| 5/2003
ניפוץ מיתוס, גם דיוות הולכות לסופר.
אתמול בערב, קיבלתי טלפון מהחברה-אחות מהפוסט הקודם, שיר.
"תגידי, את רוצה לבוא איתי לעשות קניות?"..
הסבר קטן: אצל נשים המושג "לעשות קניות" מתייחס לקניית מצרכים בעיקר אוכל וכאלו.. "להסתובב" לעומת זאת או "שופינג" מתייחסים לקניית בגדים, נעליים ושאר מצרכי יסוד בלתי מסובסדים...יתרה מזאת, אני חושבת שבשופינג יש את האורגזמה הנשית הכי חזקה והבלתי מזוייפת. אורגזמה אמיתית! כמכורת ניקוטין , מצאתי את עצמי לא פעם לאחר קניה מוצלחת במיוחד חשה את הצורך העז הזה בסיגריה כמו שמרגישים לאחר סקס שהרעיד אצלך את כל אמות הסיפים.
טוב נו...איך אני תמיד נסחפת. בקיצור לאחר שאלת חברתי, מבט קצר במקרר (בקארדי בריזר, חרדל דיז'ון ומוצרלה) הזכיר לי שבכל זאת בבית הזה חיים שני ילדים קטנים, מלבדי ומלבד החתיך. והילדים, מה לעשות, עדיין "שוקו קרלו" מביא להם בראש יותר מאשר איזו כוסית אלכוהול משובח בריכוז של 40%.חוצמזה שכל הזדמנות לפגוש את אחותי,יקרת המציאות היא, שמחה והילולה בפני עצמה.
"כן, איפה?" עניתי.
"בחצי חינם" זרקה בנון שלאנט.
"שטו????"- תמהתי, (והרי ידוע שכל אי הבנה מוציאה ישר ת'רוסי מהבנאדם)
"חצי חינם"- חזרה האחות.
כל חיי עברו אל נגד עיניי. כל הרפיוטיישן והפרסטיז' שנבנו בעמל שנים ("עמל שנים" עאלק...תפנימו !יש אנשים שנולדים כך!)יש מיתון וכיכר הלחם אני יודעת, אפילו לשרי אריסון קשה , קשה כל כך.ובכל זאת "חצי חינם"??
בבראנז'ה , חייבים אתם להבין, אדם נמדד אפילו בשקית בה הוא שם את הסנדוויץ' שלו,איך אחליף את שקית ה"פדאני" הקטנטנה והמעוצבת שלי (כאילו ותוכננה במיוחד בכדי להכיל את הסנדויץ' מלחם שיפון עם גבינת העיזים הקזאחסטנית שלי ) בשקית של "חצי חינם?" מה יהיה הצעד הבא? לקחת פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ לעבודה??
"הלווו????"- העירה אותי חברתי מהזיותיי. "את באה או לא?"
"טוב טוב, נו!- נרד קצת לעם" אמרתי, בתקווה שירשמו לי כמה נקודות זכות בעולם הבא, רק בואו נקווה שאף אחד שמכיר אותי לא יפגוש בי שם (מה שיאלץ מעבר בהול לארגנטינה והחלפת שמי לגרסיאלה דה אלחנדרו).
מייד לבשתי את בגדי הקז'ואל שלי (סתם גופיה מעפנה של דונה קארן ..בכל זאת, לא צריך להיסחף..) נכנסתי למכונית ושמתי פעמיי הממונעים היישר אל אימת העשירון העליון "חצי חינם".
ראשית, חוק:"לא הולכים לעשות קניות ביום חמישי בערב" שננו והפנימו!
בכניסה לחניון עמד מאבטח שרצה לבדוק אם תא המטען שלי מכיל חומרי חבלה , עקב תקלה קטנה במכוניתי (לא נורא, מחר נקנה אבוקדו חדש.) לא ניתן יותר לפתוח את תא המטען מבפנים, על כן לחצתי על הכפתור הפותח את החלון במושב לידי והגשתי לו את המפתחות, המאבטח, גבר חמוד בגיל הישיבה ,שלדעתי, הפעולה הצבאית האחרונה בה השתתף אם בכלל , היתה כנראה אי שם בתחילת המילניום הקודם בערבות אוקראינה.
העיף בי מבט ואמר:"לסוע קדימה" "אוקיי "אמרתי. חשבתי שאולי קשה לו ללכת מהחלון עד תא המטען והוא רוצה שאביא את תא המטען אל מול פניו (הפנטזיות כנראה לא משתנות אצל גברים עם הגיל) הושטתי את ידי לקחת את המפתחות על מנת להתקדם, והוא חייך חיוך של בערך מיליון רובל ואמר "לא, סליחה, מצטער, לסוע קדימה"..
