יובלי & ענבלי סיפורים

שלום לכולם..

אני יודעת שלא עידכנתי הרבה זמן אז אני מצטערת...

חשבתי הרבה ופתאום עלתה לי השראה..

אז התחלתי לכתוב ולכתוב ולא הפסקתי אז הגיע אליכם פרק ארוך במיוחד ובסופו הודעה מרגשת...

אז הנה שיר מתאים לפרק... http://www.youtube.com/watch?v=NcyOCb1aNPQ

הפרק הקודם:

טוב.. שמחתי לשמוע אבל אני חייבת ללכת כבר מאוחר" אמרה ויצאה מהבית.

-בדרך-

'מתגעגע ולא מבין לאן הלב שלי' |צלצול הטלפון של דנה| היא ראתה על הצג תמונה שלה ושל שגיא ביחד.

דנה: היי

שגיא: הצלחת?

דנה: מאמי אתה לא מבין כמה קל זה

שגיא: יופי אני גאה בך.. עכשיו רק צריך שזה ייפול לו מהתיק

דנה: אני ידאג לזה

שגיא: מעולה יפה שלי ביי

דנה: ביי

וניתקה.

-בבית הספר למחרת-

"נורית גנבו לי את הפלאפון ואני לא יודעת מי" אמרה דנה וניגבה את הדמעות.

"את רוצה שנחפש בתיקים?" שאלה נורית בהתחשבות.

"כן.. אבל אני חושבת שזה אלכס" אמרה דנה וחייכה לעצמה בלב.

"טוב נבדוק" אמרה ונכנסה לכיתה.

"אלכס אתה יכול בבקשה לפתוח את התיק?" שאלה נורית המורה.

"למה?" שאל אלכס.

"כי אני חושבת שיש לך בתיק משהו שהוא לא שלך" אמרה והוא פתח את התיק.

"תרוקן אותו על השולחן בבקשה" אמרה והוא רוקן אותו.

לאט, לאט נפלה לה גם השקית הלבנה של דנה.

"מה זה אלכס?!?!?!?!" שאלה נורית את אלכס ושגיא ודנה חייכו לעצמם.

הפרק:

"אני לא יודע.." אמר אלכס פוחד.

"בוא למשרד שלי בעוד דקה" אמרה נורית המורה ויצאה מהכיתה. "אוווווווו" עשו כל התלמידים האחרים ואלכס השפיל את מבטו.

"כן נורית" אמר לאחר שנכנס למשרדה. "אלכס אתה יודע מה יקרה עכשיו?" אמרה נורית ספק שואלת.

"לא..." אמר אלכס לא מבין מה היא רוצה מחייו.

היא הרימה את הטלפון וחיפשה אחר מספרה של אמא של אלכס.

אחרי כמה דקות היא מצאה את מספרה וחייגה אותו.

"אמא של אלכס? שלום מדברת מורתו של אלכס, נורית.. אני רוצה שתשגי לבית הספר מיד לשיחה דחופה" אמרה נורית וחיכתה לתשובה. "אוקי תודה רבה... ביי " אמרה נורית וניתקה את השיחה.

"עוד כרבע שעה אימך תגיע לשיחה איתי ועם המנהלת ואתה תהיה נוכח כמובן" אמרה נורית ויצאה מהכיתה.

כעבור רבע שעה

"כנסי בבקשה מריסה" אמרה המנהלת והתיישבה על הכיסא שלה. אלכס ומריסה אימו ישבו על הכיסאות והמורה גם.

"הובחן נורית מה הבעיה?" שאלה המנהלת ופנתה לנורית.

"הבעיה היא שמצאתי את זה אצל אלכס בתיק" אמרה נורית והוציאה א השקית עם האבקה הלבנה מכיסה.

"מה זה אלכס?" שאלה מריסה אימו של אלכס ולקחה את השקית לידה. "לא יודע.. נורית תאמיני לי אני לא יודע מה זה ..." אמר אלכס.

