אני יודעת שזו הגזמה מעט!
לא העליתי פרק מלא זמןןן!!
מצטערת!!
כל כך!!!!!!!
אבל לא היה לי פרק!!
יש לי מעט עומס מהלימודים
אזזז תסלחו לי אבל אני עכשיו יעדכן משהו כמו פעם ב3-4 ימים
פרק 37
~מנקודת מבטה של ליטל~
"ההורים שלי לא מרשים לי לנסוע" אמרתי בשלוות נפש
"מה?!ורק עכשיו את אומרת לי?!!" הוא קם מעוצבן, ראיתי את המבט שלו בעיניים...אכזבה מעורבבת עם כעס ואפילו היה קצת המום
"תירגע...ששש!!" ניסיתי להרגיע אותו, למה הוא צועק?!
"למה לא אמרת לי עד עכשיו?!" הוא צעק
"ג'ף!שתוק!אני כן נוסעת.." לחשתי
"מה?" הוא שאל בשקט והסתכל עליי מבולבל
"אני מארגנת תיק היום בלילה, כי ההורים שלי חושבים שההורים של ענת בחופשה לשבוע אז אני הולכת לישון אצלה שבוע..הבנת?"
"אהה...כן" הוא אמר
"גם לענת לא מרשים"
~מנקודת מבטו של צ'אק~
"מה זאת אומרת לא מרשים לך?!" צעקתי המום.
היא נזכרת לומר לי שלא מרשים לה לנסוע יום לפני?!
"לא מרשים לי...אבל אני באה" היא אמרה בטלפון
לא הבנתי אותה בכלל
לא מרשים לה אבל היא באה
ממתי היא עושה משהו שההורים שלה לא מרשים לה?
היא באמת מוכנה לעשות את זה בשבילי?
"איך זה?" שאלתי
"הם חושבים שההורים של ליטל בחופשה לשבוע ושאני הולכת לישון אצלה לכל השבוע" היא אמרה.
מתוחכם, אבל לא זהיר.
"אה..אוקי.." אמרתי. עדין מבולבל
הלילה עבר במחשבות, היא באמת תצליח לשקר כל כך הרבה להורים שלה?היא תעמוד בזה? יש לה לב יותר מדיי טוב
ואם היא תתחרט באמצע
מה אני יעשה בלעדיה?
וכשאני אלך ללמוד? אני יצליח לעמוד בזה?
העדפתי להניח אתת המחשבות בצד, אבל זה לא עזר. כל הלילה הן הטרידו אותי, הייתי עסוק בלחשוב יותר מדיי...שזה כבר כאב!
למחרת בבוקר, נפגשנו כולנו.
"שלום!!!" אמרתי לרוב הבנים והבנות שכבר הגיעו
"היי" הם אמרו "מחכים רק לפייר ושיר" סטייסי אמרה
"אחלה"
"תזכירו לי כמה זמן נסיעה זה" סבסטיאן אמר
"משהו כמו 14 שעות" ג'ף אמר
הא?!
"אתם לא רציניים" ענת אמרה
"מה זה משנה כמה זמן, העיקר אנחנו יחד" דיויד אמר
"מישהו מתחיל להיות פה קיטש" אמרתי
"לא נכון, זה הכי חמוד בעולם" סטייסי אמרה
"למה אתם לא יכולים להיות קיטשים וחמודים?!" ליטל שאלה בעודנו בוהים בסטייסי ובדיויד מחליפים רוק
"אל תכלילו אותי בזה" סבסטיאן אמר
"גם אתה קיטש?" שאלנו
"לא! הוא הכי מתוק וחמוד" ג'ניפר אמרה ונישקה אותו
"יאככ!!!" אני וג'ף צעקנו
"עוד לא הגענו למלון וכבר כולכם חרמנים??" פייר צעק מאחורינו
"חה חה!" אני והבנים אמרנו.
אחרי כמה דקות ההסעה הגיעה.
זה היה מיניבוס מרווח למדיי. היו בו 3 ספסלים של 4 מושבים ובגאז' ענקי.
התיישבנו ול4 השעות הראשונות כולם נרדמו.
~מנקודת מבטו של ג'ף~
אני ליטל דיויד וסטייסי ישבנו בספסל האחרון.
בספסל השני(האמצעי) התרווחו להם ענת וצ'אק.
ובספסל הראשון היו ג'ניפר סבסטיאן פייר ושיר
*
כעבור 4 שעות
"ג'ף..?" ליטל העירה אותי בלטיפות על הפנים
"אה..מה?"
"משעמם לי" היא צחקקה
"מה?!בגלל זה הערת אותי??"
"לא צריך טובות" היא הסתובבה בפרצוף כועס
"לא, לא, לא, אני מצטער....סליחה..." נישקתי אותה "מה את רוצה שאני יעשה?"
