כינוי:
מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוקטובר 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 10/2008
השביעיה הסודית תסלחו לי אם אני לא אחזור על כללי המשחק. מין הסתם כולם כבר ראו, כתבו, שיחקו וקראו. אני רק אודה לנתנאלה, חתולי ומור שתייגו אותי, וחיכו בסבלנות עד שארים את הכדור המשובע הזה ואזיז את הישבן שלי גם לכתיבה ממשית.
here goes :
1. ירח הדבש שלי ושל האיש שלי (להלן, המוֹגִי) היה טיול רכבות הרים בארה"ב. הסתובבנו לנו בחוף המערבי והמזרחי, עלינו על כל מתקן שמצאנו, משהו כמו שבועיים (לא כולל כמה ימים מקדימים בוגאס, וכמה ימים מאוחרים בניו יורק) - כל יום פארק אחר. היה מטורף ופסיכוטי בעליל. במהלך הטיול שלנו פגשנו רכבות הזויות, כמו כאלה שעושים אותן בעמידה, כאלה שעושים אותן בעמידה כשבעצם רק קשורים בבטן והרגלים מתנפנפות, רכבות גבוהות במיוחד, רכבות מהירות במיוחד, ורכבות שכוללות עליה/נפילה ב-90 מעלות (ברור שהכל בsix flags). הרכבת השווה ביותר שהיינו בו הוא ללא ספק הקראקן, דווקא בsea world שבאורלנדו, שהוא לא פארק אקסטרימי במיוחד (אלא אם מחשיבים את הפינגוינים והלוויתנים), אבל הופתענו מאוד מגודל האטקרציה. הנה, קבלו בקטנה :
(ואגב, היום, אין שום שמץ שמצו של מצב שהייתי עולה על המתקן הזה שוב, או מי מחבריו. התבגרתי מדי, שלא להשתמש במילה שכוללת ז').
2. יש לי פטיש מטורף לביצים קשות. זה האוכל החביב והאהוב עלי בעולם. בכל ארוחה שכוללת ביצה קשה, אני תמיד אשמור אותה לסוף כקינוח, גם אם יש קינוח אמיתי. תמיד הביצה בסוף, שישאר לי הטעם שלה. ביזאר, אני יודעת.
3. פעם הטבעתי דג.
4. למורה שלי להתעמלות ביסודי קראו מ' בר זוהר, שהיה, אם נאמר בעדינות, לא אדם נעים או אינטיליגנטי במיוחד (וסליחה). היות ואני כן הייתי כזו, הוא ביקש ממני (הוא מורה, אני ילדה בכיתה ה' או ו') אם אני יכולה להתקשר לבית הספר לאומנויות בתל אביב, ולקבל מהם את פרטי ההרשמה, כי הוא רוצה לרשום את יעל, הבת שלו לשם. התקשרתי, השגתי, מילאתי בשבילו את טופס ההרשמה, והשאר היסטוריה.
5. הייתי חנונית מושלמת. ילדה של אבא ואמא, תלמידה מצטיינת, מעולם לא מורדת, אות ומופת. באמת. משבר ההתבגרות שלי הגיע בגיל 18.5 עת פגשתי את מי שעתיד להיות אהבת חיי, שהיה בדיוק ההיפך ממני - אופנוען, מעיל עור שחור, ועף מבית ספר בגיל 17. במשך שנה יצאתי איתו במחתרת, כי ההורים שלי סירבו להכניס אותו אלינו הביתה. הסטטוס היום : אני עדיין חנונית, הוא הפך כזה. חנוניזם זה דבר מדבק.
6. למרות האמור בסעיף הקודם, לא אני ולא הוא, מעולם לא דרכה רגלנו בשום מוסד אקדמי. שילוב של "לא צריך" ו"לא יצא". להגיד לכם שלא חסר לי קצת היום, לנוכח התארים השניים והשלישיים שחברי עושים ? אולי קצת. אני מתנחמת ומפצה בתחביבים חדשים.
