לפרק 4
"ג'ני.. ג'ני, תתעוררי." ג'ני
שמעה קול של בחור, ופתחה את עיניה באיטיות.
היא התבוננה בעומרי שרכן מעליה
ומיצמצה, מבולבלת.
"מה קרה?" שאל עומרי.
"חלמתי חלום ממש מוזר", היא
הזדקפה ושיפשפה את עיניה.
עומרי נדרך. "מה חלמת?"
"סתם, שאנחנו נמצאים באיזשהו מקום מוזר
כזה, עם הרבה יצורים מהאגדות, וילדה בשם שיר שדומה לאחות שאמרת לי שתמיד היית רוצה
שתהיה לך.."
עומרי התבונן בה בתדהמה.
"עזוב, נראה לי שסתם קראתי יותר מדי
ספרים לאחרונה." ג'ני ביטלה את מחשבותיה.
"לא, את לא מבינה!" עומרי התיישב
לידה והביט בה. "גם אני חלמתי בדיוק את אותו החלום!"
"באמת?" שאלה ג'ני, מופתעת.
"איזה מוזר," אמרה.
"את חושבת ש.. יש סיכוי שזה
אמיתי?" שאל עומרי בהיסוס.
"לא יודעת מה להגיד לך.." ענתה
ג'ני. "אבל יש דרך אחת לגלות," היא נעלה את נעליה.
"איזו?" שאל עומרי.
"בוא איתי, אני אראה לך."
עומרי נעל את נעליו והם יצאו מהבית.
***
ג'ני נכנסה לביתה כשעומרי מאחוריה.
"ששש.." סימנה לו עם האצבע, והם הלכו בשקט ובמהירות לחדרה של ג'ני. ג'ני
הוציאה ממדף הספרים שלה את הספר שהשאילה מהספריה, ודיפדפה בו לתוכן העניינים.
"הפיה קנדלה.. הילד בילי.. הנה זה!" אמרה והצביעה על שורה בתוכן
העניינים. "הכלב צ'יפ, עמוד 263". היא דיפדפה לעמוד הרלוונטי. עומרי
התקרב אליה והסתכל בתוך הספר.
"'הכלב צ'יפ הוא כלב לבן...' הנה
זה!" היא הצביעה על השורה הרלוונטית. "'...שהומצא ע"י שון ברון,
ילד בן 5 המתגורר בקרית ים שמאוד רצה לאמץ כלב. הוריו התנגדו למהלך בשל הטיפול
והזמן שהכלב מצריך. שון הוא ילד ביישן שקשה לו מעט לירכוש חברים, וכדי להתמודד עם
הקושי הוא המציא בדמיונו את צ'יפ, כדי לא להרגיש בודד וכדי להרגיש אהוב
ומוערך.'" ג'ני הרימה את עיניה מהספר והתבוננה בעומרי.
"מה אנחנו אמורים לעשות עם המידע
הזה?" שאל עומרי, לא מבין.
"אנחנו צריכים לנסות לחפש את שון. אם
הוא קיים, סימן שמה שקרה לנו לא היה סתם חלום."
"ואם לא, זה אומר שסתם במקרה חלמנו את
אותו החלום?" שאל.
"אם לא, אז.. בטח יש לזה איזשהו הסבר
מדעי. אבל בוא ננסה קודם למצוא אותו", ג'ני התיישבה מול המחשב שלה, נכנסה
לגוגל ואז לאתר של בזק. היא לחצה על כפתור חיפוש האנשים, והזינה את שם משפחתו
והיישוב של שון. הופיעו 2 תוצאות בחיפוש.
"מה עכשיו?" שאל עומרי, שנעמד
מאחוריה לאחר שהתיישבה.
"טוב, אנחנו צריכים לבדוק את 2
האופציות ולראות באיזו מהכתובות מתגורר שון."
"אבל אנחנו לא יכולים סתם לדפוק לאנשים
בדלת ולשאול... זה ייראה להם חשוד. חוץ מזה, יכול להיות שבשתי המשפחות אין שון,
ואז סתם נסענו." אמר עומרי.
"נכון", ענתה ג'ני, "בגלל זה
אנחנו נבדוק את זה קודם כל טלפונית." היא חייגה בנייד שלה את המספר הראשון
שהופיע בתוצאות, ואחר הסתובבה עם הכיסא בחיוך לכיוון עומרי. "הלו?" נשמע
קול של גבר. "שלום," אמרה ג'ני. "אפשר לדבר עם שון?"
"עם מי?" שאל הקול.
"עם שון," ענתה ג'ני.
"אני לא מכיר שום שון, אבל אני אשמח
לדבר איתך בכל מקרה. מה דעתך שנצא לארוחת ערב היום?" נשמע חיוך בקולו.
ג'ני ניתקה, מבוהלת מעט.
"מה קרה?" שאל עומרי.
"סתם, הוא אמר שאין שם שום שון והזמין
אותי לארוחת ערב..." ענתה וזזה באי נוחות.
