| 10/2008
פרק 2+3+4
פרק 2
"אז...מה את הולכת לעשות?" הוא שאל ועיניי העגל שלו בחנו אותי...בדיוק כמו של אח שלו.
"דבר ראשון ללכת מכאן, דבר שלי לוודא שאתה לא מספר עליי לאף אחד" אמרתי לפרנקי.
"לאן תלכי? תגידי לאן ואני אעזוב אותך." הוא אמר וחיכה לתשובה, לא ידעתי מה לענות לו, הילד הקטן צודק, אין לי לאן ללכת...
"אני אסתדר כבר" אמרתי,שיקרתי.
"אני אדבר עם ההורים שלי אולי תוכלי להישאר פה קצת" הוא אמר ואני ישאר צעקתי.
"לא" צעקתי יותר מדי חזק וכבר התחלתי לשמוע צעדים לכיוון החדר.
"פרנקי מי צועק שם?" שמעתי את הקול שלו, הרגליים שלי קפאו לא יכולתי לזוז.
"נו זה ניק, הוא בטוח יעזור לך" הוא אמר.
"לא
אני לא יכולה" אבל זה כבר היה מאוחר מדי, הילד המתולתל הילד הייתי איתו
רוב חיי נמצא איתי בחדר ומסתכל עליי בעיניים גדולות,בוחנות.
שתקתי ואז פתאום.
"רייץ'?" שמעתי אותו כמעט בלחישה.
הרמתי את הראש והתחלתי לבכות, פרנקי לא הבין כלום כשראה את אחיו בוכה גם, ומתחבק עם הנערה הזרה.
"אני...פספסתי פה משהו?" פרנקי שאל באי נוחות.
"פרנקי...איך מצאת אותה?" ניק שאל והרים את פרנקי גבוה עם חיוך מעול בבכי.
"תוריד אותי" פרנקי צעק ," זה שאני קטן זה לא אומר שמותר לך לעשות לי דברים כאלה" הוא המשיך ואז ניק הוריד אותו והסתכל עליי שוב.
"זה כנראה חלום, אני חייב להתעורר" ניק אמר ועצם את עיניים, מרוכז.
"זה לא חלום" אמרתי בצרידות קלה.
"את באמת פה? איתי? 8 שנים עברו, 8 שנים ולא השתנת אפילו טיפה, אותם עיניים, אותם תווי פנים כמו של אלה רומאית" הוא חייך.
"אתם יכולים אולי כבר להסביר לי מה הולך פה?!" פרנקי צעק.
"בוא פרנקי אני אספר לך" ניק אמר ושם את פרנקי על הרגליים שלו.
"אוקיי
זאת רייצ'ל סמית, פעם היא הייתה שכנה שלנו, לא נראה לי שנולדת אז. רייצ'ל
היא..." ניק עצר והסתכל עליי "החברה הכי טובה שלי" הופתעתי לשמוע שהוא
מדבר עליי בהווה, כי הוא בשבילי היה היסטוריה.
"ו...אני ורייצ'ל עשינו
הכל יחד, גדלנו אחד עם השני,עד ש..." הוא עצר והסתכל עליי לבדוק עם אני
רוצה שהוא ימשיך, נדתי בראשי לחיוב והוא המשיך.
"עד ש...בן האח הגדול
שלה, עשה קצת בעיות ועכשיו הוא בכלא,ומאז..." הוא אמר והסתכל עליי
"נעלמתם" הוא אמר "אפילו לא נפרדת ממני..." הוא אמר בקול חנוק.
"אני...לא רציתי העזיבה הייתה לי מספיק קשה ולא רציתי להקשות עלייך" אמרתי בתחינה של 'תאמין לי'.
"ומה
נראה לך זה יותר קל לדפוק שעות על הדלת, לחכות לחבר הכי טוב שלך ואז הוא
נעלם...כאילו בלעה אותו האדמה" הוא אמר ושמעתי בקול שלו כעס...כעס שלא
הייתי רגילה אליו.
"אני מצטערת...הייתי חייבת, המשפחה חייבת להתחיל
מחדש, ואיתכם ידענו שאין לנו סיכוי להתחיל מחדש אחרי...מה שהוא עשה" אמרתי
והרגשתי את הבושה עולה על גרוני.
