 כינוי:
גיל: 35 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הוסף מסר | 9/2008
אתמול הוא רק הזיכרון של היום\פרק 3
כריסטינה וולנטינה ישבו בבית קפה בטיילת. כריסטינה שתתה את מילקשייק הוניל שהזמינה, בעוד שולנטינה נהנתה מהגלידה שלה.
"ממ, הגלידה הזאת כ"כ טעימה, בית הקפה הזה ממש מצויין!" אמרה ולנטינה בחיוך מרוצה.
כריסטינה
חייכה. "כן, בית הקפה הזה באמת טוב. אני אוהבת לשבת כאן. יש מפה תצפית
טובה לים", אמרה והביטה לכיוון הים. אחר לגמה מהמילקשייק שלה.
"נו, אז מה העניינים במישור הרומנטי?" שאלה ולנטינה את כריסטינה בחיוך ערמומי.
"בסדר", אמרה כריסטינה והשפילה את מבטה לעבר המילקשייק, בעודה לוגמת מהמילקשייק ומסמיקה קלות. "לא מזמן חגגנו חודש ביחד", הוסיפה.
"כן, אני יודעת", אמרה ולנטינה, "ומה היה? ספרי, ספרי!" הוסיפה בציפייה.
"סתם, היינו בבית שלו וצפינו בסרט", אמרה כריסטינה בחיוך ביישני.
"אהא, אז ככה קוראים לזה היום, 'צפייה בסרט'", אמרה ולנטינה בחיוך מלא משמעות. "טוב, והוא הביא לך משהו?"
"כן, הוא הביא לי שרשרת עם תליון של לב", ענתה כריטינה והראתה לולנטינה את השרשרת שהייתה מוחבאת מתחת לחולצתה.
"יווווו איזה חמווווד!" קראה ולנטינה, כשהיא אוחזת בתליון ומתבוננת בו מקרוב.
"ששש!" כריסטינה רמזה לה בידה להנמיך את הקול.
ולנטינה שמטה את התליון ונשענה לאחור בכיסא שלה. "אני צריכה לרמוז לטום שגם אני רוצה אחד כזה", אמרה בחיוך זומם.
כריסטינה חייכה וניענעה בראשה, כשהיא נועצת בולנטינה מבט של את-חסרת-תקנה.
"ומה את הבאת לו?" שאלה ולנטינה, כשהיא רוכנת בחזרה על השולחן.
"סתם, צמיד שהכנתי בעצמי עם השם שלו", כריסטינה משכה בכתפיה ולגמה מהמילקשייק שלה.
"ואת קוראת לזה 'סתם'?! הלוואי ואני יכולתי 'סתם' להכין צמידים כאלה!" אמרה ולנטינה.
"זה לא כזה ביג דיל", אמרה כריסטינה בצניעות.
"בטח שזה כן!" ענתה ולנטינה.
"יש לך תוכניות לשבועות?" שאלה כריסטינה לאחר רגע של שתיקה.
"אממ האמת שלא. למה, יש לך רעיון?" שאלה בהתלהבות.
"אממ כן, חשבתי אולי ללכת לים או משהו.. במילא גם ככה ישפריצו עלינו מים בחוץ, אז אין הבדל", ענתה כריסטינה בחיוך.
ולנטינה צחקה. "רעיון מעולה דווקא! ועם הבנים זה יהיה בכלל נהדר", אמרה בחיוך ערמומי.
"עם הבנים?"
"בטח! מה, לא תיכננת להזמין אותם?" שאלה ולנטינה בפליאה.
"האמת שתיכננתי ללכת רק אני ואת, אבל.." התחילה לומר כריסטינה.
"מה פתאום! עם הבנים יהיה עוד יותר כיף. חוץ מזה, ממה יש לך לדאוג? יש לך גוף נהדר", אמרה ולנטינה בחיוך מעודד.
"לא יודעת.." אמרה כריסטינה בהיסוס.
"אני יודעת. אנחנו נלך עם הבנים!" קבעה ולנטינה.
"טוב", משכה כריסטינה בכתפיה. היא סיימה לשתות את המילקשייק שלה.
"סיימת? גמני סיימתי", אמרה ולנטינה וקראה למלצרית.