מבטי המבולבל, כנראה חוצה שפות והוא אמר:"זה בסדר בסדר מצטער לסוע בקשה בקשה"
"תודה" חייכתי את חיוך ממיס הלבבות שלי אל עבר האדם היחידי כנראה, שלא רואה בי טרוריסטית המסכנת את שלום הציבור.
החנתי את רכבי בין סובארו סטיישן עם מדבקת "הקב"ה רחם עלינו , אנחנו הילדים שלך" לבין מזדה עם סטיקר של "סלקום" ושמתי את פעמיי אל עבר העגלות. חברתי טרם הגיעה . שוב בדיקה קצרה בתיק שלי (ערימות של ניירת, דאודורנט סטיק, גומיה לשיער של הבת שלי וסוכריות מנטה הולנדיות). האמת? הופתעתי. נכנסתי למין קומפלקס ענק, את פניי קיבלו ערימות של נייר טואלט (כנראה המצב עוד יותר חרא משחשבנו) וטיטולים. טלפון מהיר לחברה "איפה את?" - "אני בכניסה" ענתה. מבט אל עבר הפתח הפגיש אותי עם החיוך הכי יפה שאני מכירה אצל בחורות בנות גילי (וגם בכלל) שהן לא אני.
שתי חברות. כל אחת ועגלתה היא . מטיילות בינות המדפים כאילו ומטיילות עם עגלות עולליהן בפארק אירופאי נטול זיהום אוויר. יה רייט! פארק אירופאי, למה לא מאסות של אנשים שהולמים בך בעגלותיהן משמע היית כדור קריקט בחצר של מעוטי יכולת בליוורפול.
ישר העפתי את מבטיי האיומים שלי אל עבר אותן נשים טורדניות. מבט האיומים שלי, זה מבט שמעביר בערך את המסר הזה :" אם את לא רוצה לראות את הבעל המתוסכל שלך, מתחיל להתגלח בבוקר לפעמים וקונה לך פרחים בלי סיבה, כדאי לך מאוד שתתרחקי מהעגלה שלי"- לרוב זה עובד.
"תגידי, את עושה לפעמים עיניים לגברים בסופר?" הקשיתי על חברתי.
"רק בסופר??!" אמרה במבט של PRO .
"אפילו לכאלה שאת יודעת שבחיים לא היית זורקת רופי לכיוון שלהם?"
"בעיקר לאלה"- אמרה השובבה.
חשבתי איזה מצחיק זה אם באחת מתוכניות הרבקה מיכאלי סטייל, יזמינו איזה זוג מאוהב
וישאלו אותם היכן היכרתם ? והם יענו, "בחצי חינם" .."ליד דוכן הנקניקים" יוסיף בגאווה הבחור.
שלא תבינו לא נכון, "הסופר בבן יהודה" למשל, היה בסוף שנות השמונים הפיק אפ בר האולטימטיבי. שתי ציפורים במכה אחת, גם אתה משיג דייט וגם קונה את הקפה שלפני.
אח"כ הפך למעוז ההומואים לסביות טראנס ג'נדר ודנה אינטרנשיונל.
אבל לסופר בבן יהודה היה סטייל , זה היה כמו מועדוני הסווינגרס בניו יורק של שנות השבעים. אף אחד מהנוכחים שם לא חשב ללכת לתוכנית בוקר של רבקה מיכאלי..
ולעיניינינו, מילאתי את עגלתי במצרכים תוך כדי הארה שבעל המכולת ליד ביתי דופק אותי כל יום מבלי שאני אהנה מזה אפילו.
בן זוגי צמחוני, אני לא חסידת הבשר, יש לנו ילדה קניבלית ואני אמא טובה, מה עושים? אל דוכן הנקניקים! אל מעוז הפסטרמה דלת השומן! (הנקניק היחידי שיכנס אליי הביתה..טוב אולי לא היחידי בבית אבל בטח במקרר).
"יש לכם טירת צבי?" (קצת מסורת לא הרגה אף אחד)
"זוגלובק" ענתה פורסת הנקניקים שעד לפני פחות מעשור היתה שיננית במוסקבה.
קול גיחוך מובך נשמע לידי, העפתי מבט הצידה, ראיתי בחור בשנות השלושים לחייו מכור בפוטנציה ל"שמש" של צביקה הדר . והוא אמר: "מה טירת צבי? פה זה רק זוגלובק. זה כמו שתיכנסי לקיבוץ חוגלה ותבקשי נעלי עינת" חסכתי מלפרוס בפני האינטילגנט את המניפסט שכשאני רוצה נעליים של פראדה אני אכנס לחנות של "פראדה" וכשאני רוצה "גוצ'י" אני אכנס ל"גוצ'י", אבל כשארצה לקנות בזול אני בטוחה שבמו"ל אליו אכנס "פראדה" ו"גוצ'י" יחיו בשלום על אותו המדף.
