למרות שלא בטוח, וזאת דווקא ההרגשה שלי כרגע - שאין הרבה סיכוי שאנצל.

התקשרויות, שבתות, שמחות, לימודים, לכל דבר יש את הקונוטציות, שנוטות להיות שליליות, שלו.

לאחרונה, אני מעדכן יותר בסטטוס בפייסבוק. יותר נוח לי משפטים של מילה אחת מאשר זרימה של פוסט שלם כאן, אבל אם תרצו, אין זו אגדה. כי חשוב לי להמשיך לכתוב, למרות שאני מניח שהכשרון הוא לא מה שהיה פעם...

הלימודים בסדר גמור, ועוד מבחנים. שאר החיים, לעומת זאת, מלאים בהתחבטויות שעולות לא פעם, למשל, האם משיכה כבר בהתחלה היא תנאי התחלתי. איך נשארים ידידים קרובים גם בלי להיכנס למערכת יחסים, איך מקלים על כאב, איך מפסיקים להיות קצת אמביוולנטי שבורח, איך, ואיך ומה.

והעיקר הוא הדיסוננס בין ההרגשה לההתנהגות, והעצירה המודעת של דברים שלדעתך צריכים בעצם להיות.

אסף.

All Your Bases Belongs to Me!