"כן?" שאלה המלצרית בחיוך.
"אפשר חשבון בבקשה?" שאלה ולנטינה.
"כן, רק רגע", אמרה המלצרית והלכה. תוך מספר דקות היא חזרה עם החשבון בידה.
"תודה", אמרה כריסטינה בחיוך. אחר היא וולנטינה שילמו כל אחת על עצמה כשהן משאירות טיפ נדיב. הן קמו והלכו.
למחרת, יום שבת, 2 הבנות נפגשו עם החברים שלהן כפי שקבעו כמה ימים מראש, והלכו ביחד לקולנוע לראות קומדיה רומנטית.
אחרי הסרט, כל הארבעה פנו לפיצריה שהייתה לא רחוק מהקולנוע.
"איזה פיצה אתן רוצות?" שאל טום לאחר שארבעתם מצאו מקום והתיישבו.
"עם תירס", אמרה ולנטינה.
"עם טונה", אמרה כריסטינה.
"טוב, אנחנו נלך להזמין", אמר עומרי, והוא וטום התרוממו ופנו לכיוון הדלפק, כשהבנות ממשיכות לשבת.
"זאת רק אני או שהחברים שלנו התחברו יותר מדי? בסוף הם עוד יתאחדו נגדנו", אמרה ולנטינה בחשד.
כריסטינה צחקה. "אל תדאגי, זה לא יקרה", אמרה, "וגם אם כן, תמיד יש לנו אחת את השניה", הוסיפה בחיוך זומם.
"וואלה, צודקת", ולנטינה החזירה לה חיוך זומם.
כריסטינה
הביטה לעבר הכניסה בהיסח הדעת. היא ראתה בחורה בערך בגובה שלה, עם שיער
ארוך וחלק בצבע שחור, נכנסת לפיצריה. הבחורה הזאת בהחלט מרשימה, חשבה
לעצמה. היא המשיכה לעקוב אחריה במבטה, כשהבחורה נעצרה ליד הדלפק והחלה
לדבר עם עומרי. כריסטינה הביטה במתרחש, סקרנית לדעת מי הבחורה.
"מי זאת?" שאלה אותה ולנטינה, כשגם היא צופה במתרחש.
כריסטינה משכה בכתפיה. "אין לי מושג", אמרה.
עומרי וטום עמדו בתור הארוך וחיכו שיגיע תורם, כשמישהו טפח קלות על הכתף של עומרי.
"היי", אמרה בחורה שעמדה מולו בחיוך.
"היי", אמר עומרי, מעט ברתיעה. טום הסתובב לראות עם מי עומרי מדבר, והוא והבחורה בירכו לשלום זה את זו.
"עומרי, אני צריכה לדבר איתך", אמרה הבחורה.
"חשבתי שהכל כבר ברור בינינו", אמר עומרי בקרירות.
"אם זה היה ככה, לא הייתי מבקשת לדבר איתך", ענתה הבחורה, "אז איפה אנחנו יכולים לדבר בשקט?"
"אין
לנו על מה לדבר", אמר עומרי והביט לכיוון שבו ישבו כריסטינה וולנטינה.
כריסטינה חייכה אליו, הוא חייך אליה חזרה ואחר הסב מבטו בחזרה לבחורה.
הבחורה
הביטה לכיוון כריטינה גם היא, במבט מהיר. "אם זה בגלל הבחורה שם, אז רק
תגיד לי מתי ואיפה אנחנו יכולים להיפגש בלי שהיא תהיה בסביבה", אמרה.
"לבחורה
הזאת יש שם, קוראים לה כריסטינה והיא החברה שלי", אמר עומרי בטון זועף.
"ואנחנו לא יכולים להיפגש, ובטח לא כשהיא לא בסביבה", הוסיף.
"למה? ממה אתה מפחד?" שאלה רונה והביטה לתוך עיניו.
"אני לא מפחד מכלום", ענה לה עומרי, "פשוט אין לנו על מה לדבר. ועכשיו אני צריך להזמין פיצה, מצטער", הוסיף והסתובב עם הגב לבחורה.