7. אחרון ודי - יש לי את העבודה הכי מרתקת, מאתגרת, ולא שגרתית בעולם. זה לא אומר שאני לא מקטרת לפעמים כשאני קמה בבוקר, אבל בשורה התחתונה - אני יודעת שבורכתי ביג טיים. חבל רק שאני לא יכולה לדבר עליה, כי אם הייתי יכולה - זה מה שהייתי עושה כל היום.
עד כאן. כאמור, כבר כולם קיבלו, שיחקו והועברו, אז סליחה שאני מניחה גולל על המשך השרשרת, ומכריזה על עצמי כסוגר (של שרשרת, כן ?).
בברכת חזרה לשגרה טובה ומוצלחת, ואין על ימי חולין, ליאת
| |
חותמות זה טו-אוב !
אז כמו שכתבו כבר לפני, הכל התחיל משאלה של כסלו בפורום "אומנות שימושית בוינט" לגבי החותמות שלנו ומה אנחנו אוהבות, ומה הכי מוצלח ומה הכי לא, ויצאו כמה פוסטים מאוד מאוד מעניינים בנושא (קיפצו ללינקיה בסוף הפוסט הזה כדי לקרוא גם אחרים), והחלטתי שגם את דברי אני צריכה לומר, כי בכל זאת, חדשה חדשה, אבל כריות האצבעות שלי הספיקו להתחכך בכמה כריות דיו, ובטח שכמו בכל דבר, גם על זה יש לי מה להגיד.
נתחיל מזה שרק בזכות סדנת החותמות של נתנאלה נכנסתי בכלל לתחום הזה של הסקראפ, ופתחתי ענף חדש אצלנו בבית, למורת רוחו של בעלי. כבר באותה סדנא כשישבתי צמודה לנתנאלה וקצת מתחתיה (ככה יצא בסידור), ויצא לי ככה להשקיף מקרוב על האוסף שלה, ועל האוספים של הבנות שנשלפו מסביבי, איך אמרו חכמינו ? זה מחמם לי את האצבעות, זה מתיישב לי בנייר, זה מצטבע לי בעפרונות, זה מתבלנדר לי בטוש, וזה פותח לי את הארנק להרבה הרבה שמח :-)
קודם כל - העדפות. סטאזון. אמרו את זה קודם לפני, הרבה פעמים. ברור שרק הוא. ברור גם שכשהתחלתי, לא היה בשומקום סטאזון שחור. קניתי אצל נתנאלה אחד באפור עכבר כי זה היה הכי קרוב לזה, אבל לקח לי זמן למצוא חבר שחור (אני מאוד פוליטיקלי קורקט היום) וברור שכשהוא הגיע - חיי השתנו. מסביבים - דיו גירי חביב, בעיקר בשביל מסגרות וצומי. לא ממש יצא לי להחתים איתו, רק ללכלך. היפ היפ.
נקסט. סיליקון. ברור שסיליקון, וברור שמאלה שמגיעים עם הדבק מאחורה. כשעשיתי את הקניה הלא-קטנה שלי בStamping Bella הכי ביאס אותי שהן מגיעות גם unmounted, וגם בלי שמץ דבק מאחורה. בעסה. נכון שאפשר על קאפה, ונכון שאפשר עם דבק דו"צ על הבלוק האקרילי, אבל מודה שבכל זאת - באוס התבאסתי. (לא שזה מפריע לי להשתמש, אבל הפרינציפ ברור).
למה לא חותמות עץ ? כי הן לא יושבות טוב על הבלוק האקרילי (סתם, סתם), וכי הן תופסות מלא מקום במגירה, וכי הן יקרות יותר, וזה באופן טבעי, הכי מבאס.
