כינוי:
מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 8/2008
בטיפול
עוד כשהתחלתי להציץ בבלוגים ובפורומים ולהשקיף מהצד, אני חושבת שמה שהכי משך אותי היה המחברות המטופלות.
בתור המופרעת-חולת-כלי-כתיבה-וציוד-משרדי שאני, ובתור כזו שיש לה המוני-מחברות-יפות-שאין-לה-מה-לעשות-איתם-כי-הכל-קורה-היום-במחשב, הז'אנר המטופל משך אותי מאוד.
לכן, היה לי ברור שאחרי שיעור ההיכרות שלי אצל פרפרים בנושא הכרטיסים, הדבר הבא שאבקש ללמוד יהיה מחברות מטופלות, והנה - השבוע הצלחתי להשלים סוף סוף את זו שהתחלתי עם הפרפרית לפני כחודש, ועוד אחת שעשיתי ככה מהיום למחר, כמתנה מיידית לחברה שהביא לי צעצועי סקראפ מאמריקה (וליתר דיוק תבניות קאטלבאג למכשיר שעדיין אין לי, כי בארטא הוא יגיע רק עוד חודש).
אז הראשונה שהתחלתי לפני חודש - נמסרה הבוקר לאמיר, חבר טוב שמתחיל מחר תואר שני, וגרמה לו להתרגשות עצומה (אבל אמיר הוא כזה, מאוד מחובר לרגשות שלו :-) )
ככה מלפנים (שאותו עשיתי עם פרפרים, לכן הוא מודבק יפה ומדוגם, פרט לינשוף שאותו הוספתי אחר כך) :
כשיצאתי מפרפרים בידיעה שאת הצד האחורי אני עושה לבד, לקחתי ממנה בעיקר דפים כחולים. בסופו של דבר זה יצא קצת בעסה, כי הם לא מאוד מתאימים לירוק שמציץ מהספירלה, אבל מילא. עדיין יצא נחמד (ומלא טלאים, כי היו לי מיליון טעויות, אבל מילא. מי שלא עושה לא טועה, ככה אני מנחמת את עצמי...)
ולכל העניינים האלה למעלה צורף כרטיס ינשופי :-)
עד כאן המחברת של אמיר.
המחברת השניה היתה למיכאל שחזר מלאס וגאס. היו לי מלא בלאגנים עם ההזמנה שניסיתי לעשות דרכו, בעיקר כי כל הציוד שהזמנתי לקח לו המון זמן לצאת בכלל מהמחסנים של החנות האונליינית, וכל הזמן הייתי עם האצבע על הדופק וראיתי איך מיכאל חוזר לארץ והציוד שלי נשאר שם (וזה מילא, אבל שיחזור בידיים ריקות ??) ואז שלושה ימים לפני שעזב התעצבנתי, התיישבתי על אמאזון שזכרתי שיש להם אופציית שליחה מהיום למחר, וחיפשתי את כל מה שקשור בסקראפ שיכול להגיע למלון תוך 24 שעות. בסופו של דבר יצאו לי בעיקר תבניות קאטלבאג, וזה מאוד משמח, למרות שעוד אין לי קאטלבאג, אז כרגע התבניות אוספות אבק ומחכות שזו מארטא תודיע לי שהקאטל נמצא.
אבל למיכאל הייתי חייבת לומר תודה איכשהו, לא ?
זה המלפנים :
וזה מאחור.
לשמחתי, חותמת הטוסיק של החתול הופכת שימושית מרגע לרגע, ולחשוב שקניתי אותה כקוריוז במחשבה שבטח לא יהיה לי מה לעשות איתה, אבל מצד שני - לא יכולתי להתעלם... ;-)
ועד כאן פרק ה"בטיפול" הראשון שלי.
(וכן, אם חושבים על זה, גם לי לא יזיק איזה מרשם לכדורים...)
ליאת
AKA mogit
| |
פיצי פיצי (וגם - הפעם הראשונה שלי)
זה הולך להיות פוסט על דברים קטנים. קטנים קטנים. כמה קטנים ? שאפשר להכניס בקופסת גפרורים קטנה קטנה.