"אם
ככה, אז אני אלך לפטפט קצת עם.. איך אמרת שקוראים לה? אה כן, כריסטינה. שם
מוזר.. לא משנה. אני מאוד רוצה להכיר את החברה החדשה שלך", אמרה הבחורה
ופנתה לכיוון השולחן של כריסטינה.
עומרי תפס אותה בידה וסובב אותה כשפניה אליו. "שלא תעזי", איים.
הבחורה
חייכה והשתחררה מאחיזתו. "למה? אתה פוחד שאני אגיד משהו מיותר? צודק. יודע
מה? אני מוכנה לוותר על היכרות עם החברה החדשה שלך בתמורה לפגישה. מה אתה
אומר?" שאלה אותו בחיוך.
עומרי נאנח. "בסדר, מחר ב4 אחרי הצהריים בפארק העירוני."
"קבענו. אני אהיה שם." הבחורה חייכה, הסתובבה והלכה, כשהיא מעיפה מבט סוקר בכריסטינה, מושכת בכתפיה ויוצאת.
"אתה באמת מתכוון להיפגש איתה?" שאל אותו טום.
"אין לי ברירה. אתה לא מכיר את רונה. אם היא רוצה ממך משהו, היא לא תניח לך עד שתקבל אותו", נאנח עומרי.
"ומה תגיד לכריסטינה?" שאל טום.
"את האמת", אמר עומרי. "אני לא רוצה לשקר לה.. יותר מזה", אמר פתאום, "אני אקח אותה איתי!"
"איתך?!"
"כן", ענה עומרי, "אין לי מה להסתיר ממנה, ומה שיש לרונה להגיד היא יכולה גם להגיד בנוכחותה."
"ואתה לא פוחד שרונה תגיד לה איזה שקר?" שאל טום.
"לא", ענה עומרי, "לא משתלם לה. וחוץ מזה, כריסטינה בוטחת בי, היא יודעת מה אני מרגיש כלפיה, והיא לא תיפול במלכודת של רונה."
"אתה
צודק. יהיה הרבה יותר גרוע אם תסתיר מכריסטינה את הפגישה או תלך לשם לבד",
אמר טום. "יאללה, התור שלנו הגיע", הוסיף, ושני הבחורים פנו להזמין את
הפיצה ואת השתיה - בקבוק קולה.
כריסטינה רכנה קדימה והרכינה את
ראשה, כשהיא פוזלת לעבר הבחורה שיוצאת מהפיצריה. היא הרגישה איך מבטה של
הבחורה מונח עליה וזה די הלחיץ אותה.
"ראית איך היא הסתכלה עלייך?" שאלה ולנטינה אחרי שהבחורה עזבה, "ממש סקרה אותך מכף הרגל עד הראש. הבחורה הזאת לא מוצאת חן בעיניי."
כריסטינה הזדקפה. "כן, הרגשתי את המבט שלה. גם אני לא אהבתי אותה. יש ממנה אנרגיה רעה כזאת", אמרה כריסטינה.
"הו, הנה הבנים חוזרים", אמרה ולנטינה ונופפה להם.
הבנים ניגשו לשולחן והניחו את מגש הפיצה עליו. חציה היה עם תוספת של תירס וחציה עם תוספת של טונה. הם התיישבו ליד הבנות.
"תגיד, עומרי, מי זאת הבחורה הזאת שדיברת איתה?" שאלה כריסטינה, מנסה להישמע אדישה, כשבעצם ממש סיקרן אותה לדעת מי זאת.
"אה, זאת.. רונה", אמר עומרי והביט בכריסטינה.
כריסטינה הרגישה איך ליבה נצבט. היא הכירה את כל הסיפור עם רונה, עומרי סיפר לה אותו.
"אה. ו.. מה היא רצתה?" שאלה, תוך שהיא לוקחת משולש פיצה עם טונה ונוגסת בו.
"היא
רצתה שניפגש כדי לדבר. קבעתי איתה להיפגש מחר בפארק העירוני בשעה 4 אחרי
הצהריים", ענה עומרי, כשהוא ממשיך להביט בכריסטינה. היא עצמה הורידה את
עיניה לפיצה שאכלה.
"ממ." אמרה כריסטינה.
