41
אלה היו פייר ודיויד
"מה?" שאלתי בפיהוק
"עוד חצי שעה צריך לצאת!!" דיויד אמר לחוץ
"מה?!" כמעט צעקתי...
"כן!!תודה לאל שהתעוררת, כבר שעה אני מנסה להעיר אתכם!יאלה כבר!אנחנו מחכים בלובי!"
נכנסתי לחדר והערתי את סבסטיאן
התקלחנו במהירות, התלבשנו. וירדנו ישר ללובי עם התיקים מוכנים.
"סוף, סוף" כולם קמו.
רגע אחד..מה עינב עושה פה?
"עינב?"
"קרינוש..מה קורה?"
"מה את עושה פה?" שאלתי...פתאום הרגשתי סחרחורת
"ואו, תיזהרי יפיופה...עדין עייפה אני רואה" היא אמרה
"כן..אפשר לומר" פיהקתי
"הייתם עסוקים בלילה?" היא שאלה בחיוך ערמומי
"נראה לך..ארזנו את התיקים עד אחרי 12 בלילה ונרדמנו באמצע.." פיהקתי
"טוב, אני מקווה בשביל שתשלימי שעות שינה. יש לך 12 שעות בשביל זה"
"כן..תודה שהזכרת לי.." אמרתי
נכנסנו לתוך האוטובוס/מיניבוס.
המושבים היו מסודרים בצורה מוזרה.
4 שורות של מושבים.
בכל שורה 4 כיסאות מחוברים.
האמת, הרבה יותר נוח מהסדר הקודם.
אני וסבסטיאן תפסנו שורה שלמה. מאחור.
הנסיעה החלה.
"תשני קצת.." הוא אמר לי והזיז את הפוני שלי אל מאחורי האוזן
"אני לא עייפה" פיהקתי
"לא..בכלל לא" הוא צחק
"לישון?עכשיו?איך בדיוק?" שאלתי
"תירדמי עליי..הרגליים שלי נוחות" הוא חייך
"אבל לא יהיה לך נוח.."
"בטח שכן.." הוא אמר
"ומה איתך?אתה גם אמור לישון.."
"אני נרדם בכל מצב.." הוא אמר
"חכה רגע, יש לי רעיון, תמיד הם מחביאים כאן כריות."
חיפשתי במדף שמעל המושבים ומצאתי שתי כריות
אחת הנחתי על הרגליים שלי סבסטיאן ואחת נתתי לו, שיהיה לו יותר נוח.
שמתי את האוזניות והדלקתי את האמפי
נרדמתי לצלילי המוזיקה של סימפל פלאן.
התעוררתי אחרי שעתיים וחצי, כל האוטובוס היה שקט.
קמתי והתיישבתי.
סבסטיאן עדין ישן.
הוא כל כך יפה.
לפני שאני אשקע במחשבות, הלכתי לבדוק מי ער.
צ'אק היה ער, הוא היה במושב לבד.
"לפחות מישהו אחד ער" אמרתי
"אני ער כבר שעה" הוא אמר ופינה לי מקום לידו.
"יאו, איך נרדמתי לשעתיים, אני לא מאמינה"
"יש לך 10 שעות להעביר בנסיעה...כדי שתמצאי מה לעשות"
"הבאת עיתונים?או ספרים?"
"הבאתי 3 ספרים, ארוכים!"
"מגניב!תביא לי אחד"
"אבל שלושתם של הארי פוטר"
"מה!אני לא מאמינה!"
אף פעם לא אהבתי את הסדרה של הארי פוטר.
"מה?!איך את לא אוהבת את הספרים האלה??"
"כי הם יותר מדיי דמיוניים!"
"זה מה שיפה!" צ'אק אמר
"ממש לא" אמרתי
"רואים שאת לא מבינה!"
"סתמו כבר!" דיויד התעורר
"אופס.." צחקנו
"איזה מעצבנים אתם.." הוא התמתח
"שתוק" אמרתי לו
"את רוצה שאני יקום אליך??" דיויד שאל
"ואו!איזה איום!" צחקתי
הוא קם והתיישב עליי בקפיצה
"אהההה!!" צרחתי בטעות.
אני מקווה שלא הערתי אף אחד.
טוב..התקוות לא עזרו.
כולם התעוררו.
"רד ממני יא שמן אחד!!" ניסיתי להעיף אותי ממני
"קרין!!" שמעתי את עינב צורחת
"זו לא אני!!זה דיויד!"
"מה הולך איתכם??" ג'ף התעורר גם
"הוא לא קם!" אמרתי
"מה לעזאזל.." סבסטיאן התאפק לא לצחוק
"זה לא מצחיק!סבס קח אותו!" אמרתי לו
"למה??אני דווקא התחלתי בדיאטה" דיויד אמר
"כן?!מתי התחלת את הדיאטה שלך?!?!"
"היום בבוקר!" הוא אמר
"יאו..איזה מסכנה את" פייר אמר
"פייר!זה לא מנחם!פשוט קחו אותו ממני!"
"טוב יאלה דיויד קום.." סבסטיאן אמר
"סבס..תשמע..היא ממש נוחה..אני לא מבין איך גיליתי את זה רק עכשיו"
"אתה תהרוג אותה בסוף" הוא משך את דיויד ממני.
נשמתי לרווחה
"תודה לאל" אמרתי
"מה תודה לאל?תודה לי" סבסטיאן אמר
"פעם הבאה אל תעירי אותי" דיויד צחק
"פעם הבאה אל תעיר אותנו!!" פייר צעק על דיויד
"אל תתערב אתה!" דיויד הוציא לו לשון
"שב כבר!" ג'ף משך אותו
"מתי מגיעים?" שאלתי את הנהג
"עוד 9 שעות"
"למה לא טסנו וזהו" ספק אמרתי ספק שאלתי
"את שואלת אותנו?" צ'אק שאל
"לא..אני שואלת את עצמי....נראה לי"
"טוב אני לא יודע מה איתכם אני חוזר לישון" סבסטיאן אמר. הלכתי איתו חזרה למושב.
"אתה עייף יפה שלי?" ליטפתי את הפנים שלו
"כן..טיפה, מה איתך?את לא עייפה?"
"אני ייהנה יותר מלהסתכל עליך"
"אבל את צריכה לישון קצת...אנחנו נגיע לשם ב8 בערב...נתארגן בדירה שלי, לא יודע כמה זמן זה ייקח ורק אז נלך לישון. אני לא רוצה שתתמוטטי לי" הוא נישק אותי על השפתיים
"סבס אני יהיה בסדר גמור" פיהקתי
"את רואה שאת צריכה לישון.."
"אבל.."
"לא, את הולכת לישון, גם ככה תתעוררי תוך שעה, מה זה משנה לך?"
"סבס..איכשהו אתה תמיד גורם לי להסכים..איך?"
"כי את אוהבת אותי.." הוא חייך
"ואתה?"
"אני גם..בתנאי שתישני איתי עכשיו"
"אוף, בסדר...אני מודה שאני קצת...עייפה" פיהקתי
"אחלה" הוא נישק אותי על השפתיים
וחזר לעצום עיניים
הנחתי את הראש על הרגליים שלו ונרדמתי גם.
"חבר'ה, חבר'ה...תתעוררו" ג'ף העיר אותי
"מ..מה קרה?"
"עושים עצירה עכשיו, למתוח קצת שרירים, יאלה בואו"
"טוב..תלך איתם אני יעיר אותו"
קמתי
"סבס..סבס.." ליטפתי את הפנים שלו
הוא פקח לאט לאט עיניים
"מממ..מה?"
"עוצרים לנשום קצת..יאלה בוא"
"שיהיה.."
יצאנו והוא נעמד במקום
"אני זוכר את המקום הזה!אנחנו במרחק של פחות משלוש שעות מקנדה"
"מה??באמת??"
"כן..אני לא מאמין שישנו כל כך הרבה.."
"כמה זמן ישנו?" הסתכלתי בשעון
"5 שעות בערך..לפי החישובים שלי"
"5 וחצי" תיקנתי אותו "איך נרדמתי ככה??אני לא מאמינה על עצמי.."
"תירגעי..היית צריכה לישון"
"ועכשיו איך אני אירדם בלילה?"
"היום בלילה..אני ידאג לזה שלא תישני הרבה" הוא נישק אותי ארוכות
התנתקנו
"אני חייבת פיפי" צחקתי
"טוב.." הוא צחק "אני מסתובב בסופר.."
"טוב.."
רצתי לתוך הסופר ונכנסתי לשירותים
אחרי שיצאתי חיפשתי את שאר הלהקה
מצאתי את דיויד, הוא חיפש שתייה, יותר נכון מצא..אבל התלבט
"מממ...התלבטות קשה יש לך פה.." אמרתי
"כן..אני אוהב את שני המשקאות האלה, אבל לא יודע במה לבחור"
"אני גם אוהבת את שניהם, למרות שהם כל כך מנוגדים"
"כן..היית מאמינה שאני יאהב משקאות כאלה שונים?"
"תשמע..גם למשקאות יש אופי.." אמרתי
"מצחיק מאוד, אבל אני רציני, אני לא יודע במה לבחור..!"
"דיויד...בדיקת מציאות, אתה מתלבט בין קולה רגילה לקולה דיאט!!"
-
אין מתח...אבל עדיין
יפה
מה לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
