לא האמנתי שזה יקרה, אני מסרבת להאמין שזה אכן קרה. היה לנו טוב ביחד, אהבתי אותך.

זוכר את היום שבו הכרנו?, באותו היום שחגגתי את שש-עשרה המתוק. היית ידוע בתור אחיה החתיך של ג'נט, חברה מספסל הלימודים. הזמנת אותי לרקוד.

רקדנו כמו שני מתבגרים מטורללים, ובכן, זה מה שהיינו- שני מתבגרים מטורללים. באותו הריקוד שבו הבטתי בעינייך, הבנתי שלא מדובר בעוד סתם סטוץ. הבנתי שזו אהבה ממבט ראשון.

מאותו היום, לא הפסקתי לחשוב עלייך. ואני מודה שלעיתים קרובות באתי לישון אצל ג'נט המשעממת הזו רק כדי לראות אותך.

זוכר את היום שבו יצאנו לראשונה?, את ההרגשה שהייתה לי כשנישקת אותי, יכולתי למות מהתרגשות. מאז, הבנתי שאני אכן נלכדתי ברשת האהבה. ואני מודה שאני הכחשתי את זה בכל תוקף, אני עדיין לא מבינה למה.

זוכר את היום שבו אמרת לי שאתה אוהב אותי?, לבי פעם בכזו חוזקה. הרגשתי שהכל הולך כמו שרק חלמתי, אני זוכרת שהתקשרתי ללינה להגיד לה את זה. וכשחזרתי הביתה ביקשתי מאחי שיצבוט אותי, לוודא שזה לא חלום.

זוכר את הרגע שבו בכיתי בזרועותייך?, אמרת לי שתמיד תהיה איתי, תמיד היית איתי. שנתיים שבהן הרגשתי כאילו בחלום, שנתיים שבהן הייתי מאוהבת עד מעל הראש, שנתיים של שמחה. שבמכה אחת, לפתע צנחה לאבל.

אמרת לי שתחזור, אמרת לי שתביא איתך כוחות מחודשים, אמרת שתמיד תהיה איתי.

הבטחת שתחזור, הבטחת שתחזור.

החלום שבו הייתי שקועה כ"כ, הפך בין רגע לחלום בלהות.

ובמקום לחבק אותך חזק- אני מחבקת את קברך.

ובמקום להגיד לך אני אוהבת אותך- אני מדברת אל הקבר.

ובמקום להסתכל במו עייני על החיוך היפה שלך- יש לי רק תמונות.

במקום להיות איתך- אני משוטטת בשדה נטוש, העננים השחורים מכסים את השמש. מוחי עומד להתפוצץ מן הזיכרונות איתך, אתה לא נמצא. אני כאן לבד.

ביצעת את חובתך כחייל כמו גיבור, נפלת כמו גיבור. בחיים לא אפסיק לאהוב אותך. ואני יודעת שהיית רוצה שאמשיך הלאה. ואני אנסה להמשיך- בשבילך. אך שום דבר לא יהיה אותו הדבר, שום דבר לא יישאר כמו פעם.

אני מקווה שטוב לך שם למעלה, בין כל המלאכים. כי אתה אכן מלאך.

אני מקווה שתשמור עליי משם, כשיהיה לי רע וכשאחשוב עלייך.

ואני מקווה שאתה עדיין איתי, כי כשאתה הלכת גם חלק מלבי הלך- ולעולם לא ישוב.

מכיוון שהדבר הכי חזק שנשאר לי ממך, זה רק הזיכרון.