לא קניתי נקניק.
"זהו, העגלה הגיעה למצב שהיא כבר מושכת ימינה ואין לי שליטה עליה" אמרתי לחברתי
(וכל זאת מבלי שאקנה אפילו ירק אחד או מוצר בשרי) הלאה לקופות, אה לה בסטיל! להסתער!!
חברתי ואני החלטנו לרדת לעם עד הסוף ותפסנו שני מסלולי קופה מקבילים. כל אחת מאיתנו העיפה מבט אל עבר העגלה של השניה (כמו שאתם משווים בשירותים אנחנו משוות בסופר) מיותר לציין שכמעט שום מוצר זהה לא שכן בעגלותינו, חברתי כפי שסיפרתי בעבר לא גדלה כאן ולא גדלה על מזון של אנשים רגילים, אלא על מזון אסטרונאוטים שבא או בקופסאות קרטון צעקניות או בפחיות שימורים. כל מיני "מקרוני עם צ'יז" של "וואקי מאקי" וכאלו..
"קמח??" -"מי קונה קמח?" תמהה חברתי.. את הטופו שהיה בעגלה היא אפילו לא זיכתה במבט.
בגמר החשבון הקופאית נתנה לי ספח שמזכה אותי בגבינת קשקבל חינם.
יש! יש! השתלם להוציא 859 שקלים ולקבל את הקשקבל, חבל שלא הוצאתי 1000 בטח הייתי מקבלת פטה עיזים.
פסעתי אל עבר הקופה הראשית (שם עובדות כאלו שאף פעם לא היו שינניות בשום מקום, תמיד הן היו קופאיות .טוב אולי גם ספריות ,אבל רק בשביל הנשמה). "במקרר" פלטה המחומצנת בדיקציה של מדכי'ת בכלא 6 . ניגשתי אל המקרר שהיה עמוס לעייפה באיזו פיצה מקפיצה אך הקשקבל נעלם מעיניי. כל מה שיכולתי לראות זה תחת לא קטן במיוחד של איש מבוגר שבוחר לו את הפיצה מקפיצה כאילו והיו הן עגבניות בשוק הכרמל..הלו אדוני, מה יש לבחור? מה אתה חושב שאולי קרטון אחד יותר טוב מהשני? אולי בקרטון אחד הכניסו 9 משולשים במקום 8 ? וגם אם כן איך תדע זאת? האם אדוני קשור איכשהוא למשפחת גלר?- טוב ,לא אמרתי לו את כל זה רק חשבתי בלב.
"במקרר" איבדה המדכי"ת את סבלנותה.
חשבתי שהיא מדברת אל האיש המתמהמה ואמרתי לו :"הנה הגבינה שם למטה".
"אז תקחי לך!" נבח עליי האיש בעודו מסובב אליי את פרצופו וחושף לוק של סאדם (הוא חי ובועט בסופר "חצי חינם"..)ובהבל פה של סוהא עראפת לאחר שהחליטה לפנק את הראיס במין אוראלי כולל בליעה.
לקחתי את הקשקבל שלי והתקדמתי אל היציאה. פגשתי שוב באיש הזה הפעם עם הסוהא הפרטית שלו.
"תשמע " אמרתי לו "זה לא שחשבתי שתפגין איזו מחווה ג'נטלמנית ותגיש לי את הגבינה מתחתית המקרר, אני פשוט חשבתי שהקופאית דיברה אליך"
"לא צריך להתנצל " ענה קזנובה.
"להתנצל?????" רשפו עיניי זעם אש ותמרות עשן."על מה להתנצל? (כושילראק-שוב רק חשבתי בלב ולא אמרתי)"לא ייחסתי לך לרגע ג'נטלמניות יתרה, אתה בסכ"ה נראה לי בהמה כחול לבן ממוצעת, אני לא מצפה לג'נטלמניות בארץ" (במקרים כאלו אני ישר מאמצת לי את "שיחוק הלא ישראלית" ומאמצת לי מבטא שנרכש עקב קשרי נישואין- 700$ שילמתי לרב מצגר על הזכות להשתמש במבטא הזה)
התעצבנתי.
ממש.
כמעט והוצאתי את העצבים על החברה האחות בחניון אך במקום עצבים הוצאתי סיגריה.
ואמרתי לה תוך כדי נשיפת העשן:
"מסקנה: "חצי חינם" זה לא המקום להכיר בו גברים".
אה, ועוד משהו קטן. שרי אריסון. לא היתה שם.
| |
| כינוי:
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