האמת שגם עם חותמות אותיות אין לי שמץ נסיון. תמיד אני מסתכלת עליהן בענין, אבל עוד לא היה לי אומץ לרכוש ולנסות. קודם כל - הפונט מקובע מדי (שוב, נאמר בהומור), והן יקרות ככה שאני אף פעם לא יודעת לומר האם ומתי ימאס לי מהן, ובעיקר - מאוד מפחיד אותי הקטע של הדיוק, כי מילים בעיני חייבות להיות ישרות (אלא אם הן עקומות במכוון), ולא ברור לי איך מגיעים לזה עם חותמות אותיות. מילא סיליקון שמדביקים על בלוק אקרילי, אבל חותמות עץ ? קוסמות מי שמצליחות להחתים עם זה ישר, בחיי.
מה עוד לא ? מודה שכל סגנון הATC, הסגנון הרומנטי, המיושן, חותמות הילדים והנשים, והתמונות של פעם - לא עושים לי את זה. צר לי. הטעם שלי מופנה למקום אחר (הנה, תיכף).
טוב. עד כאן מה לא. עכשיו מה כן. הרבה חמוד. הרבה חמוד וקיטש וחיות ופיות והומור. אני כרגע עושה בעיקר כרטיסים, ובעיני כרטיס רצוי מאוד שיהיה מצחיק, אחרת הוא לא כיפי. נכון שזה חייב להתאים למקבל, ובכל זאת לא הכל אצלי מצחיק, אבל אני חייבת, חייבת שיהיה בחותמת (שהיא כרגע מרכז הכרטיס, בחיים העיצוביים שלי) איזה טויסט, איזה קטע, איזה משהו שיעשה לי חיוך לתת, וחיוך לזה שמקבל. לכן למשל, החותמות האלה מאוד אהובות בעיני : (אבל קודם - הבהרה. כל התמונות המוצגות פה, נלקחו מהאתרים של נתנאלה, my punch, ebay, ו Stamping bella)
והנה דוגמאונת לשימוש בתינוק :
האמת שהילדים שלי מהווים הרבה השראה בבחירת החותמות שלי. אני מודה שלמרות שאני קונה בשבילי, אני תמיד מסתכלת דרך העיניים שלהם ותוהה מה הם יאהבו, מה יהיה לי נעים להחתים בשבילם, בשביל חברים שלהם, לכן יש אצלי כל מיני חיות ופיות ונסיכות וכו', שתראו תיכף בהמשך.
נקסט. Stamping Bella כמובן, שתופסות מקום של כבוד במגירת החותמות שלי, רק שכאמור, מתבאסת מהיותן unmounted לחלוטין, אפילו בלי שמץ דבק על הגב. זה האוסף שלי :
נכון מכובד ? כאמור, מאוד אוהבת אותן :-) הנה דוגמיות לשימוש :
ואגב, דווקא לחותמות המגנוליה למיניהן, אני מאוד לא מתחברת. לא כל כך לטעמי. נמשיך. החותמות הכי מוצלחות שלי, והכי בשימוש שלי - חותמות הפיות. קניתי אותן באיביי ממש בתחילת הדרך (לדעתי אלה החותמות הראשונות שקניתי), נלחמתי עליהן במכירה (המחיר עלה ועלה, היו המון הצעות) וידעתי שאסור לי לוותר, כי הן יהיו אצלי המון בשימוש. וואלה, צדקתי.
