יובלי & ענבלי סיפורים

היי לכולם....

אני שמחה לבשר על פרק ראשון של העונה השנייה..

אני חולה ויש לי התכווצות שרירים

אז אני לא יכולה לרדת או לעלות במדרגות זה אומר

שאני תקועה בחדר אז היה לי הרבה זמן לכתוב ... XD

אז קבלו את הפרק הראשון של העונה השנייה...

טאטאטאדם...

פרק 1:

נקודת מבט של ירדן:

התעוררתי מהאור שנכנס דרך החלון. 'שנה בדיוק, שנה בדיוק מאז שיונתן מת' חשבתי לעצמי. פתאום ירד החיוך מפניי ושוב הרגשתי את הדמעות עולות אך אחזקתי אותן חזק בפנים לא להראות שאני שוב נשברת כמו כל יום במשך השנה האחרונה. הייתי כבר בכיתה י'א ואני וגיא כבר נפרדנו. הוא יכול לראות אותי ככה, עצובה, דיכאונית וחושבת כל הזמן על זה שזאת אשמתי שהוא התאבד. אני גרמתי למישהו למות. אני , ירדן שחר.

"ירדן...?" שאלה אותי גל לא מבינה על מה אני חושבת.

"אה... כן.. מה ?" שאלתי אחרי שהתעוררתי מהמחשבות.

"צריך להתארגן אנחנו נוסעות עוד מעט עם תום" אמרה לי ירדן ואני נכנסתי למקלחת קצרה.

אחרי חמש דקות יצאתי עם מגבת על פלג גופי העליון ותחתונים. פתחתי את הארון ולקחתי גופיה צמודה לבנה של גל עם ג'ינס סקיני כהה ונעלי אול סטאר שחורות עם סווצ'ר שחור.

הלכנו לחדר אוכל לאכול ארוחת בוקר. ביציאה מהחדר פגשנו את דין ותום.

אדם ודנה לא חזרו לפנימייה והיינו מדברים איתם במיילים.

נכנסנו לחדר אוכל וישבנו באחד השולחנות. לי לא היה חשק לאכול כמו כל יום.

רזיתי המון. הייתי ממש, ממש רזה, ירדתי 10 קילו מאז שנה שעברה.

גל הביאה לי קפה ואני שתיתי שלושה שלוקים ממנו וכבר הייתי סבאה.

"ירדן את מוכנה לשתות את הקפה?" שאל אותי תום ואני התעלמתי.

"טוב... אז ראיתם שפיטרו את דינה הטבחית והביאו אחת חדשה? צרפתייה" אמר דין.

"וואלה? דיברת איתה כבר? " שאלה גל את דין.

דין היה ידוע בקישורים החברתיים שלו, כל מישהו חדש שהגיע הוא הכיר אותו מיד, ניהל איתו שיחות ועשה לו סיור בפנימייה.

"את האמת כן, דיברתי איתה. קוראים לה מריסה ויש לה כאן שני ילדים אחת בכיתה ט' ואחד בגיל שלנו. הוא בכיתה י'א 1" אמר דין.

"אה... בכיתה שלי" אמרתי. "יופי שחזרת לחיים " אמרה לי גל. ואני תקעתי לה פרצוף חמוץ.

אחרי כמה דקות הלכנו לאזור שער הכניסה, שם חיכתה לנו אימא של יונתן.

נסענו איתה לבית הקברות בתל אביב, שם הוא נקבר. אחרי התפילה בבית הקברות נסענו לביתו. הם ישבו עם אחותו הקטנה ואחיו הגדול ודיברו. אני הייתי בחדרו. לא יכולתי להחזיק יותר את הדמעות. הכול חזר אלי, כול התקופה שהיינו ביחד, כול הריב המטופש שלנו ואפילו הערב בים. לא יכולתי להחזיק יותר כלום בבטן. רציתי לצרוח, להוציא כל מה שהיה לי בבטן. אני חייבת להודות שאהבתי אותו, אהבתי אותו מאוד. כל התקופה עם גיא עדיין אהבתי את יונתן. לא יכולתי ללכת להלוויה, לא לשבעה ולא לבית החולים אחרי שהזנו אמבולנס.

"ירדן?" שמעתי קול קורא לי. ראיתי את ניר אחיו הגדול של יונתן עומד בכניסה לחדר.

"היי..." אמרתי ופיניתי לו מקום לשבת על מיטה של יונתן.

"שלום..." אמר והתיישב. "שמעתי אותך בוכה אז באתי" אמר ואני חייכתי. ישבנו בחדר של יונתן. שותקים. אחרי כמה דקות הסתכלתי על ניר אחיו של יונתן וראיתי דמעה על לחייו.

"אל תספרי לאף אחד שאני בוכה.." אמר לי ואני גיחחתי. הפעם הראשונה שמישהו הצליח להצחיק אותי בשבוע האחרון. "אין בעיה..." אמרתי. "אני יכולה לספר לך משהו?" שאלתי אותו והוא הנהן בראשו.

"טוב... אז רק השותפה שלי לחדר יודעת את זה.." אמרתי והוא הסתכל עליי מחכה להמשך.

