פרק 13
פתחתי את הקופסא.
צמיד נוצץ הונח בעדינות לאורך הקופסא, מכסף, עם תליון לב.
"א...אני לא מאמינה" הוצאתי אותו
"הוא מהמם. השתגעת??למה קנית לי אותו??"
"כי רציתי"
הוא לקח את הצמיד וענד לי על היד
"זה מהמם!תודה!" חיבקתי אותו "באמת שלא היית צריך.." אמרתי
"זה אומר שלא אהבת אותו?"
"לא!!כאילו כן!!אהבתי אותו!מאוד!" נישקתי אותו "תודה"
"זה היה יום מדהים, ורק בזכותך" הוא חיבק אותי חזק
"חבר'ה!הולכים!יאלה!" אחי קרא לנו
עלינו כולנו למיניבוס וההסעה הורידה את הלהקה במלון
"חכה" אחזתי בידו של סבסטיאן "אני יראה אותך מחר?"
"ברור, אנחנו באים לאולפנים"
"אוקי.." חייכתי
"לילה טוב.."
"לילה טוב" הוא נישק אותי בלחי
"זה היה יום מטורף.." אמרתי ועצמתי עיניים
"אני בטוח" אחי אמר וצחק
"תשתוק"
"אחלה צמיד"
"תודה"
"החברים שלו יודעים?"
"פייר כן, אין לי מושג מה לגבי השאר"
"ודון?"
"לא.." אמרתי
"השתגעת?!את תפגעי בו!!חשבתי שנפרדתם!!מה את עושה?!"
הוא לא יודע שדון איים עליי, הוא לא יודע שדון עדין מאיים עליי, הוא לא יודע שבזכותי לי ולו יש עבודה, הוא לא יודע כמה אני שונאת את דון.
"עזוב, זה מסובך"
"תראי...אין לי בעיה שאת וסבסטיאן יחד, להפך!אני רואה כמה את מאושרת וזה עושה אותי מאושר...אבל...להסתיר מדון?זה...זו בגידה. את בוגדת בו"
והוא?הוא בגד בי ובך..
אבל אסור לי לספר לו את זה, הוא יפגע כל כך.
"רון זה מסובך!תעזוב.."
"מה שתגידי"
יום רגיל באולפנים, לי ולסבסטיאן לא יצא להיות לבד כי היינו כולנו יחד בחדר ישיבות, אחרי יום שלם החלטנו על סעיף אחד בלבד בחוזה.
כן, זה הולך להיות ארוך.
בשעה 5 וחצי בערב הם הלכו, ליוויתי אותם למטה
"קרין..." דיויד פנה אליי
"מה?"
"תקשיבי, אנחנו יוצאים היום, בתשע ככה בא לך לבוא?"
"וואלה?אתם יוצאים?מה אני קשורה?"
"את יודעת איך את קשורה..."
שיט, הוא יודע
"איך?" שאלתי בכל זאת
"קודם כל...את עוזרת לנו עם חוזה ההקלטות, דבר שני, את אחלה בן אדם, ואנחנו ממש אוהבים אותך ונשמח אם את ואחיך תבואו.."
"אה.."
פיו, הקלה.
"אני אדבר איתו, אבל אני בטוח באה"
"אה ו...אני רוצה שנפתיע את סבסטיאן אז אל תגידי לו"
"אה..חח...בכיף" אמרתי
"יאלה ביי.."
הוא הביא לי נשיקה בלחי והתקדם למכונית
סבסטיאן חיבק אותי מאחור
"אתה חייב ללכת?" שאלתי
"כן..אני חייב.."
"אוף, טוב תזכור שקבענו ללכת מחר לריצה"
"לריצה על הים כן?"
"בכיף, טוב לך כבר, הם מחכים לך"
דחפתי אותו אליהם
"אני כבר מתגעגע" הוא אמר
שלחתי לו נשיקה באוויר
"ביי בנים!" אמרתי לכולם, הם נופפו לשלום ונכנסו למכונית.
אני ואחי הגענו הביתה
"הלהקה יוצאת היום והזמינה אותי ואותך, אתה תבוא?"
"לא...קבעתי עם דון לראות משחק פוטבול"
"שיהיה"
בשעה 8 התארגנתי ויצאתי למלון שלהם.
ב8 וחצי התקשרתי לדיויד
"אני במלון.."
