יובלי & ענבלי סיפורים

שלום לכולם...

http://www.youtube.com/watch?v=RHakTnvZEas

חובה לראות - האנשים האלה הם הכי שפיצים בעולם!!!!!

קבלו את פרק 2

כאן נגמרה השיחה שלנו...

יצאתי מהמחשב והלכתי להכין שיעורים.

הם היו ממש קלים אז גמרתי אותם בעשרים דקות.

הכנתי רשימת מכולת והלכתי למכולת.

לקחתי את כל הדברים אבל לא מצאתי משהו אחד אז הלכתי לשאול את המוכר.

"סליחה, איפה יש לכם פסטה?" שאלתי את המוכר. והוא הראה לי

"אוקי תודה סניור" אמרתי והוא צחק. לא הבנתי למה הוא צחק.. אולי בגלל שאמרתי סניור?!.

הלכתי לאזור הפסטות וראיתי שם את דנה..

"היי דנה" אמרתי לה.

"שכחת לקנות חזיר או רגלי צפרדע שבאת למכולת?! רק שתדע במכולת הזאת אין דבר כזה" אמרה והלכה..

"טוב.." אמרתי ולקחתי את סוג הפסטה שניראה הכי יפה (פסטה ביסלי).

הלכתי לקופה ושילמתי, שמתי הכול בשקיות ויצאתי לכיוון הבית.

מרחוק ראיתי כמה מהילדים בכיתה שלי אז עשיתי להם שלום והם התקדמו לעברי.

"אוו שלום לך אלכסנדרו.." אמר אחד הבנים..

"אלכס" תיקנתי אותו.

"יחתיכת נוצרי מסריח" אמר שגיא (אחד הילדים).

"אני לא נוצרי מסריח. אני נוצרי רגיל אז תעזבו אותי כל היום רק מקללים אותי .. היה לכם נעים אם היו עושים לכם את זה כי אתם יהודים??" אמרתי..

"לנו כבר עשו את זה לפני שישים שנה.. ונחש מי עשה את זה? הנוצרים. אז זה זמן להתנקם לא?!" אמר אחד הילדים והתקרב אלי.

הלכתי צעד אחורה, והוא צעד קדימה ואז הצטרפו שאר חבריו והתחילו להרביץ לי.

לא הרגשתי את הפנים שלי ואת הרגל השמאלית ונפלתי. הם השאירו אותי ככה, שוכב על המדרכה עם המוצרים מהמכולת לידי.

"סליחה.. סליחה? אתה בסדר?" היא שאלה אותי.

"כן.." אמרתי. "אאהיי.." אמרתי וניסיתי לקום. "חכה אני יעזור לך" אמרה והושיטה לי את ידה.

הלכנו לספסל הקרוב והתיישבנו.

"אתה בטוח שאתה בסדר?" שאלה אותי שוב.

"כן.. אבל כואבת לי הרגל מאוד" אמרתי לה בפרצוף נואש. היה לי פנס בעין ודימום חזק מהרגל ובחזה היו לי כמה שריטות.

"איפה אתה גר?" שאלה אותי. "רח' ארלוזרוב" אמרתי לה.

"אה.. זה קרוב בוא נלך אליך הביתה ואני יטפל בך" אמרה לי, שמה את ידי על כתפיה והלכנו לבית שלי.

שהגענו היה שלט על הדלת 'אלכס הלכתי לחברה (שיר) תתקשר אם צריך'. "מי זאת?" שאלה אותי

"אחותי " עניתי לה ונכנסנו הביתה.

"בית יפה.." אמרה והושיבה אותי על הספה. "איפה יש לך חומר חיטוי?" שאלה והצבעתי על הארון שבמטבח.

היא לקחה את החומר חיטוי ושמה על קצת צמר גפן.

"תגיד לי עם כואב לך טוב?" שאלה ושמה את הצמר גפן על ברכי הפצועה. "אהיייי" אמרתי לה. "כואב?" שאלה

"לא, קצת שורף" אמרתי...