עומרי אחז בידה. "כריסטינה, אני רוצה שתבואי איתי." אמר.
כריסטינה בלעה את חתיכת הפיצה שהייתה בפיה. "לבוא לאן?" שאלה.
"לפגישה עם רונה. חשוב לי שתבואי איתי. אין לי מה להסתיר ממך, ומה שרונה רוצה להגיד, היא יכולה להגיד גם בפנייך."
כריסטינה הניחה את הפיצה על השולחן ואחזה בידו של עומרי. "זה בסדר, אתה יכול ללכת לבד אם אתה רוצה", אמרה בחיוך.
"אבל
אני לא רוצה. אני רוצה שתבואי איתי. הסכמתי לפגישה הזאת רק כדי שהיא לא
תציק יותר", אמר עומרי, "חשוב לי שתבואי איתי", הוסיף והביט לתוך עיניה.
כריסטינה הסמיקה מעט. בכל פעם שהביטה לתוך עיניו של עומרי, זה גרם לה מעט סומק. המבט שלו חדר לה עמוק ללב.
"בסדר, אם זה כ"כ חשוב לך, אז אני אבוא איתך", אמרה כריסטינה בחיוך.
"כדאי שתפסיקו לדבר ותתחילו לאכול, לפני שהפיצה תיגמר", אמרה ולנטינה והביטה בטום, שהחל לאכול את חתכיה שניה מהפיצה.
"מה? אני רעב", אמר טום ונגס בפיצה. ולנטינה נאנחה, לקחה חצי של פיצה עם תירס והחלה לאכול אותה באיטיות.
כריסטינה ועומרי התבוננו אחד בשניה, חייכו, וכל אחד מהם לקח חתיכה של פיצה עם תירס.
למחרת, עומרי וכריסטינה הגיעו למקום המפגש עם רונה בפארק בשעה שנקבעה.
"אני רואה שלא באת לבד", אמרה רונה והתבוננה בכריסטינה. "אני רציתי לדבר רק איתך."
כריסטינה ועומרי אחזו חזק זה בידה של זו.
"אין לי סודות מכריסטינה, מה שאת רוצה להגיד לי את יכולה להגיד גם בפניה." אמר עומרי.
כריסטינה הרגישה איך ליבה פועם במהירות. היא מאוד פחדה, בעצמה לא הבינה ממה.
"אתה בטוח?" שאלה רונה.
"כן." ענה עומרי בהחלטיות.
"טוב, אל תאשים אותי אחר-כך", אמרה רונה.
"נו, תגידי כבר את מה שיש לך לומר, אני לא מתכוון להישאר פה כל היום", אמר עומרי בחוסר סבלנות.
"הו, האדון ממהר", אמרה רונה בליגלוג. "פעם לא היית כזה."
לעומרי החל להימאס מכל זה. הוא פנה ללכת ומשך את כריסטינה בעקבותיו.
"בסדר, בסדר, חכה רגע", רונה תפסה בידו.
עומרי הסתובב ושיחרר את ידו מידה.
"מה רציתי לומר זה.. אני רוצה שנחזור." אמרה רונה, מתבוננת לתוך עיניו של עומרי.
עומרי הופתע. היא רוצה לחזור? אחרי שהיא נפרדה ממנו ואמרה לו שהוא לא מתאים לה, בלשון המעטה? לרגע הוא לא ידע מה להגיד.
"מה?" שאלה כריסטינה ושיחררה את ידה מידו של עומרי. "בשביל זה הבאת אותי לכאן? כדי שאני אשמע שאתם רוצים לחזור?" התבוננה בעומרי.
היא הרגישה שהיא רוצה לבכות. הרגישה כ"כ פגועה. "יודע מה? אני מאחלת לכם חיים מאושרים ביחד. סליחה שהייתי תקועה לכם באמצע." הוסיפה, ואז הסתובבה והלכה משם במהירות, כשדמעות מתחילות לזלוג מעיניה.
"כריסטינה, חכי!" עומרי התעשת פתאום ופנה ללכת בעקבותיה, אבל רונה תפסה בידו.
"חכה רגע, אתה לא הולך לשום מקום. תעזוב אותה, היא תיבכה קצת וזה יעבור לה." אמרה.