"תעלי לחדר שלי, אני מחכה לך"
הלכתי לאורך שורת החדרים וניסיתי להיות שקטה
פתאום אחת הדלתות נפתחה בפתאומיות וצרחתי מהבהלה
"ואווו!!!" צ'אק נבהל גם הוא
"לעזאזל!!הבהלת אותי!"
ניסיתי להירגע וקיוויתי שסבסטיאן לא שמע כלום
"מצטער" הוא התחיל לצחוק
"ששש!!שסבסטיאן לא יידע שאני פה!"
"סתמו ת'פה!" דיויד יצא מהחדר "ואת בואי כבר!" הוא משך אותי לחדר שלו
"מה זה היה הצרחה הזו??" הוא שאל
"צ'אק הבהיל אותי!!"
"ואת הבהלת אותי!"
"חחחחח מצטערת!" אמרתי
"דיויד?!" שמענו את סבסטיאן דופק בדלת
"שיט!לכי לפייר" דיויד אמר לי
יצאתי מהמרפסת ונכנסתי למרפסת של פייר
המרפסת הייתה סגורה כך שטכנית הייתי תקועה בחוץ
ראיתי את פייר במגבת רק על המותנים ומפשפש בארון שלו כדי למצוא משהו ללבוש, לפני שהוא יתפשט ויתלבש העדפתי לדפוק בדלת המרפסת
הוא הסתובב ונראה לי שחטף שבץ
"אההה!!!" הוא הלך אחורה ונפל על הרצפה, מחזיק את החזה שלו, כאילו שיש לו מה להסתיר
התחלתי לצחוק בלי שליטה
הוא פתח את הדלת, התיישבתי על המיטה שלו ועדיין צחקתי
"טוב זה לא מצחיק!" הוא הגן על עצמו
"זה קורע!!"
צחקתי כל כך.
ואז סבסטיאן פתח את הדלת
פרק 14
סיימתי לצחוק
ידעתי איך זה נראה, פייר לבוש במגבת בלבד ואני שוכבת על המיטה שלו וצוחקת.
פאק.
הוא הסתכל עלינו כמה שניות ויצא מהחדר
"אוף לעזאזל!!" התעצבנתי על עצמי
"טוב לכי אליו!ותני לי להתלבש!" הוא העיף אותי החוצה
דלת החדר של סבסטיאן הייתה סגורה
"סבסטיאן...תפתח את הדלת, בבקשה" דפקתי על הדלת שלו
"עזבי אותי!" הוא אמר
"נו בבקשה!!תפתח רק לרגע את הדלת!"
"תעזבי אותי!"
"נו בבקשה...אני רוצה להסביר לך"
"אין מה להסביר, הראייה שלי מספיק טובה"
"אבל זה לא מה שזה נראה!באמת!!בבקשה תן לי רק להסביר לך"
"תלכי מפה.."
"אני לא הולכת עד שתקשיב לי.."
"אז את תישארי פה הרבה זמן"
"בסדר.." אמרתי
התיישבתי מול הדלת שלו, נשענת על קיר בית המלון.
הבטן התחילה לכאוב לי, הרגשתי זוועה.
חיבקתי את הברכיים לבטני
אלוהים, בבקשה, תגרום לו לפתוח את הדלת.
בקשתי נענתה, אחרי 5 דקות הוא פתח את הדלת
"סבסטיאן.." התקרבתי אליו, הוא התרחק
"זה באמת לא מה שזה היה נראה"
"אז מה זה היה??" הוא התיישב על המיטה
"אני ודיויד רצינו להפתיע אותך...ואז באת לחדר של דיויד, אז הלכתי לפייר, והוא בדיוק יצא מהמקלחת, וכנראה בחר לעצמו בגדים להתלבש, ואז דפקתי על המרפסת כדי שהוא ייתן לי להיכנס, והוא נבהל ונפל על הרצפה, וזה הצחיק אותי, זה הכל"
ראיתי שהוא לא מתרכך, ולא משתכנע
"לא קרה כלום " התיישבתי לידו והחזקתי לו את היד
הוא הסתכל עליי
"תבטיחי לי.."
"אני נשבעת, באמת שלא קרה כלום"
"אוקי.." הוא אמר
חייכתי וחיבקתי אותו, אני לא מאמינה שזה קרה
בהתחלה הוא היה קר, אבל אז הוא התרכך וחיבק אותי גם.
"אני לא יודע מה הייתי עושה אם..אם היית.."
"אבל אני לא, בחיים לא!אל תחשוב על זה אפילו.."
הוא הנהן
התקרבתי אליו וסחפתי אותו לנשיקה ארוכה
נשכבנו על המיטה שלו כשאני מעליו, מנשקת אותו נשיקות קטנות, שנהפכו לגדולות ומלאות תשוקה.