" אני התגברתי על זה על מה שהוא
עשה,המשפחה שלי זה כבר סיפור אחר, על זה באמת התגברתי אבל לא התגברתי על
העזיבה שלך, הנטישה הפתאומית, למה נראה לך שזה היה לי קל?" הוא אמר.
"כי אתה ניק, הכל קל אצלך, כמו תמיד" אמרתי.
"החיים שלי יותר מתוסבכים מחוטי סבתא" הוא אמר וחייך חייכתי גם.
"מה שתגיד, אני יכולה להתערב איתך שלא משנה כמה החיים שלך מתוסבכים, שלי יותר" אמרתי.
"רוצה להתערב?" ואז שנינו צחקנו, שנינו נזכרנו באותו דבר ההתערבויות שלנו, זה היה כבר חלק מאיתנו.
"ההתערבות הרגילה" שאלתי והרמתי גבה.
"ברור" הוא אמר וצחק.
ישבנו בחדר במשך שעה ואני וניק העלנו זיכרונות, ופרנקי ישב מרותק.
"אני זוכרת פעם אחת אני וניק שמנו בתיבת דואר של בטסי המשוגעת עכביש צעצוע.
"כן היא כמעט חטפה התקף לב, אבל אני לא קיבלתי כמעט עונש" הוא אמר ועשה פרצוף מבואס.
אני וניק היינו עושי הבעיות של השכונה, הילדים האלה שמציקים לילדי צופים, אבל תמיד היה לי ולניק פרצוף של מלאך שלא ייפגע בזבוב.
אמא של ניק כל הזמן אמרה שאני השפעה שלילית, 'בדיוק כמו אח שלה' היא הייתה אומרת.
"רייצ'? מה את עושה פה?" הוא שאל אחרי כל הדיבורים.
"אני? סתם החלטתי לבקר, אתה יודע?" אמרתי.
"פתאום היה לך חשק לבוא אחרי 8 שנים?" הוא שאל.
"כן, התגעגעתי" שיקרתי לו, זאת נראה לי הייתה הפעם הראשונה ששיקרתי לו.
"לקח לך זמן להבין את זה" הוא צחק "אז איפה את נשארת?" הוא שאל.
"היא לא יודעת" פרנקי אמר ואני מהר סתמתי לו את פה.
"אני כן יודעת" אמרתי מהר.
"רייץ', את לא הולכת לישון ברחוב, נראה לך שאני אתן לך?" הוא אמר.
"נדבר עם ההורים שלי" הוא אמר עם חיוך " אני אישן על הספה" הוא אמר.
"אני באמת...בסדר" אמרתי בשקט.
"לא זאת כבר לא שאלה את נשארת פה הלילה" הוא אמר וחיבקתי אותו את החבר הכי טוב שלי, הנשמה החסרה שלי, והוא חיבק אותי בחזרה.
"די כבר עם החיבוקים שלכם זה נראה כמו עוד פרק בימיי חיינו" פרנקי עשה פרצופי הקאה ויצא מהחדר.
"אח שלך הוא...מיוחד" אמרתי וצחקתי.
אז נשמע מלמטה פתיחת דלת.
"בנים, אני בבית" היא אמרה, האישה שאני הכי פוחדת ממנה כרגע.
"יופי אמא שלי הגיעה, אל תדאגי, היא התגברה כבר" הוא אמר ושמעתי אותו יורק לעצמו "אני מקווה".
ירדנו שנינו באיטיות במדרגות.
"ניק קניתי לך את חטיף האנרגיה שאתה אוהב" היא אמרה עם הגב אלינו ואז היא הסתובבה אלינו.
"מה היא עושה פה?" היא אמרה.
"היא באה לבקר" ניק חייך.
"איך
את מעיזה בכלל להראות את פרצופך בבית שלי, שכף הרגל המזוהמת שלך עברה בדלת
הזאת?" היא אמרה בארסיות, העיניים שלה השתנו, ראיתי הרבה כעס מוחבא שם,
מחכה לצאת עליי.
"אימא, היא לא אשמה במה שקרה" ניק הגן עליי ואני שתקתי.