הכל התחיל מהחלפות. עד כה הסתפקתי בצפיה צדדית מקנאה בדיוני ההחלפות בפורומים והקומונות, ותהיתי מתי אני ארגיש מספיק בטוחה בעצמי ובעבודות שלי, להצטרף גם. כשכסלו הציגה בפורום אומנות שימושית בוינט את נושא קופסאות הגפרורים והמיניאטורות שבפנוכו, אמרתי לעצמי - וואלה. קטן, תחום (מבחינת האפשרויות להתפרע), רב תחומי (מבחינת האפשרויות להתפרע), ונראה לי מתאים פיקס להתנסות ראשונה.
חיכיתי לראות מי המוגרלת שלי, וכשיצאה mongar, שמחתי מאוד, בעיקר כי זכרתי שיש לנו ידידה משותפת ששמחה לשחרר פרטים, בעיקר את הפליקר שלה, ולספר לי שהצבע החביב עליה הוא סגול.
מכאן כבר הכל היה חתיכת עוגה (קטנה ומגופררת).
לקח לי כמה ימים להתפקס (כבר אמרנו שזה קטן), ועוד כמה ימים להחליט מה אני דוחפת בפנוכו, והרעיון התחיל קורם עור וגפרורים.
כשאני מסתכלת על התוצאה המוגמרת, אני עדיין תוהה מה גרם לי ליצור דווקא ארון בגדים, כי בגדים זה לחלוטין לא הז'אנר שלי, בטח שלא ארונות (אני מאלה שמקפלים מהר מהר, מכניסים מהר מהר, וסוגרים מהר מהר שלא יפול). אני מניחה שהכל התחיל מכדור הדיסקו, כי ברור לי שאם וכאשר יהיה לי walk in closet - כדור דיסקו יהיה הדבר הראשון שיכנס אליו.
ומה לקח הכי הרבה זמן ? כמובן, לעצב את הקולב השחור שבקושי רואים פה. היה מצחיק לראות איך לאט לאט נערמים להם חוטי התיל המעוקמים למרגלותי, עד שכמובן חזרתי לקולב הראשון והבנתי שיותר טוב מזה - כבר לא יהיה.
וכמובן ששכחתי לצלם מאחורה. את כרטיס הברכה לעומת זאת, דווקא זכרתי :
ולא, כמובן שלא *אני* עשיתי את הקווילינג. קנוי לגמרי.
אבל נכון מהמם ומאוד עושה חשק לנסות לבד.
נכון.
מוסיפה לto do list.
מה עוד ? אה, כן. להראות איך ארזתי.
את קופסת הגפרורים הכנסתי לקופסא קצת גדולה יותר מרופדת, ובשביל לקשט את הריפוד תקעתי כמה סיכות מתפצלות בצורת כפכפים סגולים (רק למה כל הכפכפים הם של רגל ימין, למה ? לא יכלו לגוון בחבילה ?)
ומבחוץ, זה נראה ככה :
(התמונה קטנה יחסית כי היא נורא, אבל נורא מטושטשת. אני לא אספר באיזו שעה זה צולם, אבל רמז - בשעות כאלה אני בדרך כלל נוטה להריח את החלומות מלמטה).
עד כאן מה שיצא ממני.
ומה נכנס אלי ?
אהההההההה, פה כבר היה באמת מקסים :-) אני קיבלתי קופסית גפרורית מעירית3, ובתוכה ארוז הארנב הממהר, המאחר והלא מצטער, החבר של עליסה, זותי מהפלאות.
הנה, תראו את התמונות שעירית3 צילמה (התמונות שאני צילמתי יצאו ג'יף, ואין מצב שאני מחכה עוד יום בשביל לנסות לצלם שוב. הפוסט הזה מתעכב כבר שבוע !)
מאחור :
ומלפנים (איזה מעלף הארנב, והכובע, והמון כוכבי זהב שמפוזרים מסביב... לגמרי וואו) :
וכמובן שהיה גם כרטיס ברכה מצורף (עכשיו זה כבר הצילום שלי ). ככה הוא סגור :
וככה כשהוא פתוחחחחחחח :-)
זהו. היה מואי שווה, וכיף ענק, ובכלל לא כואב כמו שמספרים על הפעם הראשונה ;-)
fun טהור :-)
תודה mongar על השמחה בקבלת ההחלפה, תודה לאטינגרית על התיווך והסיוע בדרך, תודה עירית3 על ששימחת אותי, ותודה לכסלו על הארגון, הסבלנות והמענה לשאלות האינסופיות שלי :-)
איזה שווה זה החלפות !
