באלה הידיים

לא הייתי פה הרבה זמן (לפחות לא ככותבת). אפשר לומר שנשאבתי לתהפוכות שנת הלימודים החדשה, למתח הענק שלפני, להתרגשות העצומה שבזמן, ולמערבולת הרגשית בימים הראשונים שאחרי. בחיי שלא חשבתי שתהיה לי כל כך קשה רגשית, התחלת כיתה א'. אוף. אני חושבת שזה היה אחד השבועות הכי מורכבים בחיי (טוב, אולי חוץ מהשבועות כשהם נולדו, נניח). אפילו לא יודעת למה לקחתי את זה כל כך קשה, וכמה אני מחכה כבר שהשגרה תגיע (והיא מתחילה להגיע, אבל לאטטטטט).

התחלת השנה היא גם תמיד האות לתחילת ימי ההולדת. בחופש הגדול יש רגיעה, יש כמה ספיחים אחרונים של ילדים חוגגים, אבל בת'כלס - כשמתחילה השנה - מתחילות גם להיערם ההזמנות. לשמחתי יש לי ילדה חובבת ימי הולדת, שהיום אפילו מוותרת בשבילו על חוג בלט (עליו, כידוע, כמעט רק המוות מוותר), וההתרגשות בעיצומה.

הן שתי חברות שלה, בנות 6 ענוגות, חובבות ציור ויצירה, לכן היה לי הכי טבעי להכין להן מחברות ציור מטופלות. לזה הוספתי ערכה פשוטה של צבעי מים, קשרתי בסרט, סה-טו. קלי קלולה :-)

אם בהתחלת הקריירה הסקראפית שלי (שהיא כידוע, עתיקת יומין וארוכה, כמידת תשומת הלב הניתנת באמצעי התקשורת למדליות הנצברות של ספורטאינו הנכים באולימפיאדה), המנטרה שלי היתה "לפתוח, להשתמש, להתנסות. לא חוסכת בכלום", הרי שעכשיו אני מוצאת את עצמי מתבצרת באוצרותי, ממשמשת ומלטפת, וכל פרוייקט ורעיון מושמים על כף המאזנים, כשבצד השני מונח החשק שלי להיפרד (להיפרד, ממש ככה) מהחומרים המדוברים.

אני באשכרה זוכרת את עצמי חוזרת עם הסטיפה הראשונה של החומרים מנתנאלה, ודבר ראשון פותחת הכל. מפרקת את ניירות הדבק מכל קבצי הדפים, פותחת את אריזות המדבקות, משחררת את הדבקים, מערבלת את הסרטים, כי ידעתי שמה שבתוך האריזה - ישאר שם ולא יצא unless אני עושה את זה עכשיו, ועכשיו ? עכשיו אני מחבקת כל דף, סרט, בראד ודודל איזוטרי כאילו חיי תלויים בו. אינעל אני. זה כל מה שיש לי להגיד. זה חייב להשתחרר כי אני כבר ממש, אבל ממש לא עושה כלום !

ואם כבר התכנסנו (וגם כדי לסיים בנימה חיובית), אז אלה השניים שהעסיקו אותי בשבוע האחרון. מימין זו היא שעלתה כאמור ל-א', משמאל זה הוא שחזר לגן שלו, לקבוצת הבוגרים, נכנס ביום הראשון בלי להסתכל אחורה ולא שמענו ממנו מאז (בערך. אתן מבינות את הכוונה).