"אז מה היא והמשפחה שלה אותו זבל, אותה טינופת" היא ירקה.
"אמא מספיק כבר, היא החברה הכי טובה שלי"
"אימא, היא לא אשמה במה שקרה" ניק הגן עליי ואני שתקתי.
"אז מה היא והמשפחה שלה אותו זבל, אותה טינופת" היא ירקה.
"אמא מספיק כבר, היא החברה הכי טובה שלי" ניק אמר וראיתי אותו עומד איתן מול אימו הכועסת ולא ניכנע.
"הייתה היא הייתה החברה הכי טובה שלך, היא בגדה בך, כמו כל המשפחה
שלה" היא אמרה הדמעות שלי זלגו באיטיות, קיוויתי שהיא תפסיק, אבל היא
לא, היא המשיכה וכל מילה אצלה, כמו סכין שחודרת לך ללב ואז היא מסובבת
אותה, ואת מרגישה הכל את כל הזעם שלה בסכין הזאת.
"אמא היא הייתה רק אצלך אצלי היא תמיד" הוא דיבר בלחש וניסה להרגיע אותה.
"ניק...אני רוצה את הטינופת הזאת מחוץ לבית שלי...עכשיו!" היא צעקה.
"לא, היא לא יוצאת מפה, אין לה איפה להיות" ניק צעק.
"עזוב ניק, אני יודעת את הדרך החוצה" אמרתי ויצאתי מהבית, בוכה,שמעתי יותר מדי דברים, דברים שאני לא אמורה לשמוע.
עוד בטווח שמיעה מהבית, ושמעו שם את הצעקות.
המשכתי לרוץ, אני באמת טינופת שרק מביאה צרות...למשפחה הזאת, מוטב לכולם שאני אעלם וזהו.
ישבתי באיזושהי סמטה חשוכה, האור היחיד שבקע היה מאיזשהו בית קרוב.
לקחתי את האבן הכי חדה שיכולתי, קירבתי את זה ליד שלי לווריד שכבר כל כך רוצה ללכת מהעולם הזה.
" אני במקומך לא הייתי עושה את זה" שמעתי מישהו מאחוריי.
פרק 3 ממולץ לשמוע stay together for the kids של blink 182
" כל אחד היה עושה את זה במקומי" אמרתי ולא הקשבתי לצללית שמאחורי.
"תאמיני לי האבן הזאת לא מספיק חדה, חבל לך על המאמץ" הצללית התקרבה.
"אולי
פשוט תעזבי אותי...אני מסתדרת" אמרתי ולפני נגלתה הדמות, לא ידעתי עם זאת
ילדה או אישה, היה לה קול צעיר והיה לה תווי פנים של ילדה בערך בגילי,אבל
היא התלבשה שונה ממני,מאוד שונה והיה לה איפור כבד.
"ממש מסתדרת, גם אני חשבתי שאני מסתדרת ותראי לאיזה מצב הגעתי" היא אמרה והתיישבה לידי במדרכה.
"רואים שאת חדשה ברחוב" היא אמרה בחיוך.
"רואים שאת זונה" אמרתי בעוקצנות.
"אוקיי, יש לך מזל שנפלת על זונה נחמדה" היא אמרה.
"בת כמה את בכלל? 27?" אמרתי בפרצוף נגעל.
"16 וחצי אבל זה לא כזה חשוב" היא אמרה והתרוממה ושלחה לי יד.
"מה? מה עוללת לעצמך?" אמרתי ונעזרתי בידה כדי להתרומם.
"מדברת מי שניסתה להתאבד לפני כמה שניות" היא אמרה.
"או פשוט תניחי לי, אין לי כח לעצות שלך..." אמרתי והתחלתי ללכת.
"את יודעת אני יכולה לעזור לך...פשוט בואי איתי" שמעתי אותה אומרת והסתובבתי.
"איך בדיוק אה?" אמרתי והתקרבתי אליה.
"פשוט בואי" היא אמרה ולי כבר לא היה מה להפסיד זה או להתאבד או ללכת איתה, אותה תוצאה בסופו של דבר....אז הלכתי.
