כל הזמן להישאר חזק, להיות עם חיוך על הפנים. למרות שבשיחות איתה אתה תמיד מנסה לא להראות לה עד כמה זה מפריע לך כדי שיהיה לה נוח. אבל בעצם זה מפריע לך יותר ממה שהיא ואפילו אתה חושבים.
זה מדהים אותי כל פעם מחדש. רמת החיבור שהגעתי אליה עם הבחורה...סליחה, האישה הזאת, מדהימה אותי כל פעם מחדש. ובדיוק כמוהה אני גם מפחד שמשהו רע יקרה. אני לא מנסה לרצות אותה אבל אני גם לא רוצה להבריח אותה. אחרי השיחה היום קצת נרגעתי אבל הפחד הלא מובן הזה...האם אני באמת יכול להכיל בתוך תוכי את כל מה ומי שהיא? ויש כל כך הרבה! הסברתי גם לה, אני לא מחפש לצאת עם דף חלק ונקי, זה מאבד מהטעם. אבל השאלה עד לאיזו נקודה אני אגיע שאני אשבר. השאלה אם אני אשבר בכלל?? אני לא רוצה. אני אף פעם לא חוסך במילים כשזה מגיע לרגשות שלי. היא מתחילה לתפוס עוד ועוד מקום ככל שהזמן עובר יחד איתה. האמת? שזה טבעי לחלוטין. אבל האם אני באמת יכול להעמיס על גבי את המטען שלה? אני רואה זוגות שהם שנים על גבי שנים יחד ותמיד קינאתי בהם ורציתי לדעת איך זה מרגיש. כנראה שככה זה מרגיש. הפחד הזה של לקום בוקר אחד והאדם הקרוב הזה לא יהיה שם יותר. אני לא מעמיד את הקשר הזה בספק, ממש לא. אני יודע שהוא יכול להגיע רחוק. אני סתם חושש טיפונת.
האמת היא שאני עדיין נורא מבולבל עם עצמי לגבי מה לחשוב ומה להביע. אבל אני לא רוצה שזה יגמר. בשום אופן.
http://www.youtube.com/watch?v=aGhHBMjj1zc
בבלוג זה
בכל הבלוגים
