יש רק שיגרה.

שיגרה שלא הולכת לשום מקום, שלא משנה שום דבר.

זה לא רע שיגרה, שיהיה ברור, כן? אבל לפעמים זה לא טוב לאנשים.

ואז מנסים להתגבר על השגרה, אבל השגרה מתגברת עלינו - נופלים דברים, כואבים דברים (כרגע הגב), ועבודה, ולימודים.

אבל לפעמים, דווקא השגרה היא זאת שמרגיעה.

הלשכב לידה בחושך.

להסתובב בלילה ולראות אותה שם.

כל כך הרבה חיכית לזה.

וזה קורה.

סוף סוף.

וזה כל כך טוב.

אסף.

ללא חרטה.