באלה הידיים

כמו בשנה שעברה, כמו בשנה שקדמה לה, וככל הנראה, כמו גם בשנה הבאה - גם השנה הזו הכנסתי את עצמי למרתון "מתנות סוף שנה לגננות, לצהרונית, ולאיש הנחמד על הספסל שאומר להם שלום בבוקר" (טוב, לא, אבל הבנתם את הרעיון).
וכמו בכל שנה, אני מתעקשת (כמובן) להכין הכל לבד, וכל שנה אני שוב נכנסת לסחרור האינסופי של שעות ללא שינה, יצירתיות שנמוגה, ועייפות מצטברת שבהחלט גורמת לי לגזור עקום, להדביק עם בועות, ולהשבע שבשנה הבאה אני קונה מקס ברנר.
אשרי המאמין.

השנה, כיאה לז'אנר החדש שאני ממלאה את חדרי בו, היה ברור שאני מכינה משהו מנייר. הפור נפל על קופסאות מטופלות שמילאנו בנשיקות קטנות (כאלה מהמאפיה, לא מהשפתיים) וקישטנו יחד.
ולמה הכל ברבים ? כי בת השש שלי דרשה להוסיף את עצמה לצוות ההכנה (שעד אותו רגע מנה רק אותי, וברור שזה יותר עדיף), ואז מצאתי עצמי לא רק מתאמצת שיצא לי ישר (כי כאילו, זו בכל זאת פעם ראשונה שלי) אלא גם מנסה להמציא לה עבודות שמצד אחד ירגישו לה שותפה, ומצד שני - יפנו לי את הדרך לעשות טעויות לבד (כי לילדים בני 6 לא מעירים כשהם גוזרים עקום. לעצמי אני כן יכולה להחרים את המספרים ולשלוח אותי לחדר לישון. אח, לישון. לו רק מישהו היה באמת שולח אותי לעונש לישון).

בקיצור - זה מה יצא. אפשר לראות שחותמות הפיות עבדו ועובדות אצלי שעות נוספות.
רביעיה ראשונה :




ואז בבת אחת נשבר לי מהורוד, ועברתי לכחול :




ואלה תמונות של כל החבורה המטופלת. תודה גדולה לפרפרים על ההסברים ולd.ettinger על האוזן הקשבת בעת משבר צנוע :



והנה, גם ממבט על. היות ואין לי כרגע שום מכשיר חיתוך שחותך עיגולים (הקולוזל שלי נשארו להמר בוגאס, והקאטלבאג עוד לא ברור מה יעלה בגורלו), החלטתי שאני לא גוזרת לבד אלא משאירה את החום של הקופסא המקורית (שהיא קופסא לקפה), ומשתמשת בו כרקע - הן לדפים העוטפים והן לקישוט המכסה).




והנה כל החבורה, עטופה, מצולפנת, ומוכנה למסירה :




וזהו. עוד כרטיס יומולדת אחרון אחד, לאקס-מטפלת שלנו שאנחנו אוהבים מאוד, ואני יכולה לנוח. עד הערב. עכשיו מתחילים לעבוד על החלפת קופסת הגפרורים של פורום "אומנות שימושית" בוינט, שהיא לגמרי במקרה גם ההחלפה הראשונה שלי.
אמא'לה.



שאו ברכה והמשך נעים, ,
mogit :-)

עדכון מהשעה כמעט ארבע אחר הצהרים

==========================

בבוקר, כשהבאתי את המתנות, היתה שמחה גדולה ותודה מהצוות.

עכשיו כשאספתי את הבחור הצעיר, כבר היתה שמחה ענקית, תודה ענקית, והמון המון הערכה לעבודה שלי.

או כמו שאמרה אחת הסייעות - פתחתי את העטיפה, ראיתי קופסא יפה, ואז קלטתי שכתוב עליה השם שלי ותהיתי באיזו חנות מוצאים קופסאות עם שמות עליהן...

אבל הן הבינו לבד שהידיים שלי היו מעורבות בזה

היה שווה