ולקט באמת מזערי, מכל העבודות שלי עם הפיות הנ"ל :
יחד עם הפיות, רכשתי סט נוסף של פרחים וצורות, שצוירו "כאילו" ביד חופשית. חלקם מלאים, וחלקם (כמו בעבודה המצורפת) רק בקווי מתאר. חשבתי שהסט הזה יהיה מאוד שימושי, וגיליתי שממש לא. לקח לי הרבה זמן למצוא מה לעשות איתו, בעיקר כי מחשבת החותמות שלי היא פרקטית ומרכזית, כלומר אני מתייחסת לחותמות כאלמנט מרכזי בעבודה. עם הזמן אני לומדת להשתמש בהן לכיוון עיטורי של תוספת לעבודה, מה שאומר שסוף סוף פתחתי את הסט הנ"ל. לצערי אני לא מוצאת כרגע תמונה של הסט ברשת, ואין לי אפשרות צילום. תצטרכו להאמין לי :-) הנה דוגמית לעבודה עם חותמת הפרח (אחת מכמה, שמה שמבדיל ביניהם הוא מס' עלי הכותרת והגודל) :
ועוד בקטנה - חותמת שאני מאוד אוהבת, פרחים, שמאוד נעים לצבוע בצבעי מים, ושימשו המון בשנוטובות שהכנתי עכשיו :
עוד חביבים ואהובים - חותמות הינשופים, ורביעיית החיות. שני הנ"ל בשימוש מאוד מינורי מסיבת קוצר בהזדמנויות, אבל אהובות מאוד :
ודוגמיות לשימוש :
אה, וכמובן, התחת של החתול :-) אין, אין על החותמת הזו בכל העולם כולו, רק חבל שאפשרויות השימוש בה קצת מוגבלות.
ושניה לפני הסוף - חותמת העץ, המאוד אהובה שלי. היא עדיין לא מזיעה מאובר שימוש וחבל. אני צריכה לשלוף אותה יותר.
והנה שימושי עץ :
מה עוד לא הזכרתי ? חותמות מילים, יש לי די הרבה ואני אוהבת מאוד - כל מיני "בשעה טובה", "מזל טוב", "תודה", ושאר הז'אנר. הכי מוצלחות שאפשר ומאוד משמשות להרבה דברים טובים.
ועכשיו לסעיף ה - מה לא. אז קודם כל זה - חותמות שאהבתי מאוד בעת הקניה (באיביי), ושוכבות אצלי במגרה בלי שנפתחו אף פעם.
ועוד סט אחד שקניתי אצל נתנאלה, וטרם למדתי מה עושים איתו. אולי עוד פעם. גם תמונה שלו אין לי, אז תדמיינו. משהו מהז'אנר הזה (שפרפרים קוראת לו ג'ורנלינג), רק בעוד כל מיני צורות וגדלים, והכל מסיליקון :
אולי יום אחד אני אלמד מה עושים איתם, ברצינות. כרגע באמת שאני לא מבינה.
ומה בwish list ? קודם כל אני חושבת שאני צריכה להסביר את התהליך החשיבתי שאני עוברת. אם בהתחלה, כאמור, החותמת היתה מבחינתי מרכז העבודה שהכל נבנה סביבה, הרי שהיום אני מתרגלת למחשבה שחותמת יכולה להיות גם תוספת, משחק, משהו בצד שתופס את העין ולאו דווקא עליה נסמך הכל. לכן אני מאוד מאוד חושקת בכל מיני דודלינג ועיגולים וקישוטים דומים שראיתי אצל נתנאלה, אבל בגלל שאני בעוצר קניות (מטעמי מקום וחשבון בנק) - אני עדיין עוצרת בעצמי ולא מבצעת. וכן, גם הפוסטים האחרים גרמו לי כן לרצות לנסות אותיות. לכשיגמר העוצר, כאמור :-)
והנה, כמובטח, לינקים לפוסטים נוספים בנושא (הלקט נאסף דרך הבלוג של משחק מילים) : חגית פרפרים זיקוקית עלמה7 חתולי יאמה הילה קינשסה עלמה7 ענת בנטוב נתנאלה
הגריטה
אילאיל
מור
הדר
דיילי
שרון
וגם אצלי, מבטיחה לעדכן את הרשימה הנ"ל.
בחיי שזה היה הפוסט הכי ארוך שלי, אבל גם הכי כיף לכתיבה :-) שאו ברכה וסוכות שמח, ליאת
| |
|