"טוב עכשיו בואי נתחיל דף חדש" היא אמרה בחיוך ואני לא הסתכלתי עליה.
"אוקיי, זה יהיה יותר קשה ממה שחשבתי" היא אמרה.
"פשוט תיקחי אותי למקום הזה שלך..." אמרתי בטון מזלזל.
"תגידי, כמה זמן אגרת את הזעם הזה שאת מוציאה אותו על הזונה הכי קרובה אלייך?" היא אמרה ואני הסתובבתי.
"על מה את מדברת? אני לא זועמת בכלל, איך הגעת לחרא הזה?" אמרתי בכעס.
"על זה אני מדברת" היא אמרה.
"מה על זה שאמרתי חרא? תני לי מישהו אחד שלא אומר את זה"
"זה לא מה שאת אומרת, העיניים שלך מלאות זעם, בגידה" היא אמרה והסתכלה לי עמוק בעיניים.
"מה את כבר מבינה?" אמרתי.
"אולי אני זונה אבל יש לי מספיק חוכמת חיים, הייתי כבר במצבים הכי שפלים ותראי איפה אני עכשיו" היא אמרה בחיוך.
"כן אני רואה איפה את עכשיו, וזה די מפחיד אותי לשאול אותך מה המצבים שפלים שלך" אמרתי והיא צחקה.
"אני לא דוגמא אה?" היא אמרה בחיוך ביישן.
"את בסדר" אמרתי וצחקתי.
"וואו לקבל מחמאה ממך זה חתיכת פרויקט" היא חייכה חיוך גאה.
"אני רייצ'ל" אמרתי והושטתי לה את היד.
"אני קרולינה...אבל כולם קוראים לי קורל" היא אמרה ולחצה לי את היד ומשכה אותי לחיבוק.
"מי זה כולם?" שאלתי
הגענו לקצה של סמטה ראיתי את קורל מסיטה וילון שהיה תלוי על אחד הפחים.
"אלה כולם" היא אמרה.
מאחורי הוילון היה איזה בלוק קטן כזה שהיה מפוצץ בילדים כמו...כמו קורל.
"זה כאילו מקלט ל..." לא ידעתי עם להמשיך.
"סרסורים, כן, טוב זה לא ממש מרכז תמיכה או משהו, אנחנו ממשיכים לעשות את מה שאנחנו יודעים" היא קרצה.
"אבל
אתם כל כך צעירים" אמרתי בעצב ונזכרתי בשיחה שהייתה לי עם ניק, זאת הייתה
התקופה שהתחילו כל יחסי בנים בנות, ואמא שלי החליטה שהגיע הזמן לשיחת
'הדבורים' ואחרי השיחה התקשרתי לניק,'לעדכן' אותו.
הוא היה בשוק ממה
שסיפרתי לו,'איך הזה שלי נכנס לזה שלך? זה מסובך מדי' הוא אמר 'רק כשאני
יהיה גדול גדול גדול כמו אבא אז אולי אני אוכל' הוא אמר.
ותמיד חשבנו שגדול גדול גדול זה בגיל של הורים,של אבא ואמא ולא תיכון, אבל הכל השתנה.
פרק 4
אני וקורל התחלנו ללכת בבלוק, כולם הכירו אותה, אני חושבת שהיא הייתה מעין 'עובדת מצטיינת'.
"או
יפה יפה תראו מי החליטה לבוא, כמה לקוחות הפסדנו כי לא היית פה" אמר מישהו
שהיה נראה לי הכי גדול שם, הוא עישן משהו שהדיף ריח מוכר, כמו החדר של בן.
"מצטערת הייתי עסוקה" היא אמרה ומשכה בראשה לכיווני.
"אה...סחורה חדשה" הוא אמר "אני מבין"
"מה? מה סחורה חדשה? אמרת שתביאי אותי למקום בטוח" אמרתי בכעס.
"ומה לא בטוח לך כאן?" היא אמרה.
"אל תדאגי נגן עלייך...או ודרך אגב אני רודי המנהל של המקום" הוא אמר והושיט לי את היד ללחיצה.
"רייצ'ל" אמרתי ולחצתי לו את היד, לפחות יש לי מקום לישון בו.