תשוקה אליו, אל המושלם שלי.
דפיקות בדלת עצרו אותנו
סבסטיאן קם ופתח את הדלת
"כן, הכל בסדר אחי, כן..."
קמתי מהמיטה וראיתי את סבסטיאן ופייר מתחבקים.
יצאנו למועדון.
רקדנו המון, המון, המון.
אבל ברגע שהחלה להיווצר המולה סביבם, אתם יודעים, כי הם להקה.
אז הלכנו משם
"יאו המעריצות האלו מטורפות!" צ'אק אמר
"אי אפשר כבר לצאת למועדונים!יא אלה!" דיויד צחק
חשבתי על מה שהוא אמר, להיות מפורסם לוקח ממך את כל הפרטיות, לוקח ממך את החופש, ולפעמים את עצמך, אתה צריך לנסות לשמש דוגמא, כי אנשים ונערים מחקים אותך.
צלצול הפלאפון שלי קטע את מחשבותיי
על הצד הופיע המילה "עינב"
"יאו זו את?!" צעקתי לטלפון
"קריני!!!!אני לא מאמינה!!לא דיברתי איתך שבועיים!!"
"כי עזבת לאירופה!!!ארצות הברית לא מספקת אותך!!"
"ביקרתי דודים!מה קורה??"
"הכי טוב שבעולם" חייכתי ונישקתי את סבסטיאן
"וואלה?!תשמעי, הגעתי לפני שעתיים הביתה וכבר ארגנתי את הדברים, אני מתה כבר לראות אותך..."
עינב עובדת איתי באולפנים ואנחנו חברות כבר שנים, היא המזכירה של דון.
פתאום עלה לי רעיון
"תגידי...את לבד בבית נכון?" שאלתי
"כן.." היא אמרה
"טוב, אני בדרך" אמרתי וניתקתי
"בנים!יש לי מישהי להכיר לכם.."
נסענו אליה
היא פתחה את הדלת וקפצה עליי בחיבוק
"כמה זמן לא ראיתי אותך!!התגעגעתי!!" אמרתי לה
"גם אני!!" היא קפצה
"תגידי...אכפת לך אם הבאתי כמה חברים?" שאלתי
"אני מכירה אותם?" היא שאלה
"את לא רק מכירה אותם..את אוהבת אותם. בנים!"
קראתי להם..הם נעמדו מאחורי, היא פערה את הפה, את העיניים, האוזניים, וכל איבר בגוף שלה היה בהלם.
"O…M….G…."
"קודם כל לנשום" דיויד אמר וכולם פצחו בצחוק
נכנסנו וישבנו בסלון, היא הוציאה שתייה וחטיפים
"אוקי..אז..אממ...אחרי שהבנתי מי האורחים..אז...איך בדיוק הגעתם לכאן?אתם גרים בכלל בקנדה...זה חצי יום נסיעה ואיך זה שאת מכירה אותם??"
"אנחנו מקליטים אצלכם" ג'ף אמר
"מה?!"
"כן.." פייר אמר
ושוב פעם היא בהלם
"אני יגיד את זה עוד פעם...תזכרי לנשום" דיויד אמר
"אבל..איך זה שלא ידעתי?"
"כי הם הגיעו לפני חמישה ימים" אמרתי
"מצאתי זמן לנסוע" היא אמרה "ו...רגע..אבל...יש חוזה?התחלתם להקליט?איך הגעתם אלינו?מה..אני לא מבינה כלום"
"תראי..." התחלתי לדבר "הם יצרו איתנו קשר, ואני ורון הלכנו לראות את ההופעה שהייתה להם פה –"
"הם הופיעו פה ופספסתי את זה?!" היא צעקה
"תשתקי ותקשיבי!בקיצור אז ראינו אותם מופיעים וישר..התאהבנו בהם" הפניתי מבט לסבסטיאן וחייכתי אליו
"יום למחרת, כבר עברנו על הפרטים של החוזה" סבסטיאן אמר
"ו...איפה אתם ישנים?"
"במלון ליד האולפנים"
"אה הגבוה ההוא??"
"כן" צ'אק אמר
ישבנו ודיברנו עד שעה 2 בערך, ואז כולם הלכו, אני נשארתי אצלה.
"תגידי...אני בחיים לא חשבתי שהמשפט הזה יצא לי מהפה אבל...מה קורה איתך ועם סבסטיאן?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