"תעזבי אותי!!!" צעק עליה עומרי, ושיחרר את ידו מידה בכוח. "תקשיבי לי רונה, מה שהיה בינינו נגמר! את זרקת אותי מהחיים שלך כי לטענתך לא התאמתי לך, כי לטענתך הייתי ילדותי מדי ואת חיפשת מישהו בוגר יותר, ואנחנו לא נחזור! זה נגמר! ברור לך?!"
"אתה לא יכולת להפסיק לאהוב אותי כ"כ מהר. היית שבור אחר-כך, המ שאומר שאהבת אותי מאוד. ואהבה כזאת לא יכולה למות תוך שנה." אמרה רונה בשלווה.
"יודעת מה? את צודקת!! אני לא הפסקתי לאהוב. אני פשוט הפנתי את האהבה הזאת למישהי אחרת, למישהי שכן מעריכה אותי כמו שאני ומישהי שאוהבת אותי כמו שאני. ואני לא צריך אף אחת אחרת, בייחוד לא אותך!!" ענה עומרי.
"אז את מי אתה צריך? את הכריסטינה הזאת? תעשה לי טובה, הילדה הזאת לא מבינה שום דבר מהחיים שלה, ובטח שלא מגיעה לקרסוליים שלי." אמרה רונה.
עומרי התקרב אליה ותפס בחוזקה בידה. "תקשיבי לי טוב", אמר והתבונן ישירות בעיניה.
"תעזוב אותי, אתה מכאיב לי", אמרה רונה וניסתה להתחרר מאחיזתו ללא הצלחה, הוא רק הידק אותה.
"תקשיבי לי טוב", חזר שוב, "את יכולה לחשוב על כריסטינה מה שבא לך, את יכולה לשנוא אותה, את יכולה להגיד עליה מה שבא לך. אבל היא זאת שאני אוהב ולא את. וזאת את שלא מגיעה לקרסוליים שלה ולא להפך. ואני מזהיר אותך, אם לא תפסיקי להציק לי, אני אשכח שאת בת. בעצם.. לפי ההתנהגות שלך, אני בכלל לא בטוח שאת כזאת." האו שיחרר אותה, הסתובב והחל לרוץ בכיוון שבו הלכה כריסטינה.
"היא בכל זאת לא תיתן לך אף פעם את מה שאני נתתי לך!" רונה צעקה בעקבותיו, אבל הוא התעלם מצעקותיה והמשיך לרוץ.
רונה סילקה מפניה את הדמעות שהחלו לזלוג, לקחה נשימה עמוקה, חייכה לעצמה בעודה מושכת כתפיים ופנתה ללכת בכיוון השני.
כריסטינה הלכה במהירות כשיותר ויותר דמעות זולגות מעיניה. היא התבוננה לרגע לאחור, בתיקווה לראות את עומרי, אבל הוא לא היה שם. הוא בטח נמצא איתה עכשיו, ואחר-כך יבוא להתנצל על זה שהכל קרה ככה, חשבה לעצמה. היא הגיעה לחלק השני של הפארק, שהיה ריק מאנשים בשעה הזאת של היום, והתיישבה על אחת הנדנדות. הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניה.
"זה כ"כ כואב", אמרה לעצמה בשקט. אחר טמנה את ראשה בידיה, שאותן הניחה על ברכיה, ונתנה לדמעותיה לזלוג, כשהן רק מתחזקות ומתחזקות.
עומרי רץ בדרך שבה הלכה כריסטינה, אולם איבד את עקבותיה.
"לעזאזל עם הרונה הזאת", מילמל לעצמו בכעס.
הוא עצר לרגע בייאוש, מנסה לחשוב לאן כריסטינה יכלה ללכת. במצב שבו היא הייתה, היא לא הייתה הולכת לולנטינה, בזה הוא היה בטוח. הן אמנם חברות טובות וקרובות, אבל כריסטינה לא אוהבת שיראו אותה בוכה, והיא בטח בוכה עכשיו. גם הביתה היא לא תחזור, כי היא לא במצב שבו היא תוכל לענות על השאלות של אימה לגבי מה קשרה. עכשיו היא רוצה להיות לבד. אז לאן היא יכלה ללכת? הוא התבונן בשמיים, מיואש. להקת ציפורים חלפה מעל ראשו. לרגע מבטו השתהה עליה.