"זה סמים..." אמרה המנהלת. "ממתי אתה לוקח אותם ?" שאלה אימו של אלכס. "אני לא לוקח ולא לקחתי! אני נשבע לך אמא, תאמיני לי בבקשה" אמר אלכס ושם את ראשו בין ידיו.

"אני מצטערת מריסה אך נצטרך להעמיד את בנך למשפט על לקיחת סמים! אני באמת מצטערת" אמרה המנהלת ויצאה מחדרה.

"אלכס חכה לי כאן" אמרה אימו ויצאה אחרי המנהלת.

"פפפפפפפאק !" צעק אלכס ובעט בכיסא שלידו. "אני לא מאמין!" אמר שנית.

"אלכס אל תעשה יותר קשה" אמרה נורית ויצאה גם היא.

בדיוק אחרי שהיא יצאה אימו של אלכס נכנסה. "אלכס מה קורה לך ?! לא היית ככה בצרפת אז מה גרם לך עכשיו לקחת את זה" אמרה אימו ושמה את ידה על כתפו של אלכס. "אימא דיי ! את לא מבינה מה שאני מנסה לומר לך ?

זה לא אני! אני לא שמתי את זה שם ואני בטח שלא לקחתי את זה" אמר אלכס ויצא מחדרה של המנהלת.

"מה אתה מה יש לך שעות הבאות?" שאלה מריסה אימו את אלכס. "אאמ... שעתיים מחשבים והמורה לא באה אז לכל אחד יש מחשב חופשי" אמר אלכס. "טוב אז בוא נלך הביתה" אמרה מריסה והם יצאו מביתו.

כאשר הם הגיעו לביתם אלכס נכנס לחדרו והסתגר שם.

הוא התחבר למסנג'ר וראה שגם בת הים הקטנה מחוברת.

פיאר: היי

בת הים הקטנה: היי פיאר מה קורה?

פיאר: הכול חרא! את לא מבינה מה קרה לי עכשיו

בת הים הקטנה: מה קרה?

פיאר: ************************************************************************************************************************************************************************************************************************************************* |כאן הוא מספר לה את כל הסיפור|

בת הים הקטנה: טוב אני לא יודעת מה להגיד לך... זה ממש צירוף מיקרים.

פיאר: למה צירוף מיקרים?

בת הים הקטנה: כי זה קרה היום גם לילד שאני שונאת מהכיתה שלי.

'אוי מי גאד' חשב לעצמו אלכס. והמשיך לכתוב

פיאר: אוקי באמת צירוף מיקרים. ועוד שבוע אני צריך ללכת למשפט.

בת הים הקטנה: אני נורא מצטערת אבל אני חייבת ללכת אני ידבר איתך מאוחר יותר.

שלחה לו האלמונית והתנתקה.

אימו של אלכס נכנסה לחדר, "תשכח מההופעה, ומהכול!  מעכשיו עד למשפט אתה מרותק" אמרה ויצאה מחדרו.

'אוף......... כול כך רציתי את ההופעה הזאת' אמר לעצמו אלכס ודמעה החליקה על לחייו.

אחרי שתי דקות דלת חדרו נפתחה ובפתח עמדה מיה.

"היי אני מקווה שאני לא מפריעה" אמרה מיה.

"את לא מפריעה אבל אני במצב רוח רע מאוד אז אני רוצה להיות קצת לבד אני יכול?" שאל ומיה בלי להגיד כלום יצאה מחדרו וחזרה לביתה.

-כעבור שבוע

"אדון אלכס האם זאת הייתה הפעם הראשונה שהבאת סמים לבית הספר?" שאלה השופטת ואלכס ניראה לחוץ מתמיד.

"אני שוב אומר מה שאמרתי בכל שאלותיך! הסמים לא היו שייכים לי" אמר וחיוכו נעלם.

"טוב אני רואה שאינך משטף פעולה. מחר תחזרו לסוף הדיון והחלטתי" אמרה השופטת וקמה מכיסאה.