מתי מחליפים עוד הפעם ?
| |
באה מנוחה ליגע (NOT)
כמו בשנה שעברה, כמו בשנה שקדמה לה, וככל הנראה, כמו גם בשנה הבאה - גם השנה הזו הכנסתי את עצמי למרתון "מתנות סוף שנה לגננות, לצהרונית, ולאיש הנחמד על הספסל שאומר להם שלום בבוקר" (טוב, לא, אבל הבנתם את הרעיון).
וכמו בכל שנה, אני מתעקשת (כמובן) להכין הכל לבד, וכל שנה אני שוב נכנסת לסחרור האינסופי של שעות ללא שינה, יצירתיות שנמוגה, ועייפות מצטברת שבהחלט גורמת לי לגזור עקום, להדביק עם בועות, ולהשבע שבשנה הבאה אני קונה מקס ברנר.
אשרי המאמין.
השנה, כיאה לז'אנר החדש שאני ממלאה את חדרי בו, היה ברור שאני מכינה משהו מנייר. הפור נפל על קופסאות מטופלות שמילאנו בנשיקות קטנות (כאלה מהמאפיה, לא מהשפתיים) וקישטנו יחד.
ולמה הכל ברבים ? כי בת השש שלי דרשה להוסיף את עצמה לצוות ההכנה (שעד אותו רגע מנה רק אותי, וברור שזה יותר עדיף), ואז מצאתי עצמי לא רק מתאמצת שיצא לי ישר (כי כאילו, זו בכל זאת פעם ראשונה שלי) אלא גם מנסה להמציא לה עבודות שמצד אחד ירגישו לה שותפה, ומצד שני - יפנו לי את הדרך לעשות טעויות לבד (כי לילדים בני 6 לא מעירים כשהם גוזרים עקום. לעצמי אני כן יכולה להחרים את המספרים ולשלוח אותי לחדר לישון. אח, לישון. לו רק מישהו היה באמת שולח אותי לעונש לישון).
בקיצור - זה מה יצא. אפשר לראות שחותמות הפיות עבדו ועובדות אצלי שעות נוספות.
רביעיה ראשונה :
ואז בבת אחת נשבר לי מהורוד, ועברתי לכחול :
ואלה תמונות של כל החבורה המטופלת. תודה גדולה לפרפרים על ההסברים ולd.ettinger על האוזן הקשבת בעת משבר צנוע :
והנה, גם ממבט על. היות ואין לי כרגע שום מכשיר חיתוך שחותך עיגולים (הקולוזל שלי נשארו להמר בוגאס, והקאטלבאג עוד לא ברור מה יעלה בגורלו), החלטתי שאני לא גוזרת לבד אלא משאירה את החום של הקופסא המקורית (שהיא קופסא לקפה), ומשתמשת בו כרקע - הן לדפים העוטפים והן לקישוט המכסה).
והנה כל החבורה, עטופה, מצולפנת, ומוכנה למסירה :
וזהו. עוד כרטיס יומולדת אחרון אחד, לאקס-מטפלת שלנו שאנחנו אוהבים מאוד, ואני יכולה לנוח. עד הערב. עכשיו מתחילים לעבוד על החלפת קופסת הגפרורים של פורום "אומנות שימושית" בוינט, שהיא לגמרי במקרה גם ההחלפה הראשונה שלי.
אמא'לה.
שאו ברכה והמשך נעים, ,
mogit :-)
עדכון מהשעה כמעט ארבע אחר הצהרים
==========================
בבוקר, כשהבאתי את המתנות, היתה שמחה גדולה ותודה מהצוות.
עכשיו כשאספתי את הבחור הצעיר, כבר היתה שמחה ענקית, תודה ענקית, והמון המון הערכה לעבודה שלי.
או כמו שאמרה אחת הסייעות - פתחתי את העטיפה, ראיתי קופסא יפה, ואז קלטתי שכתוב עליה השם שלי ותהיתי באיזו חנות מוצאים קופסאות עם שמות עליהן...
אבל הן הבינו לבד שהידיים שלי היו מעורבות בזה 
היה שווה 
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