"או רייצ'ל את מאוד יפה, את תצטרפי לקבוצות המתלמדות" הוא אמר והפנה אותי לקבוצה של בנות צוחקות.
וואו אלה החיים לא צריך אלכוהול לא כלום, רק קצת מהחומר הזה וקצת מהחומר הזה.
"רודי מן, אני הולכת לקנות עוד קצת שתייה מהמכולת ליד" אמרתי לרודי שהנהן לי בחיוב.
הלכתי כמו סהרורית ברחוב, מצחקקת, מתנדנדת,אבל היה לי טוב.
הלכתי למכולת הרגילה, היא מכירה אותנו כבר.
הקבוצה של הילדים שמר גורלם, ניתן להם בכל מקרה הם ימותו או מזה או מאיידס זה לא משנה.
נכנסתי למכולת, והלכתי ישר לאזור שאני אוהבת, לקחתי הכל מהכול.
עמדתי בקופה ואז נכנסה לחנות דמות מוכרת.
"או ניקי בוי" אמרתי ונטלתי עליו.
"רייץ'? איפה היית? כבר כמעט שבוע אני מחפש אותך" הוא אמר.
"אתה יודע פה" אמרתי והתחלתי ללכת לצד אחד של המכולת.
"שם" אמרתי והתנדנדתי לצד השני.
"אני בכל מקום" אמרתי וקפצתי עליו.
"רייץ'? מה עובר עלייך? מה זה הריח הזה?" הוא אמר.
"שתית?" הוא שאל והוציא אותי בכוח מהמכולת.
"השתגעת?" צעקתי עליו.
"אני לא שתויה, בחיים לא נגעתי בשתייה" אמרתי וצחקתי.
"מי עולל לך את זה?" הוא שאל בעצב.
"עולל לי מה?" אמרתי והתחלתי לרקד בחוץ.
"רייץ' תיקחי אותי למי שעשה לך את זה" הוא דרש.
"אה....רודי?
רודי הנסיך שלי, הוא הבן אדם הכי יפה בכל העולם, הוא הציל אותי, הוא נתן
לי מקום לישון לא כמוך ובתמורה אני נותנת לו משהו אחר" צחקתי.
ניק קם והתחיל לצעוק.
"נתת לו לגעת בך? תיקחי אותי מיד לבחור הזה" ניק דרש.
ואני צחקתי "אתם תהיו חברים טובים" אמרתי והתחלתי להוביל אותי לבלוק שלי, לבית שלי.
"כאן את היית? מה עשיתי? הייתי צריך לחפש אותך יותר" הוא אמר והדמעות שלו נצצו.
"או רייץ' הביא בחור חדש" רודי אמר.
"זה רודי?" ניק שאל אותי.
"מקסים לא?" אמרתי בחיוך חולמני ואז צחקתי.
ניק אמר והתחיל להתקרב לרודי.
"כן מה רצונך? ברונטית? בלונדינית?אסיי.." רודי לא סיים את המשפט וניק תקע את אגרופו בפרצוף של רודי, רודי שכב על הרצפה עם אף מדמם.
"זה על זה שאתה מנצל קטינים" ניק אמר.
ותקע עוד אגרוף
"וזה על זה שנגעת בילדה שלי" ניק צעק.
רודי קם "שניים יכולים לשחק במשחק הזה" רודי צחק ותקע אגרוף בבטן של ניק.
ניק עף אחורה, ורודי התחיל לבעוט בו.
"זה על זה שהעזת לגעת בי" הוא אמר ובעט בניק חזק כולם צחקו גם אני.
"וזה בגלל שאתה נמושה, תקום כבר" רודי צעק על ניק.
ואז איכשהו הכל חזר לי, מרביצים לניק, הלכתי מהר לכיוון ניק ועזרתי לו לקום.
"תעוף מפה" רודי צעק "ודרך אגב, החברה שלך ממש טובה" הוא צחק וניק הסתובב לכיוונו והחטיף לרודי אגרוף עם כל הלב.
רודי איבד את ההכרה וניק מהר הוציא אותי מהחור הזה.
| |
|  כינוי:
בת: 31 MSN:
אורצ’ע |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