"יאוו אימא מה אני עושה עכשיו ??" שאל אלכס את אימו וחיבק אותה. לורן הצטרפה מאחור וחיבקה אותו גם.

"בוא נלך לאכול במסעדה " אמרה מריסה והם הלכו לאכול במסעדה 'ניו יורק ניו יורק'.

השעה הייתה כבר מאוחרת והם חזרו לביתם.

"אימא אני הלכתי לישון" אמר אלכס ונכנס לחדרו.

הוא הוריד את בגדיו והיה עם בוקסר בלבד. הרוח הקרירה של הסתיו נכנסה דרך החלון וצמרמורת קלה עברה בגופו.

הוא נכנס מתחת לשמיכתו ושקע במחשבות.

'יאוו מי זה יכול להיות?1 זה לא אני ששמתי את הסמים בתיק שלי' חשב לעצמו. מחשבה זו הטרידה אותו כל שנייה בשבוע האחרון.

וכך הוא נרדם. שוקע במחשה מי זה יכול להיות.

"אלכס קום עוד רבע שעה הדיון" אמרה לורן וניסתה להעיר אותו.

"אני כבר קם" אמר אלכס וקם למצב ישיבה.

אחרי שתי דקות הוא נכנס למקלחת קצרה ויצא אחרי חמש דקות.

"טוב בואו אנחנו כבר מאחרים..." אמרה מריסה אימו והם נסעו לדיון.

"מריסה... מה המצב הכלכלי שלך?" שאלה השופטת.

"אאמ... משהגענו לארץ אני לא עובדת אבל אני בשלבים של חיפוש עבודה" אמרה מריסה בחשש כבר.

"אז מאיפה היה לך את הכסף לקנות את הסמים?" שאלה השופטת את אלכס.

בפעם המיליון! הסמים לא שייכים לי" אמר אלכס בפרצוף של 'לא עשיתי כלום'

"שוב אתה מכחיש" אמרה השופטת.

"טוב עוד כחצי שעה היכנסו למשרדי ותקבלו את ההחלטה על העונש" אמרה השופטת וקמה מכיסאה.

"יאוו אני לא מאמין כמה דפוקים אפשר להיות" אמר אלכס ורקע ברגליו.

"אלכס תירגע קצת" אמרה לורן וחיבקה אותו. "רוצה קפה?" שאלה עם חיוך.

"כן ... אבל אני לא מבין למה את מחייכת ?" אמר אלכס ושם את ידו על כתפה.

חצי השעה עברה מהר מהרגיל ואלכס ואימו נקראו לחדרה של השופטת.

"שבו בבקשה" אמרה השופטת והצביעה על הכיסאות שהיו במשרדה. אלכס ומריסה התיישבו.

"טוב אז חשבתי הרבה והגעתי להחלטה שתעזור לכולם" אמרה השופטת. "אוקיי" אמרה מריסה מחכה להחלטה.

"אז... הגישו לי בפקס בקשה למשרה בפנימייה באזור נתניה. ליד מכמורת" אמרה השופטת.

"ומה זה קשור אלינו?" שאלה מריסה.

"אם תחכי עד הסוף תביני" אמרה השופטת והמשיכה את דבריה.

"|אלכס , בדקתי בשבילך והם מוכנים לקבל אותך להשתקמות ואת אימך לעבודה כטבחית ואת אחותך כמובן. וזה בתנאי.......... שאתה תעבוד בתור עוזר שרת ל42 יום וזה יהיה כמובן בפיקוח" אמרה השופטת.

"אוקי מקובל עלינו" אמרה מריסה והסתכלה על אלכס. אלכס עשה לה פרצוף מוזר אך היא התעלמה.

"מיום ראשון הקרוב שזה אומר עוד שלושה ימים אתם מתחילים להתגורר שם" אמרה השופטת. מריסה ואלכס לחצו את ידה ויצאו ממשרדה.