אחרי עשר דקות בערך היא סיימה לחבוש אותי ולטפל בי. "תקשיבי, יש עכשיו סרט ב V.O.D  - שרלי וחסי או משוו" אמרתי לה. "יש לך מבטא. אתה צרפתי?" שאלה אותי במבטא צרפתי לחלוטין. "כן גם את?" שאלה. "לא אני הייתי בשליחות לפני שנה בצרפת אז אני יודעת קצת. "טוב נראה את הסרט?! ואומרים צ'רלי וחצי ולא שרלי וחסי" אמרה וצחקה. הזמנתי את הסרט.

התחלנו לראות ואמא הגיעה הביתה. "שלום אלכסנדו מי הגברת?!" שאלה. "סתם מאמא.. זאת ידידה מבית הספר" אמרתי ועשיתי עיניים לילדה שישבה לידי.

"טוב אנחנו בחדר" אמרתי בצרפתית ונכנסו לחדר שלי.

"טוב את עוד לא אמרת לי איך קוראים לך..." אמרתי לה והתיישבתי על מיטתי. "או נכון ברח לי מהראש.. נעים מאוד אני מיה" אמרה לי וחייכה.  "נעים מאוד אני אלכס " אמרתי וצחקנו.

"טוב אז ספר לי על קורות חייך אלכס" אמרה לי וחייכה.

"טוב.. אז אני אלכס ובאתי מצרפת, פריז. הייתה לי לפני שנתיים חברה בשם ויקי ועכשיו היא לא עוזבת אותי. אני מנגן בפסנתר ואני נורא אוהב את הלהקה simple plan " אמרתי וחייכתי.

"ויקי? גבוהה כזאת עם שיער חום בהיר? רזה שהולכת תמיד עם מכנסיים קצרים?" שאלה אותי מיה .

"כן למה?" שאלתי אותה..

"אני מכירה אותה הייתי שכנה שלה.. אבל ממש שנאתי אותה. היא הייתה כל כך מגעילה אלי" אמרה לי והוסיפה "סליחה כן" ואני צחקתי ואמרתי "לא, זה בסדר. גם אני לא משהו אוהב אותה".

"אז.. תגידי בת כמה את?" שאלתי אותה.

"אני בת 15 וחצי כיתה י' " אמרה והוסיפה "בן כמה אתה?".

"אני בן 16 וחצי עוד מעט 17" אמרתי וחייכתי..

"יש לך מסנג'ר?" שאלה. "כן" אמרתי ורשמתי על ידה את המסנג'ר.

"תודה.. טוב שמחתי לעזור. אני חייבת לחזור הביתה. נדבר כבר" אמרה ויצאה מביתי.

קיבלתי הודעה מבת הים הקטנה.

בת הים הקטנה: היי פיאר מה קורה?

פיאר: הכול מעולה איך איתך?

בת הים הקטנה: הכול טוב גם.. יש חדש?

פיאר: לא.. גמרת את השיעורים?

בת הים הקטנה: כן.. היה לי בגיאומטריה והיסטוריה המקצועות שאני חלשה בהם.

פיאר: לא נורא.. אני מקווה שעשית נכון..

בת הים הקטנה: בא לך לשחק משחק?

פיאר: סורי אבל אני לא יכול אני חייב ללכת לעזור לאחותי במשהו..

לא היה לי כוח לשחק עכשיו הכול כאב לי.

הלכתי לישון.

 -בבוקר-

"אלכס אתה בא?!" צעקה לי לורן.

"כן שנייה" אמרתי ושמתי חולצה. ירדתי למטה וראיתי אותה מוכנה לבית הספר. לקחתי את הכריך שאמא הכינה לי והלכנו.

הגענו לבית הספר וכולם הסתכלו עליי מוזר.

בקושי הצלחתי ללכת. עד שעליתי המדרגות היה צלצול והמורה כבר הגיעה.

"אדון אלכס למה איחרת?" שאלה ולא הסתכלה עלי. היא הפנטה את מבטה אלי וראתה את הפנס בעין והרגל החבושה.

"מה קרה אלכס נפלת?" שאלה ואני הסתכלתי על שגיא בעצב והוא הסתכל עלי בחזרה. לא הבנתי מה הוא ניסה למסור לי אז אמרתי למורה "כן.. הסקייטבורד ברח לי מהרגליים" והלכתי לשבת.

"אני רואה שהכניסו לך אתמול" אמרה דנה. "תעזבי אותי.. אני לא מבין מה עשיתי רע" אמרתי לה והפניתי את מבטי ללוח.