"תרקוד ריקודי בטן"
"זה לא יקרה" אמרתי וצחקנו
"תראה אותם" היא פתאום צחקה.
הסתכלתי על המושב מלפנינו וצ'אק וענת שכבו צמודים.
"איך הם הצליחו להתרווח ככה???" אמרתי
"יש לי רעיון" היא אמרה
היא הוציאה מהתיק שלה צעיף.והתרוממה מעל הספסל, פתאום היא התחילה..
~מנקודת מבטו של צ'אק~
פתאום התעוררתי, הרגשתי שמדגדגים אותי באזור שמתחת לחגורה.
ואי זה נעים
פקחתי עיניים, כל האוטובוס ישן.זה היה מוזר.עצמתי עיניים שוב, והרגשתי שוב שמדגדגים אותי..במשך 3 פעמים חשבתי שזו ענת. אני וענת אף פעם לא שכבנו, בגלל זה היה לי מוזר מעט.
ואז שמעתי צחקוקים.
הבנתי שאלה ג'ף וליטל, וחשבתי לעצמי...למה לא?
אם הם עובדים עליי למה שאני לא יעבוד עליהם???
"ענתי.." לחשתי בזהירות מרובה
"ממ..מה..?" היא שאלה
"שש..תשתפי איתי פעולה" לחשתי
"אוקי..במה?" היא חייכה
הסברתי לה מה אנחנו הולכים לעשות.
~מנקודת מבטה של ליטל~
אני וג'ף התחלנו להציק לצ'אק מרוב שעמום.רצינו שהוא יחשוב שזו ענת ויוצר שם מצב מצחיק
ואז פתאום שמענו אותו
"ענת??זו את??" הוא שאל אותה מופתע, בדיוק מה שהיה בתכנון.. הוא יחשוב שזו היא.
מוחעחעחעחעחעחעחע
"ממ..כן.." שמעתי את החיוך בקול שלה
"שובבה" הוא צחק, ואז השתררה דממה, הוא בטח נישק אותה
"מה הולך שם?" ג'ף לחש לי
"לא יודעת" לחשתי
"ענתי...אני רוצה אותך" שמענו את צ'אק לוחש.
העניינים מתחממים, אפשר למכור את זה...זה חומר טוב
"גם אני.." היא אמרה
"כולם ישנים" צ'אק אמר לה
"כן...אולי ננצל את זה??" היא שאלה ושמעתי את הנשיקות שלהם
"נקווה שהם לא יתעוררו כשאנחנו באמצע..." צ'אק אמר
"הם הולכים להזדיין באוטובוס???" לחשתי לג'ף
"לא יודע" הוא אמר
"צ'אק וענת!" אמרתי ואני וג'ף קמנו פתאום הם העיפו עלינו ליטר שלם של מים על הפרצוף
"אההה!!!!!!" צרחתי וכל האוטובוס התעורר
"השתגעתם?!" סטייסי התעוררה וצעקה
"מה עובר עליכם???" פייר צעק
"חשבנו שהם הולכים להזדיין באמצע האוטובוס!!" ג'ף צעק
וצ'אק וענת היחידים שצחקו
כולם הסתכלו עלינו המומים
"ולמה לעזאזל חשבתם את זה?!?!" סבסטיאן צעק
"כי הם אמרו!!" אמרתי
"רק ג'ף מסוגל לדמיין כאלה דברים!" שיר אמרה
"למה אתם צוחקים???" דיויד וג'ניפר שאלו את צ'אק וענת.
"כלום..רק אנחנו נבין" צ'אק אמר והוא וענת התנשקו
"השתגעתם לגמרי" סאב אמר.
הנסיעה עברה בשעשוע ובהמון צחוקים.
לבסוף הגענו מותשים לבית המלון
~מנקודת מבטו של סבסטיאן~
לקחנו את המפתחות מהקבלה ועלינו למעלה, כולנו אחד ליד השני.
"יאו!איזה התרגשות!" ג'ניפר אמרה.
פתחנו את החדר ונגלה לפנינו מקום מהמם!
החדר היה מרווח, נקי, וגדול, עם מיטה זוגית אחת ומקרר משלנו.
"יאו!איזה מגניב!" היא הניחה את המזוודות והתחילה לקפוץ על המיטה.
"אהבת??" שאלתי
"מאוד!" היא אמרה עליתי על המיטה ותפסתי אותה קרוב אליי
"זה מדהים, אני לא מאמינה ששילמתם עלינו..." היא חיבקה אותי
"אני אוהב אותך" אמרתי
"אני אוהבת אותך" היא אמרה ונישקה אותי
נשכבנו על המיטה מתנשקים
אוי הצמרמורת, הרגשתי שאני בעננים...
"אחים שלי!" פתאום פייר צץ מאחורי הווילון
"אה!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