"בלילה לפעמים אני פשוט מתעוררת ובוכה..." אמרתי והסתכלתי על הפרצוף שלו בתמימות.

הוא חייך אלי חיוך מתוק ופתאום חיבק אותי. הרגשתי שהייתי צריכה את החיבוק הזה הרבה זמן, וגם הוא. ישבנו מחובקים אולי רבע שעה.

"ירדן?" שמעתי אותו אומר לי. "כן?" עניתי והתנתקתי מהחיבוק. "אהבת אותו?" הוא שאל אותי. "אתה לא יודע כמה" עניתי לו ויצאתי מהחדר. גל תום ודין באו לכיווני. נפרדנו לשלום מכולם ויצאנו מביתו.

עצרנו מונית ונסענו לפנימייה בחזרה.

"בואו לחדר אוכל.. יש עכשיו ארוחת צהריים " אמר תום וגל חיבקה אותו "שמן..." אמרה ותום גיחח.

נכנסנו לחדר אוכל והשולחן שישבנו בו בבוקר עדיין היה פנויי אני הלכתי להתיישב שם וכולם הלכו לקחת מגשים ואוכל. חיכיתי שהם יחזרו שאני יוכל ללכת לקחת לי משהו לאכול, אולי אורז או משהו. ראיתי את דין מדבר עם הטבחית החדשה. אחרי רבע שעה הם חזרו כל אחד עם צלחת עמוסה ואיתם בא גם הבן של הטבחית.

"ירדן תכירי זה אלכס הבן של הטבחית.." אמר דין ואלכס התיישב לידי. "היי..." זרקתי לעביר וקמתי לקחת לי אוכל.

חזרתי עם צלחת מלאה אורז ותפוחי אדמה. "זה מה שאת אוכלת ?" שאל אלכס. "זה מה שהיא אוכלת שהיא מרגישה טוב.. שזה פעם בהרבה זמן" אמר דין ואני תקעתי לו מבט.

"טוב... אז איזה כיתה אתם?" שאל אלכס ותום התחיל להסביר.

"אני, גל ודין באותה כיתה. י'א 2 והיא בי'א 1" אמר תום. "טוב אני איתך בכיתה כנראה.

"באמת כנראה..." אמרתי וקמתי מהשולחן. פתאום הייתה לי בחילה נוראית ולא היה לי חשק לאכול כלום. הלכתי לכיוון החדר ושמעתי מישהו רץ אחרי. הסתובבתי לראות מי זה וראיתי את אלכס.  "אני אמרתי משהו שגרם לך ללכת ?" שאל אלכס והחזיק בידי. משכתי את ידי ומידיו ואמרתי לו "עזוב זה באמת לא קשור אליך! אם אתה רוצה לדעת אז תשאל את דין או תום" אמרתי והלכתי לחדרי.

נקודת מבט של דין:

ראיתי את אלכס חוזר לשולחננו. "מה קרה לה? למה היא ככה?" שאל אלכס אותי.

"שנה שעברה, בדיוק לפני שנה. הייתה לנו תחרות כישרונות וזכינו בה, אז בתור פרס נסענו עם חברים לחוף הים ללינה באוהל. חבר שלנו השתכר והוא היה גם חבר של ירדן תקופה לפני שזה קרה. הם רבו והוא עדיין אהב אותה, היא בינתיים הייתה עם מישהו אחר. אז הוא התאבד והיא ראתה הכול" אמרתי. הרגשתי איך הכול חוזר אלי שוב. לכולנו הייתה טראומה.

אפילו לי. שסיפרנו מה קרה לדנה ולאדם במייל הם הזדעזעו. מאז הם ניתקו איתנו קשר ולא המשכנו לדבר איתם.

"וואי..." אמר אלכס ושם את ידו על פיו. "זה באמת פגע בכולנו נפשית. וגם פיזית. ראית את ירדן?! היא ממש רזתה" אמרה גל. "היא לא אוכלת ובקושי שותה, יש לה תמיד כאבי ראש והיא מקיאה הרבה" הוסיפה גל. "הרגע חזרנו מהאזכרה ובגלל זה המצב רוח הרע שלה" אמר תום.

"טוב אני הלכתי לראות מה איתה" אמרה גל וקמה מהכיסא. "אני גם בא איתך" אמרתי.

אני וירדן התיידדנו מאוד, זאת אומרת היא הידידה הכי טובה שלי.

"ירדן?" שאלה גל שנכנסה לחדר. אני עמדתי בדלת.

פתאום ראינו אותה ישנה בקצה המיטה ליד הקיר על המיטת קומתיים כך שבקושי רואים אותה.

"בוא ניתן לה לישון" אמרה גל ויצאה מהחדר.

הלכנו במסדרון ופגשנו את גיא. "היי" אמרה גל ונשקה לו בלחי. "היי... מה קורה איתה? חשבתי ללכת אליה קצת" אמר גיא. "עזוב עכשיו היא ישנה.." אמרתי והמשכנו ללכת. 

טוב אז עד כאן הפרק הראשון..

תגובות תגובות תגובות....

3>3>3> ענבלי