הו, אהבת נעורים./ *horriblePASSION

 

האקדח עוד בידה הימנית. מתיישבת על מיטת האפריון המכוסה במצעי הפשתן, מביטה אל החלון מצטמררת. הכל רץ במוחה כסרט נע, תמיד אמרו לה להתעלם מהתנהגותו המזלזלת, לעזוב אותו. אך אהבתה אליו מחרישה, מחרישה עד כדי כך שמצבה נהפך רע מכדי התעלמות.

הכל החל כשהתאהבה, הו אהבת נעורים, אהבה ראשונה. כמה קסומה ההרגשה.

הפרחים פרחו גם בבצורת, הציפורים צייצו גם בליל, הדרך תמיד הייתה מוארת- גם כשמנורת הרחוב מקולקלת. הו אהבת נעורים.

 

"תמיד נהג לומר לי, כמה אני יפה. המילים הקטנות האלו, שעושות לי כל יום ליום המאושר בחיי. תמיד נהג לחבק אותי בלילה, עד שהייתי מתעוררת משנתי ומסננת לו 'תרפה מעט'. תמיד נהג לקנות לי פרחים, גם בימים שהיה קשה.

ותמיד הרעיף עליי אהבה, כזו שלא נגמרת."

 

הו אהבת נעורים, אשר מתנפצת לרסיסים כחרס. כשההרגשה כזו מיוחדת, האהבה נגמרת והמסכה נושרת.

כשלא אוזנייך אלו היחידות שקיבלו מפיו את המחמאות, כשלא ידייך הן היחידות שמחזיקות את פרחיו, כשלא גופך הוא היחיד אשר מרגיש את חום גופו בלילה והגרוע מכל? כשמסתבר שאת כבר לא היחידה. לא היחידה שהוא מרעיף עליה אהבה.

 

"מדוע עיניי נתקלו בה ובך? מדוע לבי נשבר דווקא ממך? מדוע הינך קיים, אך לא איתי? מדוע אינך מבין אותי?

האם אתה מלאך שאלוהים שלח כדי ללמדי כאב, כדי לשבור לי את הלב?

ואם אני אעלם, אתה תתעלם? והאם גם אתה בלילה בכית? האם גם אתה לי חיכית?"

 

הרובה בידה, לא שוקלת פעמיים. אולי יהיה יותר טוב בשמיים. התמונות שלהם, עוד רצות במוחה. וקולות הבכי נהפכו לדממה.

נשימה עמוקה, תנשמי חמודה,

"להתראות אהובי, בעולם הבא".