יובלי & ענבלי סיפורים

שיחת היום – פרק 1

"בוקר טוב מתוק שלי, צריך לסיים לארוז" אמרה אמא ופתחה את החלון, קרני השמש נכנסו והציפו את החדר באור. "בוקר טוב מאמא אני מיד קם" אמרתי משפשף את עיניי. 'מחר. מחר אני עוזב את צרפת ועובר לישראל' חשבתי לעצמי בעצב. הלכתי לשירותים שטפתי את פני וצחצחתי שיניים. ירדתי למטה עם בוקסר והכנתי לעצמי קפה. שתתי את הקפה והלכתי לעזור לאמא באריזות. "מאמא.. צריך לקחת גם בגדים ארוכים?" שאלתי. "כן.. אבל לא הרבה כי בטח נקנה שם בגדים.." אמרה "ולך תעיר את לורן.. היא צריכה להמשיך לארוז" המשיכה.

סיימתי לארוז אחרי שלוש שעות והלכתי לבדוק מה עם לורן.

"סיימת לארוז??" שאלתי אותה. "ניראה לך שסיימתי?!" שאלה בציניות והצביעה על מיטתה.

מיטתה הייתה מלאה בגדים, חצאיות, שמלות, מכנסיים קצרים, ארוכים, וחולצות מכל הסוגים.

"טוב שתסיימי תודיעי" אמרתי לה והלכתי לחדרי.

ראיתי את הסרט 'אושן 13' ופתאום צלצל הטלפון. "הלו" אמרתי. "היי אלכס היום אנחנו יוצאים בערב למגדל, יש שם מסיבה, יהיה מגניב תבוא" אמר חברי הטוב אלפרדו. "אין בעיה .." אמרתי וניתקתי את השיחה.

"אלכס תיפתח לי נו..." אמרה אחותי לורן. "טוב, יאוו איזה מעצבן זה אחים קטנים" אמרתי ופתחתי את הדלת. "מה כדי לי לקחת את הז'קט האדום, השחור או הלבן?" שאלה אותי והחזיקה את שלושתם. "את השחור והלבן" אמרתי לה 'יופי מצאת את מי לשאול' חשבה לעצמה.

-בערב-

הייתי מאורגן למסיבה ואלפרדו צפצף לי מהמכונית שלו, נכנסתי למכונית ונסענו למסיבה. שנכנסנו למועדון התנגנו השירים האהובים עלי, היה כל כך כיף. כל החברים שלי באו רקדנו ושמחנו.

פתאום נכנסה למועדון ויקי. "אחי תראה מי נכנסה.." אמר לי אלפרדו. "אני שנייה חוזר" אמרתי והתקדמתי לעבר ויקי.

"מה את עושה כאן??" שאלתי אותה. "מה זאת אומרת?! באתי להיפרד" אמרה ונגעה בעורפי

"ויקי אני מבקש שתלכי. זה הערב האחרון שלי בצרפת ואני לא רוצה בעיות אז לכי" אמרתי לה וסימנתי לה עם היד איפה הדלת. "נו.. הרגע הגעתי תן ליהנות קצת" אמרה...

"נו.. ויקי זאת המסיבה האחרונה שלי בצרפת ואני מבקש ממך ללכת אז את יודעת את הדרך לדלת אז קדימה" אמרתי לה וסובבתי אותה לכיוון הדלת. "ופעם חשבתי שאתה חמוד" אמרה והלכה.

חזרתי ואלפרדו ואמרתי לו "היא הלכה". "איזה מזל. רק היא הייתה חסרה לנו עכשיו" אמר.

"טוב אלפרדו אני מעריך את זה מאוד אחי אבל הטיסה שלי עוד איזה ארבע שעות ואני חייב לטוס.. חח לטוס איזה משחק מילים.. עזוב אחי אני הלכתי תודה על המסיבה" אמרתי כולי שיכור. יצאתי מהמועדון ובקושי הצלחתי ללכת. "רוצה שאני יעזור לך ??" שאלה אותי ויקי וראיתי אותה מתקרבת אלי. "ויקי דיי כואב לי הראש ואין לי כוח אלייך, אני הולך הביתה" אמרתי והלכתי.

-בטיסה-

"אלכס" אמרה אחותי לורן..

"מה קרה לורן..?" שאלתי אותה.

"אני לא כל כך מרגישה טוב" אמרה לי "טוב חכי רגע.." אמרתי וקראתי לדיילת

"סליחה אני יכול לקבל בבקשה שקית הקאה??" שאלתי ולורן הוסיפה "מהר בבקשה".

"הנה השקית שלכם תרגישו טוב" אמרה הדיילת ונתנה לנו את השקית .

"תודה רבה" אמרתי. "קחי לורן, תקיאי את תרגישי יותר טוב" אמרתי לה והחזקתי את ידה.

(אני ולורן היינו אחים טובים. כמעט אף פעם לא רבנו ותמיד עזרנו אחד לשני).

התחלתי לחשוב מה אני יעשה בישראל ואיזה חברים אני רוצה שיהיו לי ואז נרדמתי.

"אלכס? אלכס? תתעורר נחתנו.." אמרה לי לורן והעירה אותי..

"היי.." אמרתי לה וקמתי מהכיסא והלכתי לעבר השרוול נוסעים.

"אלכס היית מאמין שאנחנו באמת בישראל??" שאלה אותי לורן ואני עניתי לה "כן זה כל כך כיף שנוכל לפתוח דף חדש" .