"זה מה שהוא רצה?! חבל שלא נתת לי לדבר
איתו!" אמר עומרי ברוגז.
"די, זה שטויות. חוץ, מזה, הגדרתי את
הספר שלי כחסוי, אז הוא לא יציק לי יותר. בוא נמשיך," אמרה ג'ני ברוך.
"לא. בואי נעשה הפסקה קצרה." ענה
עומרי, בעודו מניח את ידיו על ידיות הכיסא של ג'ני ורוכן אליה.
ג'ני הרגישה איך הדופק שלה עולה.
עומרי לקח בעדינות את ידה ומשך אותה מהכיסא לחיבוק. ג'ני חיבקה אותו חזרה.
"אמרתי לך כבר שאת יפהפיה?" הוא
שאל בעודו משחרר את החיבוק והביט בג'ני.
ג'ני חייכה בביישנות. "כן,
אתמול." ענתה.
"אז אני אומר לך את זה שוב. את
יפהפיה." עומרי ליטף את שערה. אחר אחז בידו בפניה ונישק אותה.
זה התחיל כנשיקה רכה, והפך לנשיקה
יותר לוהטת. עומרי שלח את ידו השניה אל מאחורי גבה, וג'ני הרגישה את איברו מזדקף.
"עומרי.. בוא לא ניסחף." היא
ניתקה ממנו ונסוגה מעט לאחור, סמוקה.
עומרי הביט בה לשניה, ואז התעשת.
"את צודקת. אני מצטער." הוא משך אותה אליו, נישק אותה ברכות על שפתיה
וחיבק אותה.
ג'יני חיבקה אותו בחזרה. 'תודה', אמרה
בליבה.
עומרי נסוג מעט לאחור, ושוב נישק אותה
ברכות על שפתיה. ג'ני התיישבה על הכיסא עם הפנים אליו. "שנמשיך?" שאל עומרי.
ג'ני התבוננה בו בהשתאות. "את מה בדיוק?" שאלה.
"את שיחות הטלפון, טיפשונת", אמר עומרי ברכות ונישק את אפה, ואז הושיט לה את הנייד שלה.
"אה כן, קדימה." ענתה ג'ני.
"אבל הפעם תשימי את השיחה על
הרמקול." אמר עומרי.
"אוקיי." ג'ני חייגה את המספר
השני ושמה רמקול. "הלו?" נשמע קול של בחורה. "שלום. שון
נמצא?" שאלה ג'ני. "מי מבקשת?" שאלה הבחורה השניה בדריכות. ג'ני
חשה חוסר נעימות. "אחות של אחד החברים שלו," ענתה. "שניה."
ענתה הבחורה מהצד השני. ג'ני ניתקה את השיחה. "נראה לי שמצאנו אותו,"
הסתכלה על עומרי.
"טוב. ניסע?" שאל.
"כן." ג'ני רשמה על פתק את
הכתובת, והם יצאו מהחדר.
***
ג'ני ועומרי יצאו מהאוטו והוא נעל
אותו. היא אחזה בידו והחלה ללכת. "חכי רגע," עצר אותה עומרי. "מה
נגיד להורים שלו כדי שיתנו לנו לדבר איתו?"
"אל תדאג, אני כבר אחשוב על משהו. פשוט
תזרום איתי, בסדר?"
"טוב." ענה עומרי. ג'ני נישקה
אותו על שפתיו. עומרי הפך אותה על גבה והחזיר לה נשיקה עמוקה יותר, ואז הם המשיכו
ללכת.
ג'ני דפקה בדלת של הבית הפרטי שהוויז
הביא אותם אליו.
אישה שנראתה באמצע שנות ה-30 לחייה
פתחה להם את הדלת. עיניה היו אדומות והיא נראתה עייפה. "שלום." אמרה
בעייפות.
"שלום. אנחנו צריכים לדבר עם
שון." אמרה ג'ני, מנסה לחשוב במהירות על תירוץ שיגרום לאם לתת להם לדבר עם
בנה הקטן.
"אוקיי. בואו תיכנסו." היא פינתה
להם את הדרך.
ג'ני ועומרי הביטו זו בזה. הם לא חשבו
שזה יהיה עד כדי כך קל.
הם נכנסו פנימה, והאישה סגרה מאחוריהם
את הדלת. היא הובילה אותם לסלון.
"שבו, אני אלך לקרוא לו." אמרה,
ופנתה לעלות במדרגות. ג'ני ועומרי נשארו לעמוד לצלילי הטראנסים שהגיעו מלמעלה.
ג'ני התבוננה מסביב - מגוון תמונות משפחתיות היו תלויות על הקיר.
"את בטוחה שמצאנו את השון הנכון?"
שאל אותה עומרי.
"אין לי מושג.. אבל בטח תכף
נגלה," ג'ני הביטה בו.
"שלום, אני שון." נשמע קול
מאחוריהם, והם הסתובבו לכיוונו.
"לא יכול להיות." אמרה ג'ני
בהפתעה.
-המשך יבוא-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: