פרק 47
~מנקדות מבטו של סבסטיאן~
"באמת שכחת אותי?" שאלתי
"לא...ואתה באמת שכחת אותי?"
היא אמרה שלא!היא אמרה שהיא לא שכחה אותי!!!!!
"לא..." אמרתי
שתקנו שוב.
עזבתי את המותניים שלה, העברתי את הידיים לאורך הפנים היפות שלה, מנצל כל שנייה שאני צמוד אליה.
לבסוף נישקתי אותה, נשיקה רכה על השפתיים. התנתקנו. היא הסתכלה עליי בחיוך. נישקתי אותה שוב, לבסוף, כשהשפתיים נפתחו והלשונות נפגשו, עצמתי עיניים. והרגשתי שאני מתפוצץ מבפנים.
~מנקודת מבטה של ג'ניפר~
התנשקנו. כל כך הרבה פעמים דמיינתי את הרגע הזה,
כל כך הרבה פעמים חלמתי על זה.
אבל לא חשבתי שזה יהיה כל כך מושלם
הטלפון קטע את הכל.
"כן?" קמתי ועניתי. זה היה יובל
"השבוע אני לא יכול" הוא ישר אמר
"מה זאת אומרת?"
"אתן אמורות לבוא אליי, נכון?"
"כן" אמרתי
"אז אי אפשר, אני נוסע לחופשה עם ההורים...לשבוע..."
"אוקי...תודיע לשיר" אמרתי
"טוב, ביי"
סבסטיאן עמד מולי
חיבקתי אותו חזק
"ג'ניפר...אני אוהב אותך" הוא לחש לי
"גם אני אוהבת אותך" נישקתי אותו ארוכות
אחרי שעתיים הוא ליווה אותי הביתה.
עליתי למעלה, כריס ישר שאל אותי מה קרה.
התחלתי לספר לו.
הוא נראה מאושר.
"כריסי!" קפצתי עליו בחיבוק
"אני כל כך שמח בשבילך אחות קטנה"
"זה היה כל כך...חלום!!"
"מאיה!" הוא צעק. היא רצה אליי בחיבוק
"לאחותך יש חבר" כריס אמר לה
"מי?מי?מי?? זה סבסטיאן????" מאיה שאלה אותי
"כן" חייכתי
"יש!יש!יש!! עכשיו הוא גם אח שלי!" היא קפצה מאושרת.
ישר שלחתי גם לשיר ויובל הודעות.ואחרי זה הגיעה כמובן שיחת הוועידה.
~בינתיים, מנקודת מבטו של סבסטיאן~
הגעתי לחזרה.
"סאב, הכל בסדר?" כולם שאלו והסתכלו עליי
"מה?למה?" שאלתי
"אתה אדום...ויש לך חיוך דבילי" דיויד צחק
"ככה ג'ף נראה כשהוא וליטל נהיו חברים" צ'אק צחק
"רגע אחד..." פייר אמר "בדיוק חזרת מאימון עם ג'ניפר, נכון?!"
כולם הסתכלו עליי
"כן.."
"אתה..ו..ג'ניפר...אתם..?" פייר התחיל לגמגם
"התנשקנו!" אמרתי
"יאוווו!!!!!" כולם צעקו
החזרה נהפכה לחגיגה.
*למחרת
~מנקודת מבטה של ליטל~
בהפסקה ישבנו אני שיר סטייסי וענת יחד, לדבר על הבנים.
ג'ניפר כנראה הסתובבה עם סבסטיאן כמו תמיד.
"מה עושים?" שיר שאלה
"זה בלתי נסבל" סטייסי אמרה
"אנחנו כמו אוויר בשבילם!" ענת צעקה
"אני ופייר היינו נפגשים כל יום!עכשיו הוא בקושי מתקשר אלי!" שיר אמרה
"משהו עובר עליהם" אמרתי
"צריך לברר..." ענת אמרה
"מה עושים?" סטייסי שאלה
"יש לי רעיון!" ענת צעקה פתאום
"דברי!" צעקתי
"כל אחת, תלך לחבר שלה עכשיו...ותשאל אותו אם בא לו להיפגש היום" ענת אמרה
"מה זה יעזור?" שאלתי
"הם בטח יגידו שלא!ואז נתעצבן כולנו..." ענת אמרה
"ואו, נתעצבן כולנו..." שיר אמרה בציניות
"אני חושבת שאני מבינה לאן את חותרת" אמרתי
"כי ברגע שנהיה עצבניות עליהם!הם יהיו יחד!" סטייסי אמרה כאילו קלטה את המסר
"ואם הם יהיו יחד, הם בטח יספרו אחד לשני על זה..." ענת אמרה
"הבנתי!ואז הם יעלו על זה שכולנו כועסות עליהם!ואולי יספרו לנו!" אמרתי
"כן!" הן צעקו
"זה גאוני!" שיר אמרה
"יאלה, כל אחת לבחור שלה"
התפזרנו.
"ג'ף..." ישבתי לידו כשהתרחקנו מכולם.
"מה?"
"אולי ניפגש היום?" שאלתי
"אני לא יכול" הוא אמר
"למה הפעם?" שאלתי
"אה..סידורים"
"כן, כמו כל שבוע שעבר???" שאלתי
"אלה ימים עמוסים.." הוא אמר
"תגיד לי את האמת!למה אתה משקר לי?!"
~מנקודת מבטו של ג'ף~
הא אמרה שהיא מאוכזבת ממני, והלכה.
נשארתי עומד במקום, המום.
פייר צ'אק ודיויד הגיעו.סיפרתי להן שהיא רבה איתו. והם סיפרו שגם שיר ענת וסטייסי רבו איתם.
"אז הם פשוט קבעו לריב איתנו??" שאלתי מבולבל
"לא, הן חכמות" דיויד אמר
"מה?" שאלתי
"הן דיברו...הבינו שכולנו מתרחקים, והחליטו לעשות משהו" צ'אק אמר
"מה הן החליטו לעשות?"
"שאלו אם אנחנו רוצים להיפגש היום...וברגע שאמרנו שלא.." פייר אמר
"הן התעצבנו...." הבנתי
~מנקודת מבטו של סבסטיאן~
בהפסקה הלכתי לג'ניפר.
"יפה שלי" נישקתי אותה
"חתיך שלי..." היא צחקה
"אנחנו יכולים לדבר?" שאלתי.
הייתי צריך להודיע לה על האודישן שלה היום.
"קרה משהו?"
"כן, משהו טוב" נישקתי אותה.
החזקנו ידיים והסתובבנו בבית הספר.
"אז...דבר..." היא אמרה.
"...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