כאשר הגיעו הביתה אלכס לורן ואימם התחילו באריזות. אחרי כשלוש שעות סיימו וכל הבית היה ארגזים.

"אימא אני בלפטופ.." אמר אלכס והתיישב על מיטתו שהייתה חסרת מצעים.

הוא התחבר למסנג'ר וכתב סטטוס 'עוד שלושה ימים עוזב את תל אביב המחורבנת מזל!!'

בת הים שלחה לו הודעה.

בת הים הקטנה: היי פיאר...

פיאר:היי בת הים הקטנה מה שלומך?

בת הים הקטנה: בסדר ... למה אתה עוזב את תל אביב ... דווקא אחלה עיר

פיאר: כי... עזבי סיפור ארוך! למה את חושבת שזאת אחלה עיר?

בת הים הקטנה: כי אני גרה בתל אביב כל החיים שלי אז אני יודעת.

פיאר: באמת?

בת הים הקטנה: כן באמת

פיאר: תראי כדאי שניפרד כי עוד שלושה ימים אני עובר למקום בלי מחשבים אישיים אז יהיה לנו קשה לדבר.

בת הים הקטנה: אוקיי... אמרת שאתה גר בתל אביב נכון ?

פיאר: כן... בת כמה את?

בת הים הקטנה: 16 וחצי

פיאר: גם אני... XD

בת הים הקטנה: אתה חושב שכדאי שניפגש?

פיאר: אאמ... כן כדאי שנוכל להיפרד כמו שצריך..

בת הים הקטנה: טוב אז מחר במזח בשעה תשע... תזכור לבוא

כתבה לו והתנתקה.

'טוב מחר בתשע במזח' אמר לעצמו אלכס ונשכב על מיטתו.

'טוב עוד שלושה ימים אני עוזב ת'עיר המסריחה הזאת! בלי דנה בלי שגיא בלי כלום רק אני ורן אמא ועוד ילדים שאני לא מכיר' חשב לעצמו ותוך כדי המחשבות נרדם.

'אלה אלה אלה הווו או אוו או ' |זה היה השעון המעורר של אלכס – טוב שיר בצרפתית מה ציפיתם|

אלכס קם ונכנס למקלחת קצרה. אחרי חמש דקות הוא יצא עם מגבת עוטפת את חלקו התחתון.

הוא לבש חולצה שחורה צמודה וג'ינס בהיר עם נעלי אדידס שחור לבן.

הוא שתה את הקפה שלו ויצא לתחנת האוטובוס הקרובה.

הוא ישב בתחנה בערך 10 דקות ואז הגיע האוטובוס.

"סליחה זה מגיע לתחנה מול המזח?" שאל אלכס והנהג הנהן.

 אלכס שילם לו על כרטיס והתיישב באחד המושבים האמצעיים.

אחרי עשרים דקות הוא הגיע לתחנה מול המזח. הוא ירד מהאוטובוס בציפייה לפגוש כבר את 'בת הים הקטנה'.

הוא הלך על המזח ולאט לאט ראה דמות אישה הוא האיץ את הליכתו ולא האמין למראה עיניו.

הוא עמד מולה ושאל אותה "ד-נ-ה-? " והיא הסתובבה לכיוונו.

-הסוף-

טוב... כאן נגמר סיפורינו...

אני ממש אהבתי את הסיפור ובעיקר את הפרק הזה..

עוד כמה ימים יובלי תעשה קאמבק איתי XD

ונחזור עם פרק ראשון של העונה השנייה של

'פנימיית מכמורת'

רק רציתי לציין שהסיפור הזה היה מין רקע לעונה הבאה של 'פנימיית מכמורת'

כי כמו שכבר קראתם את הסוף מצטרפות שלוש דמויות חדשות

אלכס, לורן ומריסה...

אז אני מחכה לתגובות והרבה....

12 תגבות ויש לכם פרק ראשון של עונה 2 של 'פנימיית מכמורת'

אוהבת המון המון המון

ענבליי3>3>3>