כמובן! טפח פתאום על ראשו. איך הוא לא חשב על זה? היא בטח בחלק השני של הפארק, איפה שיש את האגם היפהפה עם הברווזים בתוכו! היא אמרה לו פעם כשרע לה או עצוב לה, היא אוהבת לבוא לשם ולהתבונן בברווזים ששטים שם, ששם היא יכולה להירגע ולחשוב בשקט.
הוא החל לרוץ לכיוון החלק השני של הפארק.
כריסטנה שמעה צעדי ריצה. היא הרימה את ראשה וראתה מרחוק את עומרי. "אסור שהוא יראה אותי", אמרה לעצמה, וקמה מהנדנדה.
היא החלה ללכת במהירות לחלק של הפארק שאחרי הנדנדות.
"כריסטינה, חכי", אמר עומרי, תפס בידה וסובב אותה אליו. הדשא הבליע את צעדיו, לכן היא לא שמעה אותו מתקרב.
"מה אתה רוצה?" שאלה כריסטינה, כשהיא משתחררת מאחיזתו.
"תקשיבי שניה", התנשם.
"אין לי למה להקשיב. הכל ברור. בבקשה, אל תכאיב לי יותר ממה שכבר כואב. אני יודעת מה בדיוק תגיד עכשיו. שאתה מצטער, ושאני עוד אמצא את האחד. אני רוצה ללכת." היא הסתובבה.
עומרי תפס בידה. "זה לא מה שרציתי להגיד."
היא הסתובבה עליו והשתחררה מאחיזתו. "לא? אז מה?"
"כריסטינה, תקשיבי לי בבקשה, טוב?" אמר והתבונן לתוך עיניה של כריסטינה. "אני באמת הייתי מאוד פגוע אחרי שרונה נפרדה ממני, את יודעת את זה, אני סיפרתי לך. אני מאוד אהבתי אותה. וכשהיא נפרד ממני, זה באמת שבר אותי לגמרי. אבל", הוא לקח את ידה, "כל זה היה בעבר. והסיפור הזה לא כואב לי יותר. אני התגברתי. את ההווה שלי, אותך אני אוהב עכשיו. רונה שייכת לעבר. אני לא שכחתי את כל מה שחוויתי איתה, אבל זה נשאר רק בזיכרון שלי. הסיפור הזה כבר לא כואב לי יותר."
כריסטינה עצרה דמעות נוספות לפני שפרצו. "אז למה לא באת אחריי ישר? למה נשארת איתה?" שאלה.
"כי היא תפשה אותי ולא נתנה לי ללכת", ענה עומרי. "אבל אם היית נשארת שם לעוד רגע, היית רואה שהבהרתי איתה את המצב ואמרתי לה שמה שהיה בינינו שייך לעבר ולא יחזור יותר. תביני", הוא ליטף את שיערה, "מה שהיה בעבר, נשאר בעבר. וזה לא מענין אותי. אתמול הוא רק זיכרון של היום. והיום, ההווה, זה מה שאני חי. ובהווה, אני אוהב אותך ורק אותך. ואף אחת אחרת לא מעניינת אותי."
דמעות החלו לזלוג שוב מעיניה של כריסטינה. עומרי חיבק אותה, היא חיבקה אותו בחזרה בחוזקה בעודה עוצמת עיניים, פוחדת שהוא ייעלם לה פתאום.
"אני מצטערת", אמרה, "אני.. אני כ"כ אוהבת אותך.. וכ"כ פחדתי לאבד אותך.."
"זה בסדר", ענה לה עומרי, מחבק אותה קצת יותר חזק, "אבל את לא צריכה לפחד. את לעולם לא תאבדי אותי. אני תמיד אשאר איתך."
כריסטינה חיבקה אותו יותר חזק, הוא ליטף את גבה.
ואז הם ניתקו, והתנשקו. להקת ציפורים חלפה מעליהם.
-הסוף-שלכם, 
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