הגענו למקום הזה שלוקחים את המזוודות. "אלכס הנה המזוודה שלך. קח אותה" אמרה לי אמא. "לורן, לורן המזוודה שלך! קחי אותה" אמרתי לה ולקחתי במקומה. "תודה שהודעת לי" אמרה לורן ולקחה את המזוודה שלה מידיי.

"טוב כולם לקחו את המזוודות שלהם??" שאלה אמא שלי. אני ולורן הנהנו עם ראשנו ויצאנו החוצה. אמא ניסתה לתפוס מונית והצליחה. "שלום אני רוצה בבקשה שתיקח אותנו רח' ארלוזרוב 84' " אמרה אמא. הנהג חייך ואמר "צרפתים ?" ואנחנו צחקנו. לאמי היה מבטא כבד מאוד. לי וללורן פחות אבל ידענו לדבר עברית וצרפתית.

עברו ארבעה ימים על פריקת מזוודות וקניית רהיטים חדשים לבית שלנו.

"אלכסנדרו קום! זה היום הראשון שלך בתיכון.. קום " אמרה אמי ופתחה את החלון.

"מאמא אני מיד קם" אמרתי ושפשפתי את עיניי.

קמתי מהמיטה והלכתי לשירותים החדשים שהיו בחדרי. שטפתי פנים וצחצחתי שיניים. פתחתי את הארון שלי ולקחתי ג'ינס יפה וחולצה שחורה קצת צמודה. וירדתי למטה.

"בוקר טוב אח שלי" אמרה לורן. "מה זאת השמחה הזאת על הבוקר?" שאלתי אותה מחייך.

"סתם אני שמחה שאני עולה לכיתה ט' ואתה עולה לכיתה יא' " אמרה ואני חייכתי..

"בוקר טוב מלאכים שלי" אמרה אמא. "בוקר טוב מאמא" אמרנו שינינו ביחד.

"בואו חמודים, אני ייקח אתכם לבית הספר החדש" אמרה אמא. לורן ואני יצאנו אחריה למכונית החדשה.

"טוב חמודים הגענו.. " אמרה אמא ואנחנו יצאנו מהמכונית.

"טוב אז כאן אנחנו מתחילים " אמרה לורן. התחבקנו והלכנו כל אחד לכיתתו. איחרנו את הצלצול ב20 דקות אז..

נכנסתי לכיתה והמורה שאלה "אתה אלכסנדרו נכון?" ואני אמרתי לה "אלכס וכן" והיא חייכה.

התבוננתי בתלמידים וכולם נעצו מבטים אחד בשני. היה מביך לעמוד שם איזה חמש דקות וכולם מסתכלים עלייך בפרצוף של 'מאיפה צצת?!' .

"יש מקום פנוי בסוף הכיתה אתה מוזמן לגשת אליו" אמרה המורה "סליחה אני לא מבין מה המילה שאמרת" אמרתי לה וכולם צחקו עליי. "אל תצחקו זה לא יפה. הוא עולה חדש מצרפת והוא לא הבין מילה אז לא הבין מה קרה?" אמרה המורה. "אתה יכול ללכת לשבת" אמרה שנית ואני הלכתי.

עבר השיעור בסבב היכרות והגיע תורי.

"אני אלכסנדרו אבל כולם קוראים לי אלכס. הגעתי לפני שבוע מצרפת ואני נוצרי" אמרתי וכולם יש אמרו "מה?!?! איך נתנו לנוצרי להיכנס לכיתה?!" ואני נורא התביישתי במי שאני והתיישבתי.

-בהפסקה-

כולם באו אלי והתחילו לרדת על המראה  הקצת פריקי שלי ואני לא השבתי על כל הקללות שזרקו לי כמו למשל "לך תזיין את סנטה י'כאילו פריק" וכל מיני כאלה.

היום המשיך ואני כעסתי על כולם ובצלצול הגיעה אלי ילדה אחת ואמרה לי "תגיד איך אתה לא מתבייש להגיע לבצפר של יהודים אם אתה נוצרי??" והלכה.

ככה המשיך כל יום, כולם באו וקיללו אותי ואותה ילדה באה אלי וירדה עליי.

באיזה שהו שלב נמאס לי להיות לבד אז נכנסתי לפורום של הלהקה שאני אוהב והתחלתי לדבר שם עם מישהי.

ביקשתי ממנה את המסנג'ר שלה היא נתנה לי אותו ושלחתי לה בקשת אישור במסנג'ר והיא הוסיפה אותי והתחלנו לדבר. קראתי לעצמי 'פיאר' ולה קראו 'בת הים הקטנה' :

פיאר: אז.. שלום קוראים לי פיאר מי את?

בת הים הקטנה:  כמו שאתה רואה אני בת הים הקטנה. אז מה קורה?

פיאר: הגעתי לפורום הזה כי המצב שלי חרא.

בת הים הקטנה: למה חרא? מה קרה?

פיאר: עזבי סיפור ארוך.. איפה את גרה?

בת הים הקטנה: זה קצת מוקדם לפרטים כאלה אם נשמור על קשר אני יגיד לך ...

פיאר: אל תדאגי נשמור על קשר.. אני חייב ללכת לעזור לאמא שלי אז אני ידבר איתך כבר ביי=)

בת הים הקטנה: ביי...