RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2010
חג פורים, חג פורים, חג גדול ליהודים
מסכות, רעשנים, שירים וריקודים.
חזרתי עכשיו מקריאת מגילה. אתם יודעים - הסיפור הרגיל, שלא השתנה כבר כמעט 2500 שנה, והחבר'ה הרגילים - מרדכי ואסתר, אחשוורוש, ושתי, ובחור (לא ממש האמת, סריס) חביב בשם חרבונא שזכור לטוב.
נראה לי, שרוב האנשים (ואולי אני סתם פסימי\מזלזל) מעולם לא באמת קראו את המגילה. לשמחתי, יצא לי לקרוא אותה וללמוד אותה קצת יותר לעומק.
למשל, הידעתם, שיש פסוקים שקוראים במגילת אסתר במנגינה של מגילת איכה? "אֲשֶׁ֤ר הָגְלָה֙
מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכָנְיָ֣ה
מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃".
זה אומר הרבה המעבר הזה, בתוך המגילה הכי שמחה שלנו, למגילה הכי עצובה שלנו. לענ"ד דעתי, זה מראה את הסיבה האמיתית לכל קורות המגילה - הכל התחיל בגלל דבר הרבה יותר גדול - גלות בבל. אם לא הינו גולים, לא הינו צריכים את ה"ניסים" (במרכאות, כי זה לא ממש היה נס גלוי) הללו.
ובכלל, אם אנחנו כבר בנושא הזה - כל הסיפור של המגילה לא נשמע כמו שלפעמים מתארים אותו. הוא סה"כ נשמע סיפור, שבימינו לא היה אפילו מגיע לטבלת רבי-המכר במוסף של ידיעות אחרונות. גג, גג היתי נותן לו תסריט לטלנובלה. אבל כבר שם יש כמה דברים מפתיעים. למשל, כל הנושא של "להקדים תרופה למכה" (ואם אני לא טועה, זה גם ציטוט של אחד המפרשים בהקשר הזה) - קודם הורגים את ושתי, מסדרים את אסתר, וזה בשביל שמרדכי ישמע את בגתן ותרש מתכננים מהפכה פוליטית כדי שיזכרו אותו אח"כ, כשהמן ירצה להרוג אותו.
אסתר, למשל, נשמעת בחורה מאוד לא רצינית. עושה מה שמרדכי בהתחלה, ואח"כ הסריסים של המלך אומרים לה, אין לה שום חוט שדרה. היא מזמינה את המלך והמן למשתה, אבל לא מסוגלת להגיד להם מה היא רוצה, אז היא מזמינה אותם שוב למחרת. במקרה (אלוהים הרי לא מוזכר במגילה הזאת), באותו הלילה, שנת המלך נדדה. במקרה, פתחו את "ספר הזכרונות" ונזכרו במרדכי, במקרה, המן בדיוק הכין עץ, והיה לו חשוב לבוא ולהגיד את זה למלך באמצע הלילה, במקרה, המלך חושב על איך לתגמל את מרדכי כשהמן נכנס, ואז הוא לוקח אותו לסיבוב על הבוגטי וירון של אז - סוסי המלך - ואז הוא מספיק בשניה האחרונה למשתה של אסתר, ו - הקתרזיס (הידעת? במקור קרתזיס=שלשול מרוב התרגשות) של הסיפור - אסתר מגלה למלך. עכשיו, המן האידיוט הזה, כולו בברוך, נשכב על במיטה שעליה אסתר, בדיוק כשהמלך נכנס.
איזה מזל מחורבן.
אז הורגים את המן. אבל הגזרות שלו לא מתבטלות, אז צריך לאשר ליהודים להילחם בחזרה. אז הם נלחמים בחזרה, ואז, כמו כל חג יהודי, חוגגים באוכל ושתיה - אבל גם במתנות לאביונים ומשלוח מנות. אין ספק שזאת דרך מקורית. אולי בסוף אסתר כן מצאה ביצים. אבל אי אפשר להאשים אותה, זה די מפחיד.
בכלל, כנראה שאחשווראש (מסכן, אמא שלו ממש שנאה אותו - מה זה השם הזה?!) היה די אידיוט ומושפע, אבל מה - ידע לחגוג. רק לקרוא את תיאור המשתאות המטורפים שלו עושה בושות לכל מועדון שמכבד את עצמו. תחפשו קצת בעצמכם, יא עצלנים.
תהנו, חג שמח.
אסף.
| |
עבודה, יום הולדת, אוניברסיטה.
התחלתי היום לעבוד. שזה טוב. מצד שני - העבודה לא משהו. השעות דפוקות, המיקום בעייתי (אם כי לפחות קרוב לאוניברסיטה). אבל אין ברירה. אני חייב להפסיק לחיות על חשבון ההורים.
ביום ראשון יש לי יום הולדת לועזי, וביום שישי יום הולדת עברי. אני עוד שניה בן 24.
24 זה זקן. בשבילי לפחות. זה לא נהג צעיר יותר בשביל הביטוח, למשל. (אגב, אצל סבתא שלי בלוח השנה, מתחת ל"אסף 24" כתוב "ביטוח רכב"...)
זה אומר שאני כבר עמוק בסמסטר ב' באוניברסיטה. זה אומר שמצאתי (אני מקווה) את מה שאני רוצה לעשות בשנים הבאות בחיי. זה אומר שיש לי באמת רצון חזק להתמסד ולהתיישב, ולהתחיל לעשות משהו מהותי עם החיים שלי.
זה אומר שכל קשר הוא רציני, עם פוטנציאל למשהו מעבר. זה אומר שזה באמת מציק לי (טוב, נו, זה לא כל כך חדש :) )
התחיל סמסטר ב'. הכל יותר קל ורגוע, פחות שעות, למשל, או זה שסוף סוף מתחילים להתעסק בת'כלס.
אבל עולות דילמות חדשות - מה אומרים למישהי שחשובה לך ועצוב לה שהיא נכשלת במבחנים, ואתה פשוט שותק כי אתה לא יודע מה להגיד, שיהיה מספיק פייר, ולא מתנשא, או מעצבן או שלא היית רוצה שיגידו לך...
אגב, בהמשך לתגובות על הפוסט הקודם - אני כן חושב שכשרון יכול ללכת לאיבוד.
אסף.
תוהה מי מחפש כל פעם בגוגל את השם שלי.
| |
עייפות.
הגעתי למסקנה הברורה מאליה -
עייפות דופקת לך את השכל.
היא הופכת אותך לרגזן, לעצבני, לשקט, לרועש, לבלאגניסט.
נמאס לי. נהרס לי היום היום, ואפילו לא באשמתי. זה מציק.
לא יודע למה אני כותב פה כבר. מה התועלת, מה התוכלת.
מה הפואנטה להמשיך משהו שהתחלתי בגיל 18, לפני הצבא, שסגרתי כבר פעמיים (אם אני לא טועה), וחזרתי לפה.
שלפי הכתיבה פה אפשר לדעת שהדרדרתי בכתיבה עם השנים.
שכשלא כתבתי, אי אפשר לדעת אם זה בגלל תקופה טובה מאוד או בגלל תקופה רעה מאוד.
אולי אני צריך להפסיק לכתוב, ובטח ובטח שטויות כאלו.
אסף.
אולי, ימים יגידו.
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
אסף ספיר
בן: 39
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
