שלום אנשי העם

מה שלומינו ביום בהיר שכזה ?

סתם עזבו -,-

כאן קארין D:

מודיעה לכם על הסיפור החדש שאני ואישתי קארן פותחות .

נכון שהיתגעגעתם ?

טוב מה אני חופרת , תהנו (:

לפני 6 שנים .

" תכירו ילדים זאת קרולינה . היא הגיעה אלינו מרוסיה . תתנהגו אליה יפה "

אמרה המורה החדשה שלי .

העלתי חיוך ביישן על פניי , עוד לא ידעתי כלכך את השפה " שלום " השבתי ושמעתי לחשושים .

כשהיתיישבתי שמעתי מאחורי לחשושים , ילד וילדה .

שמעתי את השם שלי הרבה , זה לא כ"כ נעים .

הרגשתי חנוקה מכל המבטים האלה , כיאילו סכינים עפים לעברי .

כאשר שמעתי את הצלצול שמכריז על ההפסקה לא ידעתי לאן אני צריכה ללכת או אמורה לעשות ,

איך להשתלב בחברה , מה להגיד , איך להתנהג .לעזעזל .

" שלום , קרווווליינה " אמר אחד הבנים שהבנתי שהוא דיי מקובל בחברה ,

הרמתי את מבטי לרגע בחיוך ולאחר מכן הבנתי שנימת הדיבור שלו היא ליגלוג .

"היי?" אמרתי בחששות.

"אז מאיפה אמרו שם שאת ? רוסיה ?" הוא שאל כמתעניין.

"כן,סנט פטרסבורג"דייקתי בגאווה.

"סנט פרטסבורג?" הוא שאל וצחק.

לא הספקתי להגיד לא וכבר הייה סביבי מעגל של כל ילדי הכיתה.מקפצים סביבי מקללים אותי וצוחקים.

" רוסיה מסריחה "

"תחזרי למקום שממנו באמת ! "

כל אלה , כל משפטי הלעג האלה נזרקו אלי .

באותו רגע,רציתי שהאדמה תבלע אותי.התקפלתי לכדור במרכז המעגל.המורה הגיעה וסילקה אותם.אחרינו הלכה ודאגה לי ילדה אחת מהכיתה.

היחידה שלא לקחה חלק בכל ההתעללות.קראו לה ג'קי.

בכיתי כלכך חזק ששלחו אותי הביתה.חזרתי אל אמא בוכה.אמא הבטיחה שאנחנו נעבור למקום שיהייה לי בו טוב.

ושיהיו שם ילדים טובים.משחקי כדור.ושלא יציקו לי שם.

כעבור 6 שנים .